בית דוד (דרשות) קפב

תשובה שהשבתי לרב אחד גדול הדור ומפורסם

נשאלתי זה מכבר בדבר האשה אשת ר' דוד ב"ר שלמה שלאשארניק אשר שבק חיים לכל חי בכפר יוחניקע הסמוך לק"ק מינסק והביאו אותו. אשתו ואמה לקברו בביה"ק בעיר מינסק והגידו בפני כולם שזה הוא בעלה שדרו בכפר הנ"ל שניהם יחדו עד עתה ואח"כ נסעה למקום היורשים לתבוע כתובתה וברצונה לגבות ממקומות הביהכ"נ המשובעדים לאחרים והרב הגדול הנ"ל חידש אשר אין בידה לגבות ממשעבדי ואף לא מבני חרי ועשה על זה קונטרס מיוחד. וזה אשר השבתי בעז"ה וזה החלי בעזר צורי וגואלי

ראיתי את מכתב כבוד תורתו הרמה בצירוף קונטריסו והבנו על אדני החכמה בשכל זך וישר. אמרתי מה טוב ומה נעים לעיין בדבריו הנחמדים ולהשתעשע אתו בכתובים אשר חנני ה' בחסדו ולהשיבו בקצרה וזה הוא

על דבר שרצה כת"ר לומר דאם באנו להגבות לה הכתובה מטעם מדרש כתובה אינה גובה ממשעבדי עפ"י מה שכתב המראות הצובאות בסי' קס"ה דהא דכתב הרשב"א בתשובה דאשה שאמרה מת בעלי גובה אף מלקוחות תלוי בפלוגתא. דהרא"ש והטור והש"ע בסי' קמ"א סעי' נ"ג כתבו דשליח שהבי' גט בא"י אצ"ל בפ"נ ובפ"נ ורשאה להנשא אף בלא קיום ומשום זה גובה הכתובה נמי שלא בפניו מבנ"ח מטעם מדרש כתובה לכשתינשא לאחר כו' אבל לא מן לקוחות והוא מהירושלמי הביאו התוספות להרא"ש שם הרי דמדרש כתובה לא מהני רק שלא בפניו אבל לא מן לקוחות וא"כ ה"ה באשה שאומרת מת בעלי נמי לא גבי' מלקוחות. אבל הר"ן סבר דהמביא גט בא"י שלא אמר בפ"נ ובפ"נ אינה גובה כתובה כלל אפילו מבנ"ח דלא שייך התם מדרש כתובה לכשתינשאי כו' כיון שאין לה היתר גמור להנשא שהבעל יכול לערער משא"כ בעדות מיתה שהיא מותרת בודאי אבל כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם שאינו מועיל ערעור הבעל אעפ"י שאין זה קיום גמור לגבי ממון כדאיתא התם גבי עבד שהביא גטו כו' מכל מקום היא גובה אף מלקוחות משום מדרש כתובה ויישב לשון הירושלמי לדעתו עיי"ש. ולפי"ז הרשב"א סובר כדעת הר"ן משא"כ לדעת הרא"ש והטור ושו"ע דמפרשי הירושלמי בשליח המביא גט בא"י דגובה מבנ"ח מטעם מדרש כתובה ואפ"ה אינה גובה מלקוחות ע"כ צ"ל דמדרש כתובה לא מהני גבי לקוחות עיי"ש וע"ז בנה כת"ר יסודו אחרי דקיי"ל כהרא"ש והטור ושו"ע לא גבי' מלקוחות והאריך בדבריו בזה. ולפענ"ד דברי המראות הצובעות צ"ע טובא דמנ"ל דהרא"ש והר"ן פליגי בה דהלא כל דברי הרא"ש לא נאמרו אלא היכא דהביא גט בא"י ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דאז אם יש עליו עוררים צריך להתקיים ע"ז כתב דבערעור הבעל אסורה להנשא עד שיתקיים בחותמיו ובלא ערעור הבעל מותרת להנשא ולא חיישינן לזיופא לפי שהבעל אינו חשוד לקלקלה בידי שמים והיא נמי לא תזייף את עצמה אבל להוציא ממון מן יתומים או מלקוחות חיישינן לזיופא ולא מגבינן בה אף דמותרת היא להנשא ולגבות נמי מבנ"ח מטעמא דמדרש כתובה. עכ"ז בלקוחות חיישינן לקנוניא. אבל זה הוא רק היכא דלא אמר בפ"נ אבל אם אמר בפ"נ דאז לא חיישינן לעוררים דגם הבעל לא נאמן בהא בודאי אמרינן כיון דהשליח נאמן כבי תרי ומותרת להתנסבא לכל גבר גובה נמי כתובתה אף מלקוחות ולא חיישינן לזיופא וגם הרא"ש מודה בה והרא"ש והר"ן בחדא שיטתא קיימה ולא פליגי בה מעולם ולפי"ז אשה שאמרה מת בעלי דמהימנא כבי תרי ומותרת להנשא שפיר אמר הרשב"א דגובה נמי מלקוחות ולא חיישינן בה לזיופא אליבא דכו"ע (ועיין בפ"י בגיטין שם ט') (והא דכ' המה"צ דהר"ן סובר דהיכא דהביא גט בא"י ולא אמר בפ"נ אינה גובה הכתובה כלל אפי' מבנ"ח לא ידעתי לכל זה מנ"ל הא ומדברי הר"ן לא נראה כן עיי"ש וצ"ע] ולזה אחרי דנוכל לומר דהרא"ש והר"ן והטור והשו"ע כולם בחדא שיטתא קיימי עם הרשב"א דבמת בעלי מותרת להנשא וגובה מלקוחות א"כ בנידון דידן נמי יכולה לגבות כתובתה ואף מהמקומות המשועבדים לאחרים ואחרי דנהרס היסוד נפל הבנין וכאמור: ובזה ניחא נמי הא דהקשה שם הבעל מה"צ בדברי הב"ש בסי' קמ"ב ס"ק (ב) דכתב בפשיטות בשליח שאמר בפ"נ גובה האשה כתובתה אפי' מלקוחות משום מדרש כתובה ולא דמי לשליח המביא גט בא"י בסי' קמ"א שם שאינה גובה מלקוחות משום דשם אין לה היתר גמור להנשא שהבעל יכול לערער כו' ותמה בזה דהר"ן לא כתב כן רק לשיטתו אבל הרא"ש והטור והשו"ע דסברי דאף בשליח המביא גט בארץ ישראל נמי שייך מדרש כתובה וגובה מבני חורין אינה עולה חלוקה זו וכאמור עיין שם. ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי דגם הב"ש כיון בזה דהיכא דלא אמר בפ"נ אינה גובה כתובתה מלקוחות משום דאף דמותרת להנשא מ"מ יכולים הלקוחות לטעון שמא יבוא עוד הבעל ויערער אבל מבנ"ח מגבא גביא כל זמן שלא ערער ואף דקיי"ל דטוענין לבא לגבות שלא בפניו מכל מקום בהא לא טוענין אחרי דחזקה היא שלא תקלקל את עצמה וכמו שכתב הרא"ש שם בסי' (ח) משא"כ היכא דאמר בפ"נ ובפ"נ שפיר גובה מלקוחות ויפה כיון הב"ש בזה ודו"ק: ולפי סברת הרא"ש האמור דברי הר"ן שם צ"ע דכתב לפי דקיי"ל במשנתנו דאפילו בנפרע שלא בפניו טענינן דלמא מזויף הוא ומעתה אם איתא דערעור דלקוחות הוא מאי איריא בזמן שהלקוחות עוררין אפילו אין עוררין נטען להו אנן ומשום הכי מסתברא דכי אמרינן בשמעתין ערעור דבעל בדוקא נקיט לי' כו' עיי"ש ולפי האמור לאו הוכחה היא דשפיר נוכל לומר בערעור דלקוחות ואפ"ה אין טוענין להם כל זמן שלא טענו בעצמם משום דלא שכיחא הוא דלא אתא הבעל לקלקלה בי"ש וגם היא לא תקלקל את עצמה ובמלתא דלא שכיחא לא טענינן לה כדקי"ל בכמה דוכתי ועיין בט"ז בחו"מ סי' קנ"ה סעי' כ"ד עיי"ש ודוחק לומר דלא ניחא להר"ן בזה כי פשוט הוא וכן הדעת נותנת וצריך עיון]

שוב הי' נלפענ"ד להביא ראי' דגובה נמי מלקוחות מהא דאמרינן ביבמות (ד' ק"ו) ב"ש אומרים תנשא ותטול כתובה ב"ה אומרים תינשא ולא תיטול כתובה א"ל ב"ש התרתם ערוה חמורה ולא נתיר ממון הקל א"ל ב"ה מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה ע"פ א"ל ב"ש והלא מספר כתובה נלמד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תיטלי מה שכתבו ליכי וחזרו ב"ה להורות כב"ש עיי"ש. ומדקאמרי ב"ה לב"ש מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה ע"פ ולא א"ל בפשיטות דלקוחות יוכיחו ומה להם להביא ממרחק לחמם ש"מ דפשיטא להו דסברי ב"ש דגובה נמי מלקוחות על פיה וחזרו להורות כדברי ב"ש ש"מ דגובה ממשעבדי

אבל באמת אין מזה ראיה דהלא התוס' בכתובות (דף נ"ג) ד"ה שאי כתבו דב"ה לא דרשי מדרש כתובה לגרע כחה אבל ליפות כחה מדרש דרשי ולהכי חזרו ב"ה להורות כב"ש ביבמות שם דהתם הוי ליפות כחה ולא משום ק"ו דהתם כדמוכח במשנה שם וההיא דב"מ בפ' המקבל נמי ליפות כוחו הוא עיי"ש ולפי"ז כיון דב"ה אינו מודה בה לאו הוכחה היא דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ועוד דב"ש בעצמם נמי חזרו מזה הק"ו עיי"ש. ואחרי דכולם סברי להא דמדרש כתובה לא מוכח מזה מידי כאמור. והרבה יש לעיין בזה ודו"ק

עוד ראיתי שם שהביא ראיה דגובה ממשעבדי מהא דאיתא בכתובות ק"ז דאר"פ כששמעו בו שמת