בית דוד (דרשות) יז

דרוש א'

במדרש (בראשית רבה פ' ס"ג) מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים. רבי יהודה ור' נחמי' ורבנן. ר"י אמר מאברהם. כה יהי' זרעך כה תברכו את בני ישראל. ר' נחמי' אמר מיצחק. ואני והנער נלכה עד כה. לפיכך אמר המקום כה תברכו את בני ישראל ורבנן אמרי מיעקב. כה תאמר לבית יעקב וכנגדו כה תברכו את בני ישראל

הצעה

אם אמת. נכון הדבר. שהטובות הזמניים הגם כי אינם עצם הטוב עם כל זה המה מוכרחים מאוד להשגת השלימות ועוזרות אותן בלי ספק. יתחוייב מזה כי העם. הנבחר לעבודתו יתברך יהיו מושפעים מהם עכ"פ. בשיעור אשר לא ימנעם חסרונם מהשגת שלימותם. ויהי' ה' אתם

אמות המשפט הלזה: הוא מבואר מאוד. כי יש צורך גדול לאלו הטובות המדומיים אל העם הנבחר לעבודתו יתברך. כי ממנו נקח לעבוד את ה'. והרבה ממצות התורה נתלים בהם. כמצוות צדקה וגמילות חסדים. ותרומות ומעשרות ודומיהן. כי האיש אשר יעדרו ממנו שפע הטובות האלו לא יתכן לו לקיים רבי המצות האלו. ומצטרף לזה כי גם יתר המצות לא יוכל לקיים. בהיותו מוכה החסרון ממקרי הזמן ופגעיו. וכמאמרם ז"ל עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו. על כן לא יוכל האדם לעבוד את ה' בשלימות אם לא כאשר יושלמו לו עניני חסרונותיו מצרכי הזמנים וגם כי יהי' שלם במזגו ובריאותו. וגם לא יהי' לו מעיקים ומציקים מבחוץ. כענין האויבים והשונאים המתגרים בו. וזהו דבר הכתוב. [ש"א כ"ה.] ואתה שלום וביתך שלום. וכל אשר לך שלום. כי באמרו. ואתה שלום. יכוין אל שלימות מזגו ובריאותו. ואמרו וביתך שלום. כיון אל השלמתו בעסקי הבית לא יחסר כל בו. והוא על דרך מה שאמרו חז"ל בחילוף זה. כד שלים שערא מכדא. נקיש תגרא ואתא. ואמרו. וכל אשר לך שלום. כיון אל שלימותו עם אויביו מחוץ לא יריעו לו. או כי יכנעו מפניו לעוצם גדולתו. עד כי לא יוכלו להתקומם נגדו. באופן שישב בשלום. ובהיפך נאמר לדוד המלך ע"ה. על דרך העונש [ש"ב כ"ד] שלש אנוכי נוטל עליך. בחר לך אחת מהן. ויבא גד אל דוד ויגד לו. התבוא לך שבע שני רעב בארצך. ואם שלשה חדשים נוסך לפני צריך והוא רודפיך. ואם היות שלשת ימים דבר בארצך. עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר. והוא מבואר כי שלשת אלה. המה ההיפוך משלשת עניני השלימות שזכרנו. על כן נתייחדו לעונש על כל דבר פשע. וברבות הפשעים למעלה ראש. הנה יבאו גם שלשתן יחד. כמבואר בקללות שבת"כ למעיין שמה במעט ההשקפה. ולכוונה זו באו כל היעודים הזמניים שבתורה. לא לקבלת שכר עבור מעשי המצות כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אפם למען לא יהי' להם חסרונם מעיק ומניע להשגת השלימות והמעשים הנרצים

ועל דרך זה פירשו המפרשים דברי הכתוב [דברים י"ב:] ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנוכי מצוך היום. והקללה אם לא תשמעו מצות ה' אלקיכם כו'. ויש בזה מהדיוק. מדוע בברכה אמר אשר תשמעו. ובקללה אם לא תשמעו

אמנם יובן בדברינו. כי הברכה אינה שכר וגמול חלף מעשי המצות רק כי הוא הכנה לעשייתן ולזה אמר את הברכה אשר תשמעו. רצונו למען תוכלו לשמוע [ולזה לא הזכיר מניעת הרע. כמו בקללה. יען כי הברכה אינה רק הכנה להסיר המונעים החיצונים לבל ימנעהו מעשות המעשים הנרצים. אולם אינם סיבה בעצם לעזיבת הרע. יען כי לפעמים יהי' סיבה אל הפכו. ככתוב [דברי' י"א] ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך ולזאת לא הזכיר רק אשר תשמעו לבד. והוא נכון ומבורר]. אמנם בקללה אמר אם לא תשמעו. יען כי זה הוא מהחסד האלקי. כי יסורי ועונשי העוה"ז יקובלו חלף מעשי הרשע למען ישאר זך ונקי בעת יספה או יומו יבא. ולא יענש על זה עוד בעולם הבא. וזהו אמרו אם לא תשמעו. והוא מבואר. והוא אשר בירך אבינו הזקן את יעקב בנו בטל השמים ובשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. אשר כל אלה הם דברים חומריים. והכל הי' לכוונה הנזכרת. אולם בטרם נבוא אל ביאור הפרשה. נעורר על הספיקות הנופלים שמה במקראי קודש. וכבר התעורר על זה הרב בעקידה ועוד הוספתי עליהם תוספת נופך משלי. והוא

א יש להעיר מדוע חרדו יעקב ורבקה. את כל החרדה הזאת על הברכות האלו. אחרי כי אינם רק דברים גשמיים. מטל השמים ומשמני הארץ ודומיהן. אשר לא כאלה חלק יעקב. להיות רודף אחריהן בזה השיעור

ב יש להתעורר בדבר הכתוב. ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו וכן נאמר, בכתוב אח"כ וירח את ריח בגדיו ויברכהו. כי לא פירש בכתוב מה הי' עצם הברכה ההיא. ואם על הברכה הנאמרת אח"כ ויתן לך וכו' הכתוב מדבר. יותר הי' צודק להסמיך זאת אל ויתן לך. ולא להפסיק בנתיים בדברים אחרים. גם על מה יורה הכפל

ג יש להבין על תוספת וא"ו הנאמר בויתן לך. כי יותר הי' צודק אומרו יתן לך בלא וא"ו. ורש"י ז"ל כתב