בית דוד (דרשות) קסא

קונטרס אחרון

פרי עץ חיים

הקדמה ופתח דבר מאת המחבר

אמר המחבר הצעיר לבית הלוי: הן מלפנים זאת בישראל חק לחוברי חבורים מחוכמים. להקדים הקדמה בראש מחברתם. לענות צדק בשפה ברורה. ובלשון נעימה להודיע בשערים. בפתח מאמרים. מה הגיעה אליהם. לחגור עוז במתניהם. ולבאר במגלת ספר בימי חייהם. אי לזאת באתי כעת אל העיון במה לבא בשערים. אם כהחכמים חוברי חבורים. אשר עשו פתיחות למו בדברי אגדה ומוסרים. או בדברי הלכה המאירים כספירים. כאשר דשו בו רבים. אמרתי מה כל אלה לי. אחרי כי לא בזה הקוראים עיניהם שמו. ותהי למשא עליהם. להתבונן בפתח שעריהם. לזאת גמרתי אומר לבא בפתחי שערי רק להגיד מטרתי. מה הוא עיקר נסיבתי. אשר באתי. בהדפסת ספרתי גם כעת בתורתי. ומה גם בעת ברבות הספרים. אשר ילעגו באמרים. מה לנו עוד בחדשים. גם אתם חכמי חרשים. מחפשים במטמונים להמצא איזה שמין ודופי, וישליכו אחרי גיוס כל טוב וכל יופי. כל מחברת ישקלו בפלס. והמחבר הוא ללעג ולקלס. באמרם כי מחברתם הוא בלי תועלת. עד כי קצה נפשם לקנותם. ואף לא יחפצו לראותם. ומה גם לאספם לביתם. ואחרי כל אלה ראיתי לבא בפתיחתי. להטיף מילתי. ולהקדים בהקדמתי. להודיע לאנשי אלה חפצי ומגמתי. ולמה היה יגיעתי. בהדפסתי. ולהודיע בשערי בת רבים סיבתי. להדפיס זה הספר בית דוד אחרי כי כבר היה לעולמים. רק אחרי שמעי מבת רבים אשר בקולם ישמיעו. ויום ויום בפיהם יביעו, תנה לנו מחדש את הספרי דבי רב זה ספר אשר חיבר אדמו"ר מורי חמי הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר דוד טעביל זרצה"ה מרא דאתרא דקיק מינסק, האף אומנם כי כעת אין בכוחכם להדפיס כל הספר יחד התשובות והחידושים והדרושים יחדיו יהיו תואמים. תנה לנו כעת רק דרשותיו הנעימים. והערבים לאוזן שומעת המתוקים מדבש ונופת צופים. כסוף יכספו לדעת דבריו. הדורש דרש במוסריו, נעתרתי לדבריהם ולמלא בקשתיהם. והטתי אוזן לחפציהם. אחרי כי זה חמשים שנים אשר יצא לאור בעת עודנה מורי חמי הגאון ז"ל בחיים חיותו בשנת תדי"ר לפ"ק. כעת אין במציאותו. ואין להשיגו אף לראותו. ולכן התאזרתי עוז והטתי שכמי לסבול משאת ההדפסה ורבת ההוצאה מזה להדפיס כעת רק את דרשותיו הנחמדים ולהוציאם לאור עולם. ואחרי כי הבאני עד הלום וזכיתי להוציאם לאור עולם. אמרתי כי גם טוב ומה נעים להיות נטפל גם בשולי הספר באיזה גרגרים מחידושיי אשר חנני ה' הטוב. וגם איזה הערות יקרות במאמרי חז"ל אשר הביאם בספרי דבי רב. אשר בראשית השקפה מפליא עין רואיהם. וממוצא הדברים יומשך מוסר השכל הדרושים המה לכל חפציהם. ולזה היה יגיעתי. להוציא לאור עולם ולחוק בספר תורתי. ולהשפיע מטובי לזולתי! ולהגיד בשמי שיחתי. ובבתי מדרשים יביע שמועתי. כי כל אלה חמדת לבי ותשוקתי. להיות לי למוכרת עולם אמרתי. אשר כל אלה ביקש אדונינו דוד מלך ישראל נעים זמירות ישראל עה"ש מהקב"ה כמבואר בבבלי ובירושלמי

וראיתי בספר אהבת ציון להגאון בעל נוב"י בדרוש ט"ו שם כתב וז"ל בפ"ד דסנהדרין דרשו חז"ל אלה תולדות אהרן ומשה. כל המלמד לבן חבירו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו: ואפשר שזה רמז בן עזאי כשאמרו לו אתה נאה דורש ואינו נאה מקיים. והשיב להם נפשי חשקה כתורה. ותשובתו בזה קיים פריה ורביה עי"ד התורה שמלמד לאחרים ודומה כאילו הוליד נים, והנה כל המצות אדם מקיים בעוה"ז. אבל כשמת נעשה חפשי מן המצות. כי אי אפשר לעשותן כו'. ואפילו תולדות שאדם מוליד בתלמידיו פוסק ממנו בשעת ותו דשוב אי אפשר ללמוד עמם, אבל אם זכה מאת ה' לחבר איזה חבור והחיבור נתייסד ע"ד אמת וצדק עפ"י דרכה של תורה איש הזה אינו פוסק מלהוליד תולדות גם אחר מותו שלא פסק מלהעמיד תלמידים הלומדים מתוך ספרו וזה נרמז בפסוק זה ספר תולדות אדם שעי"ד הספר אשר חיבר בו מתקיים לדורי דורות תולדות אדם עכ"ל ע"ש. כל אלה אומץ בלבי אזרוני. לשום לילות כימים הביאוני. ולהביא בספר אור תורתי עוררוני. ולזאת בעת התחלתי ברצות ה' להביא לבית הדפוס את חידושי תורה אשר הניח מורי חמי הגאון זצ"ל שו"ת וחידושים על ב"ק וב"מ. ויתר דרשותיו אשר לא היה באפשרי להדפיסם ממרבית הצאות הדפוס מספרו בית דוד שו"ת ודרושיהם. אשר הדפיסו בחיים חיותו, ויצא אומר מפיו הקדוש אף אם ח"ו אני בעצמי לא אזכה להביא את יתר חידושיי על מכבש הדפוס תקותי בטח ב"ה הטוב אשר בניי המה חתניי הרבנים שיחיו ישתדלו בעז"ה לבצע את פרי מחשבתי לאור עולם. וה' יהי' בעזרם להפיץ מעיינותיי חוצה עכ"ל הטהור: ומעת הוסר המצנפת והרים העטרה מעל ראשינו, אבדנו רועינו. עטרת תפארתינו. במזימות זו חשבנו. להקים שם לאבינו. הוא אדמו"ר חותנינו. ולהביאם לבית הדפוס למעניהו. ולזאת שמנו עינינו על גיסי הרב המאוה"ג המפורסם מוהר"ר משה יהודא ליב מ"ץ בק"ק מינסק כי לו היה משפט הבכורה באלה אחרי כי ככר החל לעשות ויגע וטרח בהדפסת הספר בית דוד בהיות עודנה מורי חמי הגאון בחיים חיותו בשנת תדי"ר, זה חמישים שנים מהיום. אך בראותו כי הוא טרוד גדול במלא דמתא כי נתקבל למ"צ בק"ק מינסק לא היה באפשורו בשו"א לקבל עליו משא הכבד לתור ולהגיה הכתובים בספר ולהעלותם על מכבש הדפוס ולזאת שמו כל בית דוד עיניהם עלי להיות המוציא לאור עולם את המפעל הגדול הלזה. ורק עלי עלה הגורל לעסוק בעסק המצוה הגדולה הלזה למלא רצון וחפץ אדמו"ר מורי חמי הגאון זצ"ל אחרי כי הייתי אז צעיר לימים. ולא אוכל מלט. והוכרחתי לקבל עול המשא והטרחה להעלותם על מכבש הדפוס. ואף כי ידעתי כי יסיבוני מזה ביטול תורה. עכ"ז אמרתי כי חובה עלי לקבל בלב מלא רצון ולקיים את אמרי מר חמי ז"ל ולגמול עמו חסד של אמת ולהקים לו מצבה. לא מצבת אבן בלבד אשר היא חיב על בנים לאבותם. להקים שם לידע מקום קבורתו להשתטח על קברו לשפוך שם תחינה. רק מצבת גאון עולם. להדפיס כתבי קושט אמרי אמת. ובהתפשט חיבוריו היקרים והנחמדים על פני תבל זה יהיה לו מצבת נצח וזכר עולם להקים שמו עלי אדמות ושפתותיו יהי' דובבות בקבר כמאמר חז"ל וזה ינחמנו מעצבון לבבינו ונפש אדמו"ר תהי' צרורה, בצרור החיים ולזאת אחרי רואי כי אין באפשרי להעלות על מכבש הדפוס