בית דוד (דרשות) קע

אמר המחבר מדי דברי בהך עשה דנשיאות כפים דזר העולה לדוכן עובר בלאו הבא מכלל עשה עשה וכפירש רש"י בכתובות שם. ועיינתי בזה וראיתי כי כללא דין נתרחב ונתפשט בהרבה מקומות בש"ם ובפוסקים ראשונים ואחרונים והמחברים האריכו באלה. זה בונה וזה סותר. וכל אחד מהם הראה פנים מסבירות לדבריו הנארגים על דרך הפלפול בסברות ישרות הלא המה בספריהם. אמרתי אחרי העיון גם אני אענה חלקי אשר חנני ה' בעזרו בכללא דין ולחלקו לענפים ולברר וללבן. להקשות ולתרץ. לשדד עמקים ולגלות סתרים מה שלא יצאו המחברים די ביאור בכללא דין. וזה החלי בעזר צורי וגואלי

הנה הך כללא דלאו הבא מכלל עשה עשה. יתפרד לכמה ענפים ואלו הן: א) נסתפקתי הא דקיי"ל בכל הש"ס עשה דחי ל"ת אי הך לאו הבא מכלל עשה עשה נידון בזה לל"ת ואתי עשה ודחי לה. אי נחשב לעשה ולא נדחת מפני עשה דאמרינן מאי אולמי הך עשה מהך עשה: ב) גם לזאת לדעת אף אם נאמר דעשה היא אם יש בכחה לדחות לל"ת כמו כל עשה שדוחה לל"ת. או לענין לדחות נחשבת לל"ת: ג) גם יש להסתפק דענין מלקות אם נידון בה כלאו ומלקין להעובר עליה. או נידון בכל עשה. ד) גם יש להסתפק הם הא דנאמר בכל מקום בגמרא לאו הבא מכלל עשה עשה אין רצונם לומר שנחשב לעשה כזה ככל עשה שבתורה והעובר עליה נידון אותו כעובר על עשה ומכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו עד שיקבל אותו לעשות כדאמרינן (בכתובות דף פ"ו) ע"ש. או נידון בלא תעשה ולוקין עליה: ה) גם צריכין לדעת אם הך לאו הבא מכלל עשה נידון בעשה. וצריך למנותו כמנין מצות עשה. או נחשב ללא תעשה ולמנותו במנין מצות ל"ת: ו) עוד זאת צריכין אנו למידע אי נחשב הך לאו הבא מכלל עשה עשה לכל דינין שבתורה כמו כל מצות עשה. ונשים פטורות היכי דהוי בזמן גרמא. או דינה כלא תעשה ונשים חייבות. ויש עוד הרבה ספיקות בזה ולא רציתי להאריך עוד בכל אלה וסמכתי על המעיין. ויתבררו ויתלבנו כל זה בעז"ה מתוך דברינו בקיצור נמרץ. רק מקודם ראיתי להראות להמעיין את המקומות בהש"ס המדברים בכללא דין ואלה המה

(ביבמות דף כ') במתניתין אלמנה לכה"ג כו'. ובגמרא שם קפסיק ותני לא שנא מן הנשואין ול"ש מן האירוסין בשלמא מן הנשואין איכא עשה ול"ת ולאו דאלמנה לא יקח. ועוד דבעולה היא ואיכא איסור עשה לגבי' דכתיב ואשה בבתוליה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה ואין עשה (דיבמה ובא עליה) דוחה ל"ת ועשה אלא מן האירוסין לא תעשה גרידא הא (דעודנה בתולה היא וליכא אלא לאו דאלמנה היא) יבא עשה דיבמה יבא עליה וידחה ל"ת כו' ע"ש. בכתובות דף כ"ד: איבעי להו מהו לעלות מנשיאות כפים ליוחסין כו' הנ"מ תרומה דעון מיתה אבל נ"כ דאיסור עשה הוא. ופירש רש"י דאיסור עשה הוא מכה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה וכמו שהבאתי לעיל. (שם בדף כ"ט) דתניא ר' סימאי אומר מן הכל עשה ר"ע ממזרין חוץ מאלמנה לכה"ג שהרי אמרה תורה לא יקח ולא יחלל חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרין. ולר' ישבב דאמר בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין בו ביאה בישראל הולד ממזר מאי בינייהו איכא בינייהו חייבי עשה מצרי ואדומי כו'. ופירש רש"י בתוך שלשה דורות דכתיב (דברים כ"ג) דור שלישי יבא להם. דור שני לא יבא להם ולאו הבא מכלל עשה עשה ע"ש. (שם בדף ע"ג ע"ב) איתא והאוכל במעשר ובכורים בטומאת עצמן לוקין משא"כ בתרומה. וקאמר הגמ' שם מלקי הוא דלא לקי הא איסורא איכא מנ"ל א"ק בשעריך תאכלנה לזר ולא לאחר ולאו הבא מכלל עשה עשה ע"ש

(ובפסחים דף נ"ט) אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערב פסח שטובל שנית ואוכל פסחו לערב ר' יוסי בנו של ריב"נ אומר א מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל קדשים לערב. בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת. אלא לר"י בנו של ריב"נ מאי אולמי הך עשה מהאי עשה כו' ואכילת קדשים הוי עשה גמורה ועשה דהשלמה הוי רק מכלל לאו הבא מכלל עשה עשה עיי"ש. (שם בדף מ"א) ת"ר אכל צלי מבעוד יום חייב. וכזית נא משחשיכה חייב קתני צלי דומיא דנא מה נא בלאו אף צלי בלאו. בשלמא נא כתיב אל תאכלו ממנו נא אלא צלי מנ"ל דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא הא לאו הבא מכלל עשה וכל לאו הבא מכלל עשה עשה. אר"ח הא מני ר' יהודא (ופירש רש"י דאמר לאו הבא מכלל לאמר לאו הוא) דתניא שור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו. אותו אתה מתפיס לבדק הבית. ואי אתה מתפיס תמים לבדק הבית. מכאן אמר כל המתפיס תמימים לבדה"ב עובר בעשה. אין לי אלא בעשה בל"ת מנין ת"ל וידבר ה' אל משה לאמר לומד על כל הפרשה כולה שהיא בל"ת דברי ר' יהודא. א"ל רבי לבר קפרא מאי משמע א"ל דכתיב לאמר לא נאמר בדברים. בי רב אמרי לאמר לאו אמור (ופירש רש"י אמור להן שיש איסור לאו בדברים. והכא גבי פסח נמי כתיב בתחילת הפרשה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר) וכתב התוס' שם בד"ה לאמר. נראה לר"י דהיינו דוקא בהנך דברים דאית בהו לאו הבא מכלל עשה אבל שארי דברים לא עכ"ל ע"ש. וכתב המהרש"א שם ר"ל דבכמה פרשיות כתוב בהו לאמר ולית בהו לאו הבא מכלל עשה עשה והתם אפשר דמודה בהו ר"י לחכמים דפליגי עליו בתו"כ דכתיב שם וחכמים אומרים כו' ע"ש ועיין (בתמורה דף ז' ע"ב) דפירש רש"י שם לאמר לאו אמור כלומר הכי אמר הקב"ה לאו אמור להם לישראל דלאו איכא הכא דאי עברי אהך פרשה עוברין בלאו עכ"ל ע"ש

(ובספרא בפרשה אמור אות קי"ט) נאמר נדבה תעשה אותו אותו עושה נדבה ואי אתה עושה תמים נדבה לבדק הבית. מכאן אמרו המקדיש תמים לבדה"ב עובר בעשה מנין אף בל"ת ת"ל וידבר ה' אל משה לאמר דברי ר' יהודא וחכמים אומרים אין בו בל"ת עכ"ל עי"ש

(ובב"ב דף קי"א ע"ב) והאי תנא מייתי לי' מהכא דתניא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי ר"ע ר"י אומר אינו צריך הרי הוא אומר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת כו' בהסבת הבעל הכתוב מדבר. ואומר ולא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר כו' ופריך הגמ' שם מאי ואומר וכ"ת בסיבת הבן קפיד קרא אבל בעל לא ירית ת"ש ולא תיסוב נחלה, לבני ישראל ממטה למטה. וכ"ת לעבור עליו בלאו ועשה ת"ש לא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר. וכ"ת לעבור עליו בשני לאוין ועשה ת"ל ואלעזר בן אהרן מת (ופירש רש"י וכ"ת לעבור עליו בלאו ועשה דתרווייהו בסיבת הבן ומה ששנה הכתוב לא מתכוון אלא להורות שלא תינשא לשבט אחר להתחייב מלקות דמקרא קמא לא שמעינן אלא עשה דכתיב בי' לאחד ממשפחת מטה אביהם תהי' לאשה אבלן לא למטה אחר. ולאו הבא מכלל עשה עשה) ע"ש. (ובזבחים דף ל"ד) אתמר