בית דוד (דרשות) קעה

בעזה"ש ית'

הנה העולה מכל המקובץ והמורם מכל מה שבארתי בעזה"ש ית' יבוארו הספיקות אשר נסתפקתי כל חדא וחדא באפי נפשי' בדרך קצרה. וזה החלי בעזר עזרי וגואלי

(א) על דבר הספק אשר נסתפקתי בהא דקיי"ל בכל הש"ס עשה דוחה ל"ת איך נידון בהך לאו הבא מכל עשה עשה. אי נידון ככל עשה ואין עשה דוחה אותה. כי אין פשה דוחה עשה כאמור מאי אולמי הך עשה מהאי עשה. או אחרי דבא מכלל לאי ולא כתיב העשה בפירש נידון בה ככל הלאוין ובא עשה ודוחה אותה לפי הכלל דעשה דוחה לא תעשה. הנה לפי המקומות שהבאתי לעיל נראה דכל לאו הבא מכלל עשה עשה. היא עשה גמורה ואין עשה דוחה אותה מטעם דמאי אולמי הך עשה מהאי עשה הן מהתלמוד והן מהפוסקים כמבואר (מיבמות דף כ') דאלמנה לכה"ג ויש בה עשה ול"ת. ופירש רש"י עשה דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח. ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה. ול"ת דכתיב ואלמנה לא יקח ע"ש. וכן מהא דכתובות דף ל') חייבי עשה מצרי ואדומי. ופירש רש"י דכתיב דור שלישי יבא להם. הא דור שני לא. ולאו הבא מכלל עשה עשה. הרי נראה דכל לאו הבא מכלל עשה קרי לן תלמודא עשה סתם. וכן נראה מפסחים דף נ"ט גבי עשה דהשלמה קאמרי מאי אולמי הך עשה מהאי עשה הרי דפשיטא להו לדון בלאו הבא מכלל עשה עשה גמורה. ככל כשות דאין עשה דוחה עשה

והנה ראיתי בפני יהושע (בכתובות דף מ') דכתב דלאו הבא מכלל עשה לא עדיף האי עשה מלאו גמור. דהקשה שם על הך דאיתא שם במשנה דאונס שותה בעציצו כיצד אפילו היא חיגרת אפילו היא סומא כו' נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. ואמר ר"כ אמריתא לשמעתא קמי דרב זביד מנהרדאי ניתי עשה (דלו תהיה לאשה) ונדחה לל"ת (דאינו ראוי' לבא בישראל כגון ממזרת) כו' וכתבו בתוס' שם ד"ה ניתי עשה כו' וא"ת מאי פריך וליתי עשה ולדחי לל"ת הא דרוש מקרא בהדיא במתניתין דבעינן אשה הראויה לו כו'. והקשה הפני יהושע ויש לדקדק דלמא קרא לחייבי עשה אתא דלא שייך למימר אתי עשה ודוחה עשה. אבל בחייבי לאוין שפיר מצינו למימר דאתי עשה ודחי ל"ת. מזה נראה לי לומר דכיון דחייבי עשה היינו מצרי ואדומי לאו עשה גמור נינהו אלא לאו הבא מכלל עשה. א"כ לא עדיף האי עשה מלאו גמור. והא דעשה עדיף מל"ת היינו עשה גמור שיש בה קום עשה. ואף דמלשון התוס' (מיבמות דף כ') בסוף ד"ה אי הכי כו' ובד"ה גזרה ביאה ראשונה משמע לכאורה דבחייבי עשה כה"ג נמי אמרינן דלא אתא עשה ודחי עשה אפילו בעשה דיבום. מ"מ כבר העליתי שם דחייבי עשה שכתבו התוס' שם היינו באלמנה דכה"ג דאיירי התם דהוי בה עשה ול"ת ולא אתא עשה ודחה עכ"ל ע"ש. הרי נראה דהחליט הא דעשה דוחה ל"ת הוא רק עשה גמורה דקום ועשה אבל לא בלאו הבא מכלל עשה. אבל כבר הארכתי בזה דעשה דוחה ל"ת לחלק בין עשה דקום עשה ובין לאו הבא מכלל עשה עשה. וגם במה דלא מנאן הרמב"ם בספר המצות אחרי דכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות איסורי ביאה ה"ח דרך כלל דהבא על אחת מחייבי עשה אינו לוקה והם מצרית ואדומית. ובעולה לכה"ג שיש בהן לאו הבא מכלל עשה דהוי כעשה והבא עליהן עובר באיסור עשה כבר הארכתי בזה במה דכתב כאיסור עשה. וכן בארתי לעיל במה שלא מנאן הרמב"ם בספר המצות הני עשה לפי שאין מקום למנות עשה כזה בכלל מ"ע שהרי בכל מקום שנאמרו בגמ' לאו הבא מכלל עשה עשה אין רצונם לומר שימנה העשה ההיא בכלל מ"ע רק נחשב כעשה לענין שאין לוקין על הלאו ההוא כלאו גמור לפי שדינו היא רק כעובר על מ"ע שמכין אותי מכת מרדות עד שתצא נפשו ויקבל עליו לעשותו. וכן כתב בספר המצות סוף שורש א' דאומרם דלאו הבא מכלל עשה שפירושו שיש בו איסור כעובר על העשה שאין בו מלקות. ועיין שם במצות עשה ס') דכתב דעל לאו הבא מכלל עשה אין לוקין עליו וכבר הארכתי בזה לעיל ומה לי להכפיל עוד באלה וסמכתי על המעיין עיי"ש ותדרשנו לכאן

ואחרי אריכת הדברים ראיתי כי מחלוקת הפוסקים בפרטא דין ובהבינותי בספרים מצאתי וראיתי בספר הנחמד נר מצוה אות ט"ו שכתב וז"ל ודע כלל אחר שכתב הרב ר' ישראל ז"ל עלה ונסתפק אי אתא עשה גמור ודחי ללאו הבא מכלל עשה. כמו דקיי"ל בכ"מ עשה דוחה ל"ת או נחשב כעשה גמורה ואין עשה דוחה עשה וצדד צדדים לומר דחשיב עשה גמור ויהיה דבריו עם הכהן הגדול הרב יד מלאכי ז"ל והביא שם עוד מספרי גאונים ז"ל. ועיין מש"כ הגאון בספר עין זוכר מערכת האל"ף אות ק"ג וכתב שגם הרב מחנה ראובן העמיק והרחיב בספק זה וכתב דזה הוא פלוגתא דרבוותא והביא שם כל הדיעות בענין זה ועיין עוד בספר הנחמד לימודי ה' הנידפס מחדש בלימוד פ"ח שהביא גם הוא הספק הזה והביא כל הדיעות עיי"ש וזיל קרי בי' והרבה יש עוד לדבר באלה אך נילאתי להאריך עוד בזה וסמכתי על המעיין קצרתי ודו"ק

(ב) אחרי דנתברר לן דבלאו הבא מכלל עשה מחלוקת דרבוותא הוא על כן אף אם נאמר כהך שיטתא דסברי שנידון בה ככל עשה ואין עשה יכולה לדחות אותה. מ"מ צריכין לדעת אם יש בכחה לדחות ללא תעשה. ככל עשה או אחרי דלא כתובה בהדיא לעשה רק מכח לאו הבא מכלל עשה אין בה כח לדחות ללא תעשה כמו שארי מצות עשה שדוחה לל"ת והדבר צריך תלמוד

הנה לכאורה מבואר מהא דנאמר (בחולין דף ק"מ) מהא דציפורי מצורע כו' ומהא דאיתא במכות בכהן שאכל מחטאתו ואשם לפני זריקה כו' דמשם נראה דנידון בה כל"ת. וכן נראה מדעת הפני יהושע שהבאתי וכן נראה ממה שכתב השיטה מקובצת בזה (בכתובות דף מ') שהבאתי לעיל דכתב שם דעשה דמצרי ואדומי כיון שאינה עשה גמורה היא אלא לאו הבא מכלל עשה ולא עדיף מלאו גמור דנדחה מפני עשה ע"ש. ועיין מה שכתבתי לעיל על דבריו ותדרשני לכאן

אבל צ"ע מהא דאיתא (בבכורות דף י"ב) אמר רב חסדא בהמות שביעית פטורה מן הבכורה. לאכילה אמר רחמנא ולא לשריפה. (ופי' רש"י דאי מחייבי בבכור סלקי אימורים לגבוה) ופריך שם מהא דתניא האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. ואמאי כיון דאלו מטמאי לה בת שרפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ומשני שאני הכא דכתיב לדורותיכם (ופירש רש"י לדורותיכם כתיב בחלה. משמע אפילו בשביעית וכתיב מראשית עריסותיכם) ע"ש. ולכאורה קשה אם נאמר דלאו הבא מכלל עשה עשה אינו גמורה היא ככל עשות רק דינה היא כל"ת. אמאי בהמה של שביעית פטורה מן הבכורה משום דכתיב לאכלה ולא לשריפה ליתי עשה דבכורה ולדחי ל"ת הבא מכלל עשה. וכן קשה למה לן הך קרא דלדורותיכם להורות דחלה נוהג בשביעית דמה"ת דלא לנהוג בשביעית מטעם דלאכלה ולא לשריפה הלא בא עשה דחלה ודוחה הך ל"ת דשביעית. אך זה הוא אם נאמר דלאו הבא מכלל עשה דינה כל"ת. אבל אם נאמר דלאו הבא מכלל עשה עשה וא"כ לא אפשר הך עשה דבכרה או דחלה לדחות הך דלאכלה ולא לשריפה אחרי דגם זה הוי עשה גמורה ואין עשה דוחה עשה משום דנאמר מאי אולמא הך עשה מהאי עשה. הרי מוכח מזה דלאו הבא