בית דוד (דרשות) קעט

הריוח בכל מה שירצה לזה מקשי הגמ' דלר"מ דמע"ש ממון גבוה אמאי יזלזל בקדושת המעשר כ"כ אחרי דעיקר קנייתם הוא בנתינת המעות ובאותו מעשה חל עליו שם המעשר וא"כ צריך לכהפ"ח להוציאם בקדושת מעשר וכמי שפרשנו לדברי הרמב"ם. לזה משני הגמ' שם דכר"י אתיא דס"ל דממון הדיוט הוא אבל הרמב"ם דפסק באמת כר"מ דמע"ש מ"ג הוכרח לפרש ולומר בפסקיו דהשכר למעשר כאמור ועין לכל אלה ותראה כי נכון בעז"ה

עכ"פ בהא סלקי ובהא נחתי דלר"י ממון הדיוט הוא אף בגבולין והרמב"ם דפסק מע"ש ממון גבוה הוא פסק כר"מ אחרי דתנן בבתירתא כוותיה ודלא כסברת הלח"מ בזה וא"כ קושייתם על הרמב"ם קמה וגם נצבה

והכ"מ בפ"ו מבכורי' (ה"ד) הרחיב דבריו שם ומתרץ בשם מהרי"ק דבסוכה (דף ל"ה) פליגי רחב"א ורב אסי ח"א דאתרוג של ערלה פסול לפי שאין בה היתר אכילה וח"א לפי שאין בה דין ממון ואסיקנא דבהיתר אכיל' כו"ע לא פליגי דבעי כי פליגי בדין ממון ר"ח סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן יר"א סבר דין ממון נמי בעינן כו' ולפי"ז בפסחים שם דמרא דשמעתא היא ר"א ולשיטתו דסבר דדין ממון נמי בעינן שפיר קאמר דלר"מ דסבר מע"ש מ"ג הוא ואינו חייב בחלה ואינו יוצא י"ח מצה ואתרוג לא כן הרמב"ם דפסק כר"ח דסבר דהיתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ולפי"ז אף דפסק כר"מ דמע"ש מ"ג הוא עכ"ז בירושלם דאית בה היתר אכילה חייבת בחלה ויוצא י"ח מצה ואתרוג דשלו היא משא"כ בקדושין דבעינן שיהיו ראוי' בעת הנתינה שיהי' נמי ממונו לכ"ד משום הכי בקדושין אינה מקודשת דלא חשוב ממונו זה תורף תירוצו שם ביתר ביאור עיי"ש והו הוסיף עוד מדילי' שם דוודאי קיי"ל כר"ח דהוא רבו דרבי' דר"א ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. גם הביא שם בשם הרי"ק ראי' גמורה ומוכרחת לזה מדתני' בתוספתא דחלה פ"ק עיסת מע"ש בירושלים חייבת בחלה ספק מדומע חייב בחלה דר"מ ר"י פוטר הרי התוספתא מוכחת דאעיסה ליכא מאן דפליג וגם ר"מ מודה בה דבספק מדומע פליג משמע דברישא מודה בה והביא שם גם מהספרי פ' שלח דכר"ח קיי"ל דבהיתר אכילה תלוי עיי"ש באורך

אבל אחר העיון בזה לא יעלה ארוכה לדברי הרמב"ם וכפי מה שהעיר השעה"מ ואבררם ביתר ביאור וכל מה שכתב הכ"מ בזה צ"ע ואפרטם אחת לאחת ובמה דסיים אפתח והוא. א') הא דכתב דמהספרי נמי ראי' דר"מ מודה במע"ש צ"ע טובא ואדרבה מהספרי הוא ראי' בהיפך וז"ל הספרי פ' שלח מראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה ומע"ש ת"ל תרימו את שמורם קודש והשאר חולין ולא שזה וזה קודש אבל אמרו עיסת מע"ש בירושלם חייבת בחלה כו' עיי"ש ובודאי כיון שאמר בתחילה ולא שזה וזה קודש אליבי' דר"מ אתי' דאמר מ"ג הוא ומדאמר אבל עיסת מע"ש בירושלים חייב בחלה מוכח דלר"מ נמי חייבת וזה הוא ראיית הרי"ק שהביא הכ"מ ובאמת צ"ע טובא הוא דהלא בסוכה שם קאמר הגמ' לימא מסייע לי' עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דברי ר"מ וחכמים אומרים חייבת בחלה לימא מסייע היא אלא מדבהא פליגי (ר"ל בעיסה) פליגי נמי באתרוג ומצה או דלמא שאני עיסה דא"ק עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני עיי"ש הרי נראה בהדי' דבחלה גם ר"ח ב"א לא פליג על ר"א דדין ממון בעינן משום דכתיב תרי עריסותיכם אלא באתרוג הוא דפליגי דאל"כ קשה הך ברייתא לרחב"א [ואין לומר דבגבולין מיירי אבל בירושלים גם ר"מ מודה דחייבת בחלה לשיטת ר"ח ב"א אחרי דאית בה היתר אכילה דא"כ איך אמר שם וחכ"א חייבת בחלה הלא בגבולין לא ראוי לאכילה והיתר אכילה לכו"ע בעי ודוחק לומר אחרי דראוי להביא בירושלים ולאכול שם ראוי לאכילה היא דמקרי אף בגבולין דדחוק הוא כמבואר וגם זולת זה אי אפשר לומר דבגבולין מיירי וכמ"ש השער המ"ל בזה עיי"ש]. וא"כ איך אפשר ולאוקמי הך דהספרי כר"מ אחרי דלר"מ פטורה מחלה בירושלים אף לר"ח ב"א ובע"כ כר"י אתי דס"ל ממון הדיוט הוא ומש"ה בגבולין דלית לי' היתר אכילה פטורה מחלה א ס בירושלים דאית בה היתר אכילה וגם ממונו הוא לכך חייבת בחלה דעריסותיכם הוא דמקרי (והא דקתני בספרי שם ולא שזה וזה קידש ואם נאמר דכר"י אתי' לאו קידש הוא אטו לר"י דס"ל דממון הדיוט הוא לאו קודש הוא דמקרי וכי הקדושה שבהן להיכן הלכה וז"ש שם בספרי את שמורם והשאר חילין גמיר לא כן הכא דזה וזה קודש הוא דמ"ש קידש מקרי אף לר"י] ולפי"ז הרמב"ם דפסק כר"מ דמ"ג הוא איך כתב דחייבת בחלה אף אם נאמר דפסק כרחב"א אחרי דבחלה גם ר"ח ב"א מודה דדין ממון בעינן משום מעוטי דהני תרי עריסותיכם דאל"כ תיקשה הך הברייתא לר"ח ב"א וכאמור וא"כ אי מזה לא מבעי דלא סייע היה מסייע אלא מקשי הוה קשיא וקושייתם במקומה עומדת ודברי הר"ק בזה צ"ע: (ב) מה שכתב שם דגם מהתוספתא נראה דר"מ סבר דבירושלים חייבת בחלה מדכ' ברישא שם סתמא עיסת מע"ש בירושלם חייבת בחלה ובסיפא בספק מדומע פליגי ר"מ ור"י ומדלא פליג ברישא ש"מ דברישא מודה ר"מ גם זה לא הונח לי ותימא הוא שהרי ר"מ אמר בפירוש בברייתא שם עיסה של מע"ש פטורה מן החלה ולפי"ז איך שביק הך ברייתא דאיתא להדי' דר"מ פוטר מחלה ונקט להך דהתוספתא דסתמא קתני רק משמעות בעלמא הוא דמוכיח את זה ועיין בכפ"ת ובצל"ח וצ"ע: (ג) מה שהביא ראי' דבע"כ כר"ח פסק דר"ח רבו דרביה של ר"א ואין הלכה כתלמיד במקום הרב גם זה צ"ע דהלא רבו דרבי' של ר"א הוא ר"ח סתמא והכא הוא ר"ח בר אבין דלאו רבו דרבי' הוא כידוע ומצאתי בלח"מ בפ"ה מאישות שהרגיש בזה והניח בצ"ע כ"ש: (ד) הא דאמר שם בשם הר"י קורקוס דהרמב"ם פוסק כר"ח ב"א גם זה צ"ע אחרי דהוכחנו דגם ר"ח ב"א מודה דבחלה דין ממון נמי בעינן משום הני תרי מעוטי דעריסותיכם ואיך פסק בהל' בכורים דחייבת בחלה וצ"ע ולפי"ז אחרי דתירוץ של הרי"ק נמי ליתא א"כ סתירת הרמב"ם עדיין במקומה עומדת והדבר צריך תלמוד

וראיתי בשעה"מ דמתרץ לדברי הרמב"ם האלה וז"ל נ"ל ליישב על דרך מהרי"ק ז"ל דוודאי כי היכי דלא תקשה לי' לר"ח הך ברייתא עיסה של מע"ש פטורה מן החלה לר"מ ע"כ דס"ל דשאני התם דכתיב עריסותיכם תרי זימני אלא דצ"ל לרבינו ז"ל דלר"מ דממעט מע"ש מחלה אע"פ שיש בו היתר אכילה מדכתיב תרי עריסותיכם היינו משום דס"ל דגלגול א"י אינו פוטר דיליף ראשית ראשית מתרומה ור"מ ס"ל דמרוח א"י אינו פוטר כדאיתא (במנחות דף ס"ז) וא"כ אייתר לן חד עריסותיכם וע"כ למעוטי מע"ש הוא דאתא ואע"ג (דבחולין דף קל"ה) דריש לעריסותיכם כדי עיסתכם כשיעור עיסת מדבר כבר כתבו התוס' שם דתרתי ש"מ כדי עיסתכם למעוטי עיסת הקדש עיי"ש מיהו לפום מאי דקיי"ל דגלגול א"י פוטר א"כ אצטריכו תרי עריסותיכם חד למעוטי הקדש וחד למעוטי א"י דתרי קראי צריכי כדאמרי' במנחות וכגרסת התוס' שם משום דאי לא כתיב אלא חד עריסותיכ' לא הוה ממעטינין שם אלא עיסת הקדש דמסתבר טפי דאינו נאכל בלא פדיון כמ"ש רש"י וא"כ לא אייתר לן קרא למעוטי עיסת מע"ש אהדר דינא לדין אתרוג של מע"ש דיוצא י"ח לר"מ משום שיש בו היתר אכילה כנ"ל ליישב דעת הרי"ק ז"ל עכ"ל עיי"ש

ולפע"ד דבריו צ"ע טובא דמנ"ל דלהרמב"ם דפסק כר"י ור"ש דגלגול א"י פוטר מדבעי חד עריסותיכ' לעיסת א"י וחד למעוטי עיסת הקדש [לחד גירסא בתוס' שם והרמב"ם יגרוס נמי הכי בע"כ ועיין] ולא אייתר לן חד עריסותיכם למעוט מע"ש דלמא הא דנאמר בגמרא שם ר"י ור"ש קתני לה דפטרי אבל ר"מ ור"י גמרי ראשית ראשית זה הוא רק לפי הס"ד אבל בתר דמסיק רבא שם מ"ד מירוח א"י פיטר גלגול א"י פוטר ומ"ד מירוח א"י אינו פוטר גלגול א"י אינו פוטר גם ר"י ור"ש מצי סברי דמירוח