בית דוד (דרשות) קסט

אינם אוכלים יש כאן היכר גדול שיש בהן צד פסול אבל שאר בני אדם כגון בזמן הזה לעולם מעלים מנ"כ ליוחסין) ומאי ראי' מר' יוסי אחרי דס"ל דאין שום איסור בזר הנושא כפיו בודאי לשטתו אין מעלין מנ"כ ליוחסין וצע"ג. אבל אחרי הבינותי בספרים מצאתי וראיתי בשער המלך בפי"ט מהלכות שבת שעמד על זה והוסיף להקשות על המג"א וכתב ודברי המג"א תמוהים בעיני דמאי קמבעי לי' בגמרא הלכתא מאי פשיטא ודאי דהלכתא אין מעלין כיון דקיי"ל כר' יוסי כמש"כ התוס' והרא"ש והר"י מכללם ובר מן דין קשה טובא שהרי התוס' ז"ל (בעירובין דף צ"ו) ד"ה מיכל כתבו דתו פירש רש"י משם ר"י וכתבו דטעמי דמ"ד נשים אין סומכין רשות לאו משום דמחזי מוסיף אלא משום דמחזי כעבודה בקדשים ע"ש. וא"כ גבי נשיאת כפים ליכא חשש איסור כלל. הכי נמי נימא דאפילו למאן דס"ל דנשים אין סומכות רשות שרי לזר לישא כפיו שהרי אי לאו טעמא דמחזי כעבודה בקדשים לכ"ע הוי ס"ל דנשים סומכות רשות. סוף דבר שדבריו תמוהים בעיני ועיין בשלטי הגבורים פ"ג דר"ה ד"ה אין מעכבין התינוקות ודו"ק עכ"ל. ע"ש במה שהאריך בהך פלוגתא דנשים סומכות רשות ואין כאן מקומו להאריך באלה. והרבה יש לדבר וקצרתי

שוב ראיתי בנוב"י קמא בחלק או"ח סי' ו') שהביא דברי המג"א וכתב דבפירש מג"א נחלקו בו שני לומדים אחד אומר דכוונת המג"א במש"כ אפשר דס"ל לר"י דאיסור עשה הוא היינו מה שמזכיר שם שמים לבטלה בברכה אם כוונת המג"א על הברכה שלפניה היינו אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה. או כוונתו על ברכת הכהנים גופייהו שמזכיר את השם בברכה שמברך את בני ישראל יברכך ה' יאר ה'. ישא ה'. ומה שהביא להנך שני לומדים להסתפק בזה הוא משום שניתקשו איך אפשר שאין איסור בברכת כהנים לזר מצד עצם ברכת כהנים רק מצד הברכה שלפניה והרי (במנחות דף נ"ח) הקשו על המשנה דמכשיר בלילה בזר שהוא דלא כר"ש שאמר ט"ו עבודות מסורים לבני אהרן וא"כ מוכח דהני ט"ו פסולים בזר והרי חשוב שם. ע"כ נשיאת כפים בפנים ובחוץ מכלל דלתנהו בזר ואני אומר שאין כאן ריח קושיא דהרי אפילו עבודת שבקרבנות שמפורש בהו בני אהרן הכהנים ואטו משוה"כ היה פסולים בזר אי לאו דמעטינהו קרא בהדיא לזרים שיחללו עבודה. והרי בזבחים בריש פרק שני. אמר זר מנ"ל ע"ש שהוצרך להביא מוינזרו או מקו"ח לכל מר כדאית לי' ואטו מי לא כתיב בפירוש והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה אלא ודאי דאכתי אמרינן מצוה בכהנים אבל אכתי אם עשה ישראל כשר ואפילו איסור לזר לא הוי ידעינן מוהקריבו אי לאו דכתיב וזר לא יקרב כדאמרינן התם מנ"ל דמוזהר ע"ש. וא"כ בשלמא על בלילה כיון דאמר ר"ש שהיא מסורה לבני אהרן א"כ שוב ממילא אפילו מחוללת עי"ד זר מוינזרו וגם הזר מוזהר מוכל זר לא יקרב. אבל נ"כ אף שהיא מסורה לבני אהרן מדכתיב דבר אל בני אהרן ואל בניו כה תברכו אכתי אני אומר מצוה בבני אהרן ולזרים רשות וכמ"ש המג"א שם. וגם שפיר יש לחלק בין נ"כ שבמקדש לנ"כ שבגבולין ואף שתרוייהו מסורים לבני אהרן כמפורש שם במנחות. מ"מ נ"כ שבפנים הוא בכלל וזר לא יקרא אליכם. משא"כ בחוץ שאינו נכלל בכלל אל המזבח לא יקרבו. ואולי זה הוא כוונת מהרי"ט חלק א' סי' קמ"ט. אבל אעפ"כ אינו נכון דא"כ נ"כ שבמקדש יהיה הזר עובר בלאו ובמיתה. אבל עכ"פ מדברי הגמ' דמנחות אין כאן ריח קושיא ובחנם נתקשו בזה. אבל מה שקשה הוא איך אפשר דס"ל להתוס' שאין איסור בנ"כ מצד קרא דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו עד שהוכרחו לומר משום הברכה לבטלה לכל מר שם כדאית לי' לכל חד מהני שני לומדים הנ"ל. והרי בזבחים דף ט"ז ע"א בד"ה היכן מוזהר כתבו תימא מוהקריבו בני אהרן דרשינן מקבלה ואילך מצות כהונה מיהו עדיפא משני לאו גמור מוכל זר לא יקרב ע"ש. הרי דס"ל דעכ"פ איסור לזר ידעינן מדכתיב והקריבו בני אהרן. ואי ס"ד דבנ"כ מפרשים אהרן ובניו מצוה וזר רשות א"כ גם והקריבו יש לדרוש כן ולקושיא זו גם לא יעלה ארוכה גם מדברי אותו הלמדן שפירש משום ברכה לבטלה ברכת כהנים עצמו מ"מ אי לאי איסור הזכרת השם אין איסור לזר מצד הפסוק דכתיב אהרן ובניו ולומר דדברי התוס' דפרק כל כתבי הם לר' יוסי ולדידי' איכא למימר לזרים רשות. ודברי התוס' בזבחים הם בשיטת ר' יהודא וכמו שכתוב המג"א שם במקומו לחלק כן. אכתי למה הקשו תימא ומנ"ל דסוגיא זו ר' יהודא היא. ומעתה נחזי אנן בפירוש בדברי המג"א מי מהני הלומדים כיונו האמת. והנה המשך דברי המג"א שם שכתב בשם הרמ"א לחלק בין נושא כפיו לחוד ובין נושא כפיו עם כהנים אחרים וע"ז הקשה המג"א מנ"ל לר"י חילוק זה ושוב קאמר המג"א ואפשר דס"ל לר"י דאיסור עשה היינו מה שמזכירו השם לבטלה ומשמעות דבריו דבזה מתרץ הצ"ע שלו. היינו משום דאם נושא כפיו לחודי' הוא מברך אשר קדשנו. אבל ר' יוסי הי' נ"כ עם כהנים אחרים ואז לא היה עובר על דברי חביריו שאומרים לו עלה לדוכן וגם לא היה עושה איסור לפי שהיה יוצא בברכת חביריו. דרבים העושים מצוה אחד יכול לברך ולהוציא אחרים. והמשך דברי התוס' יהיה כך לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה והרי ר' יוסי היה עולה עם כהנים אחרים וליכא אצלו שום איסור. אבל אם כוונת המג"א על שם שמים שבברכת כהנים דהיינו יברכך ה' וגומר א"כ אכתי מה יש חילוק בין בפני עצמו ובין עם כהנים אחרים. אבל האמת יורה דרכו שאין כוונת המג"א לתרץ דברי רמ"א אלא דחה דברי הרמ"א לגמרי במה שהקשה מנ"ל לר"י חילוק זה. ואח"כ כתב המג"א דקושית הרמ"א מעיקרא ליתא דאפשר דס"ל לר"י דאיסור עשה דאמרינן בכתובות היינו איסור הזכרת ש"ש לבטלה וא"כ הרי גם בשבת מסיימו התוס' אם לא משום ברכה לבטלה וא"כ לכל אחד משני הפרושים של הני שני לומדים יש מקום לפרש דברי המג"א. ואי משום דברכה לבטלה הוא איסור לאו דלא תשא. אולי זה כיון המג"א בעצמו במה דסיים ועיין בסי' רט"ו. וראיתי אחרי העיון כי דבריו צ"ע במה שאמר דאי ס"ד דגבי נשיאות כפים מפרשין אהרן ובניו מצוה וזר רשות א"כ גבי והקריבו בני אהרן יש לדרוש כן כו' והלא בפ"ק דזבחים דף י"ג דיליף שם קרא דוהקריבו בני אהרן מקרא דאלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים מה להלן בכהן כשר ובכלי שרת אף כאן בכהן כשר ובכלי שרת. ולפ"ז לא דמי כלל קרא דאל אהרן ואל בניו דגבי נ"כ לקרא דוהקריבו בני אהרן. דשם איכא גזירה שוה מאלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים וכי היכי דגבי אלה בני אהרן דוקא הוא דהא משיחה אי אפשר בזר. ה"נ בני אהרן דגבי והקריבו דוקא הוא. משא"כ גבי נ"כ דליכא התם גזירה שוה אמרינן דלאו דוקא ולא אסר זר. ומצאתי וראיתי בבאר אברהם בשבת שם שהעיר בזה וכתב דמפירש רש"י בפ"ק דזבחים משמע דלא אצטריך גזירה שוה אלא משום כהן כשר לאפוקי חלל ובעל מום אבל משום זר לא אצטריך גזירה שוה ומ"מ יש לומר דש"ה דכתיב מיהא בני אהרן הכהנים אבל גבי נשיאות כפים לא כתיב כהונה כלל רק אל אהרן ואל בניו לא משמע רק למצוה ולא לאסור זרים. והא דאמר (בזבחים דף ק"ב) גבי ראיית נגעים. דאהרן ובניו כתיב בפרשה ומיניה ממעטינן אף למשה ואפילו למ"ד שהיה כהן. י"ל דשאני הכא דכתיב הכהנים וכי היכי דהוא אתא למעט זרים ה"נ אהרן ובניו דוקא קאמר ע"ש והרבה יש לדבר בכל אלה ונלאתי להאריך וסמכתי על המעין וקצרתי ודו"ק: