בית דוד (דרשות) קעז

בעז"ה ית"ש. ביאור סוגיא דמעשר שני אם ממון גבוה. או ממון הדיוט

הנה הך דינא דמעשר שני אם הוא ממון גבוה או ממון הדיוט פליגי בה ר' מאיר ור' יהודא דר' מאיר סובר מעשר שני ממון גבוה. ור' יהודא סבר מעשר שני ממון הדיוט הוא ובהרבה מקומות בש"ס מפוזרים הם. ויש להסתפק בהך פלוגתא אם הם פליגי בכל מקום הן בגבולין והן בירושלים. או נאמר דפליגי רק בירושלים אבל בגבולין כו"ע מודים דמע"ש ממון גבוה הוא. והרבה יש לדבר בזה וכבר כתבתי באלה ובפה אקצר רק אברר בעז"ה במה שפסק הרמב"ם בזה ומה שהערתי בדברי האחרונים המדברים בענין זה וזה החלי בעזר צורי וגואלי

הרמב"ם בפ"ג ממעשר שני הלכה י"ז פסק דמעשר שני ממון גבוה הוא שנאמר לה' הוא לפיכך אינו נקנה במתנה ואין מקדשין בו את האשה כו' וכן פסק בפ"ה מה' אישות (ה' ו') והוא כר"מ בקדושין (ד' נ"ב) דפליגי שם ר"מ ור"י ור"מ ס"ל דמע"ש ממון גבוה הוא ע"ש ואף דקיי"ל בכ"מ ר"מ ור"י הלכה כר"י (עיין עירובין מ"ו) מ"מ בהא ניחא לי' לפסוק כר"מ משום דסתם משנה הוא כר"מ ולזה פסק ר"נ בקדושין שם כוותיה עיי"ש. ובפ"ו מה' חו"מ (ה"ח) כתב דיוצאים במצה של מע"ש בירושלים וכן כתב דיוצאין באתרוג של מע"ש ובפ"י מבכורים (ה"ד) כתב דעיסה של מע"ש בירושלים חייבת בחלה. והקשו הכ"מ והלח"מ שם הא אמרי' בפסחים (דף ל"ה ע"א) דלר"מ דסבר מע"ש ממון גבוה הוא פטורה מחלה ואין אדם י"ח בפסח ואין י"ח בו באתרוג ולפי פסקי הרמב"ם דפסק כר"מ דמע"ש מ"ג הוא איך פסק דחייבת בחלה ויוצא י"ח מצה ויוצא באתרוג. ותירץ הלח"מ שם עפ"י סוגיית הגמרא דסנהדרין (ד' קי"ב ע"א) דאמר ר"ח מחלוקת במע"ש בירושלים דר"מ סבר מע"ש מ"ג הוא ורבנן סברי ממין הדיוט הוא אבל בגבולין ד"ה פטור וא"כ אפשר לומר דפסק כר"י דמע"ש ממון הדיוט הוא רק בגבולין הוי קודש. ומוכרחין לומר דהלא בה' בכורים כתב דעיסת מע"ש בירושלים חייבת בחלה והיינו כרבנן דר"מ דלר"מ אפילו בירושלים פטורה מחלה כמבואר שם אלא בע"כ דפסק כרבנן ר"מ ובמע"ש בגבולין מיירי שם ע"ש

אך אחר העיון דברי הלח"מ תמוהים והגם אשר כבר עמד בזה השעה"מ בפ"ו מה' חו"מ והאריך שם עכ"ז אין המדרש בלא חידוש והרבה הוספתי עליו בזה כאשר אבררם אחת לאחת בזה בעז"ה והוא (א) דלפי דברי הלח"מ צ"ל הא דכתב הרמב"ם בפ' (ה') מאישות דהמקדש במע"ש אינה מקודשת הוא דווקא בגבולין אבל בירושלים שפיר מקודשת כיון דפסק כר"י דמע"ש ממון הדיוט הוא ורב הדוחק בזה דלא הי' להרמב"ם לסתום לכל אלה רק לפרש ולחלק בין ירושלים לגבולין כדרכו בכ"מ כידוע ליודעי בלשון הרמב"ם בפסקיו: (ב) הלא סוגיית הגמרא דקדושין שם מתנגד לזה דאר"נ שם הלכה כר"מ במעשר הואיל וסתם לן תנא כוותי' דתנן כרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור וב"ה אומרים יש לו [וצ"ע דהלא בפר"ק דמ"ש שנינו וכו' סתם משנה כר"מ אין מוכרין אותו כו' כדאיתא בירושלמי שם הביאו הר"ש והרע"ב וא"כ למה לא הביא ר"נ גם הך סתמא דכר"מ ויהי' ג"כ תרי סתמי אליבא דר"מ וע"ש בר"ש על הסיפא דנותנים זה לזה מתנת חנם מה שהביא מהירושלמי וצ"ע. ועי' פסחים ד' ע"ה ב' במשנה שאין פודין במע"ש ובתוס' שם וצ"ע] ב"ש אומרים יש לי פרט ויש לו עוללות וב"ה אומרים כולו לגת ומדס"ל לב"ה דכולי לגת ש"מ דסבר כר"מ דמ"ג הוא וב"ה כסתם משנה קחשיב להו דהלכה כמותן עיי"ש והתם בע"כ בגבולין מיירי מדאמרי ב"ה יש לו חומש היינו כשפדה את כרמו מוסיף בה חומש וזה בע"כ בגבולין הוא דבירושלים לא מצי לחלל ועוד הא קא יליף התם כרם רבעי ממעשר ולכל דבר שווין הם ובמעשר קיי"ל דאינו יכול לפדותו בירושלים עד שנטמא כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' מע"ש עיי"ש [ועיין בקהלת יעקב בזה] הרי נראה מזה דפלוגתא דר"מ ור"י אף בגבולין הוא ור"נ פליג על ר"ח בזה וסבר דבשניהם סבר ר"י דממון הדיוט הוא דאילו סבר כר"ח מאי ראי' הוא מזה דהלכה כר"מ מדב"ה סברי כוותי' דהלא גם ר"י מודה בה דבגבולין מ"ג היא אלא ש"מ דלא סבר כר"ח ויבואר מזה דלא כהלח"מ אם לא נאמר כמ"ש השע"מ דר"נ ור"ח פליגי בזה גופא דר"נ סבר דפלוגתא דר"מ ור"י בשניהם הוא ומשו"ה קפסק כר"מ אחרי דב"ה סברי כוותי' אף דקיי"ל בכ"מ ר"מ ור"י הלכה כר"י אבל ר"ח דסבר דבגבולין כו"ע מודים דמ"ג נמצא לא מוכח מידי דכר"מ אתי' אחרי דגם ר"י מודה בה והדרינן להאי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י ולכך פסק הרמב"ם בהא כר"י אבל דחוק הוא ועיין

שוב יש להביא ראי' דלא כסברת הלח"מ מהא (דקדושין דף כ"ד) דפליגי ר"מ ורבנן אי יש קניין לעבד בלא רבו ורמי דר"מ אדר"מ ורמי דרבנן אדרבנן דתני' אין אשה פודה מע"ש בלא חומש כו' רבא אמר לא תיפוך והכא במעשר דאתא מבי נשא עסקינן ור"מ לטעמי' דאמר מעשר ממון הקדש ולא קני לי' בעל ורבנן לטעמייהו דאמרי ממון הדיוט הוא וקני' לי' בעל הלכך שליחותא דבעל קעבדה עיי"ש והתם בע"כ בגבולין מיירי דקתני אין אשה פודה מע"ש בלא חומש כו' דבירושלים לא עצי למפרקיה ואפ"ה פליגי רבנן והוא ר"י בר פלוגתא דר"מ בכ"מ וס"ל בגבולין נמי ממון הדיוט הוא. ומצאתי בשעה"מ בפ"ה מה' אישות דהקשה מזה דהא דהביא דברי הרב בקדושין שם והוסיף עוד לתמוה בזה על הרב מהא דאמר רבא בב"ק (סט) אי לאו דאמר ר"י צנועין ור"ד אמר ד"א הו"א מאן תנא צנועין ר"מ היא לאו אמר ר"מ מעשר ממון גבוה ואפ"ה לענין פדיה אוקמי רחמנא ברשותי' דכתיב וחמישיתו יוסיף עליו וקרייא רחמנא מעשרו ומוסיף עליו חומש כרם רבעי נמי גמר קודש קודש ממעשר כו' ואם איתא דבגבולין כו"ע מודים דמ"ג הוא א"כ הא דצנועים אפי' לרבנן הוא דמצי אתיא דהא בגבולין כו"ע מודים דמ"ג הוא ואוקמי' רחמנא ברשותי' דמצי פריק לי' עיי"ש ומכל אלה נראה דלא כהלח"מ ואע"ג דדחה שם לכל זה עכ"ז אחר העיון נראה דדחוק הוא ומכל אלה מוכח דלא כסברת הלח"מ ועיין

והשתא דאיתברר לן דפלוגת' דר"מ ור"י גם בגבולין הוא צריכי' להבין הא דאמר ר"ח בסנהדרין שם דבגבולי' כו"ע סברי דמ"ג כיון דמכל סוגיות הנזכרים נראה בעליל בהיפוך מזה. ע"כ צריכין לומר בזה כמ"ש התוס' בקדושין (נג ב) ד"ה איהו כו' דהקשו שם דמהכא משמע דפליגי ר"מ ור"י בשניהם ובסנהדרין קאמר ר"ח דבגבולין כו"ע מודים דמ"ג הוא גבי עיסת מע"ש ומתרצים דאע"ג דלר"י ממון הדיוט אף בגבולין מ"מ קאמר ר"ח דלאו עיסה הוא להתחייב בחלה גם לר"י משום דאינה ראוי' שם לאכול עיי"ש וכוונתם בזה דאחרי דאינה ראוי' לאכול לאו עריסותיכם הוא דמקרי וכמו שפי' רש"י בסנהדרין שם וכן פירשו הם בעצמם בבכורות (דף ט ע"ב) עיי"ש ולפי"ז עיקר סברת ר"ח דבגבולין גם לר"י מ"ג הוא דווקא בחלה הוא דסבר כן משום דבחלה כתיב עריסותיכם והאי לאו עריסותיכם הוא אבל היכא דלא כתיב מעוטא שפיר הוי ממון הדיוט לר"י אף בגבולין עיי"ש ולפי"ז מכוון דברי ר"ח לכל הא דאיתא לעיל ולא פליגי בזה כלל והוא ברור בעז"ה והרי נראה דגם התוס' לא הלכו בסברת הלח"מ כאמור ועיין

שוב ראיתי בספר קהלת יעקב להגאון דקארלין בחי' לפסחים שם דתמה על דברי התוס' האלה בתימא רבתא עד אשר מיאן בסברת התוס' וז"ל שם אבל דבריהם תמוהים הם במאוד דא"כ מאי מותיב הגמ' בסנהדרין שם על ר"ח ממשנה דעיר הנידחת דקתני מע"ש וכתבי הקודש יגנזו במאי עסקינן אי לימא בירושלים מי הוי עיר הנידחת