בית דוד (דרשות) קעו

מכלל עשה עשה גמורה היא ומשום הכי בהמות שביעית פטורה מן הבכורה ועיסת שביעית חייבת בחלה מטעם לדורותיכם. ואם באתה להשיבני ולדחות ראי' זו משום דלא שייך לומר בזה עשה דוחה ל"ת משום דבכ"מ שנאמר עשה דוחה ל"ת הוא רק היכי דעקירת הלאו עם קיום העשה הוא בדבר אחד כמו כלאים בציצית דמטיל בסדין של ציצית חוט של צמר שהוא תכלת דבהא חוט של כלאים שעובר בלאו של כלאים מקיים לעשה של תכלת. אבל הכא בבכור אינם בדבר אחד דהל"ת הוא בהקטרת האמורים וקיום העשה הוא בבשר אבל באמת זה איני (דבזבחים דף צ"ט איתא כל הנוגע במזבח יקדש להיות כמוהו. הא כיצד אם פסולה היא תפסול ופריך שם אמאי ליתי עשה ותדחה לל"ת ע"ש. ושם נמי אינם בדבר אחד דעשה הוא בכשרה. והל"ת היא בפסולה הנבלעת בה אלא ודאי דכל כה"ג נמי דחי עשה לל"ת וא"כ הדרה קושיא לדוכתא מפני מה בהמות שביעית פטורה מן הבכורה ליתי עשה ודחי ללאו הבא מכלל עשה אלא ודאי הא דלא דחי משום דלאו הבא מכל עשה הוי עשה גמורה ואין עשה דוחה עשה כאמור (ומצאתי וראיתי בספר נחלת יעקב שחיבר אחי הרה"ג מוהר"ר יעקב ז"ל שדיבר בזה וכתב דדוחק לומר הא דאינו דוחה משום דהוי ל"ת שבמקדש ואין עשה דוחה לל"ת שבמקדש כי הרבה יש לדבר בזה וצ"ע ע"ש) אבל באמת אחרי הדברים שהבאתי ובארתי אין מזה שום סתירה כי אחרי דלא נכתב העשה בפירוש הרי היא כל"ת ומה דאמרינן לאו הבא מכלל עשה עשה הוא רק שאין לוקין עליה כאמור עכ"פ בהא סלקי ובהא נחתי דלאו הבא מכלל עשה עשה אינה נקראת בשם עשה גמורה רק העובר עליה הרי הוא כעובר על עשה ומכין אותו עד שתצא נפשו שיעשה אותה כמבואר בכתובות ועיין בכל אלה שהבאתי לעיל וקצרתי ודוק

(ג) על דבר אשר נסתפקתי בלאו הבא מכלל עשה עשה. אם נידון בה כעשה גמורה ולמנותה במנין המצות במצות עשה. או היא כל"ת ולמנותה במצות ל"ת והדבר צריך תלמוד: והנה אחרי רואי כי הרמב"ם בספר המצות מנה הרבה מצות הבאין מלאו הבא מכלל עשה במנין מ"ע. היינו במ"ע ל"ח שישא כה"ג בתולה ואם נשא בעולה עובר בעשה. והעשה הוא בלאו הבא מכלל עשה. וכן במצוה ס' מנה מחוסר זמן. (ובמצוה ס"א) מנה בתמים יהיה לרצון ולא בעל מום. ובמצוה קמ"ט. ק"נ קנ"א. קנ"ב כתבן למ"ע אף שכולם המה מלאו הבא מכלל עשה ע"ש היטב. והרמב"ן בספר המצות שם מנה עוד שבע מצות מה שלא מנאן הרמב"ם שם ואלה הן בסי' ב' לאכול תרומה טהורה ולא טמאה. ובמצוה ג' לאכול פירות שביעית. ובמצוה ו' מנה עשה דממנו תאכל כו'. ובמצוה יו"ד מנה המעלה איברי חיה על גבי המזבח. ובמצוה י"א מנה העשה דהשלמה. ובמצוה י"ב מנה אכל כזית צלי מבעוד יום כו' וכולם הם מצות עשה הבאים מלאו הבא מכלל עשה עשה ע"ש. וכולם הושוו שלא למנות מצרי ואדומי. וראיתי בשו"ת ח"ס ח' אבהע"ז סי' קנ"א שהביא דעת הרשב"א והרמב"ן דס"ל דלאו הבא מכלל עשה נדחת מפני עשה דולו תהי' לאשה. וגם כתב טעם מ"מ לא מנה הרמב"ם עשה דמצרי ואדומי ובעולה לכה"ג למצות עשה עיי"ש היטב וקצרתי. ומתפיס תמימים לבדק הבית. ולא צרת יבמה. וכן השוחט חולין בעזרה. ואכילת תרומה לבת כהן שנישאת לישראל. ולפרוש מהחמץ כל שבעה. וכל אלה לא מנאום מטעם שהם מכלל לאו הבא מכלל עשה ע"ש. והדבר צריך עיון רב מה החילוק וההפרש ביניהם וראיתי בהמחברים המפרשים הנדפסים בספר המצות האריכו בזה הרבה ומה שיש לדבר ולהקשות בדבריהם נלאתי להאריך. וגם ראיתי בספר הנחמד שו"ת דברי אמת ובספר נר מצוה שהאריכו בדבריהם ואין לי כעת לברר וללבן את כל האמור שם. אך הקיצור מכל אלה הוא שכל מיני המצות כולן הושוו שלא למנות לאו הבא מכלל עשה לא בלאוין ולא בעשין והוא עפ"י מדרש תנחומא (ועיין לעיל מש"כ ודו"ק) פרשה כי תצא. והביאו הרמב"ם בהקדמתו בספר המצות וגם הרמב"ן שם בשורש הששי. רמ"ח איברים יש באדם כנגד רמ"ח מצות עשה כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי מצוה ע"ש. ולפיכך אין למנות במצות עשה אלא מצוה שיש בה קום עשה לא לאו הבא מכלל עשה שאינו אלא שב ואל תעשה. ואי אפשר למנותן בלוין שהרי עשה הן. לפיכך לא מנו איתן כל מיוני המצות. ובכל המצות שהבאתי מה שמנה הרמב"ם והרמב"ן בכולם המה מצות אשר יש בקיומם קום עשה עיין עליהם ותמצאם. ובאמת הוא ענין עמוק והרבה יש לדבר בכל אלה וכבר האריך בזה הרב מגילת אסתר בספר המצות שורש שני. והרב דברי אמת וספר נר מצוה ונילאתי להאריך עוד בזה ועיין בכל מה שכתבתי לעיל וקצרתי ודוק

(ד) ועל דבר שניסתפקתי אי הך עשה הבא מכלל לאו אם נידן בזה ככל מצות עשה ונשים פטורות היכי דהוי בזמן גרמא או דינה כל"ת ונשים חייבות הנה בקדושין דף ל"ד ת"ר איזהו מצות עשה שהזמן גרמא כו' ואיזה מ"ע שלא הז"ג מזוזה מעקה כו' ועיין בתוס' שם ד"ה מעקה מה שהקשה שם ובמפרשי הש"ס מה שכתבו בזה והעיקר בזה מה שמצאתי וראיתי בשו"ת ח"ס בחלק או"ח סי' ק"נ וז"ל. ועל קושי' הראשונה לא מצאתי מעשה שהזמן גרמה אלא בעשה. אבל בלאו הבא מכלל עשה שאינו דימה לתפילין מצה והקהל חייבת וכעת לא מצאתי דמיון אלא לעשות סחורה בפירות שביעית ולאכול אחר הביעור שהוא לאו הבא מכלל עשה וזמן גרמה. דודאי נשים אסורות כאנשים. וה"נ לכם ולא לגבוה נשים מוזהרות אעפ"י שהזמ"ג אלא דלא חמיר מגוף הלאו דלא תעשה מלאכה. וכיון שהוא נידחה גם לכם היה נידחה אי לאו דהלאו אלים. א"כ גם העשה דלכם דאתי מחמתי' לא נידחה עכ"ל ע"ש הרי נראה בעליל מדבריו דדבר פשוט הוא דבלאו הבא מכלל עשה אף דהוי הזמן גרמה נשים אסורות כאנשים. וא"כ גם זה פשוט דאין בכחה לדחות ללא תעשה ובאמת יש עוד הרבה לדבר בכל אלה כי עמוק עמוק הוא ונלאתי להאריך וסמכתי על המעיין וכשתעיין בכל מה שכתבתי תמצא מרגיע לנפשוך ויתברר ויתלבן בעז"ה אחרי העיון כל הספיקות אשר המצא תמצא בהך כללא דלאו הבא מכלל עשה עשה ועיין בהמחבר' המדברים באלה וסמכתי על המעיין וקצרתי ודו"ק: וה' יצילני משגיאות ויורני מתורתו נפלאות אמן: