בית דוד (דרשות) קנט

שהחזיר הקב"ה את התורה על כל האומות בא לעשו ואמר מקבל אתה עליך את התורה. אמר מה כתיב בה אמר לא תרצח. אמר כל עצמו של אותו האיש ברכו אביו ועל חרבך תחי' כו' (עיין במדרש שם) וכן בכולם והדבר מבואר כי מה שהחזיר הקב"ה אצל כל האומות לא שהי' הכוונה כן באמת ליתן להם התורה. כי א"כ למה אמר להם לכאו"א המצוה שהיא מתנגדת לו בתכלית הנגוד בראשית מאמרו. ולא אמר להם שארי המצות אשר אינם מתנגד לטבעם כ"כ. אולי עי"ז יקבלו עליהם גם את זאת. כאשר כן הוא מדרך הרוצה להדריך את זולתו בדרך הישר. כי לא יתחיל מראשיתו בדבר המתנגד לטבעו בתכלית ההיפוך. רק ידריכנו לאט לאט בדברים שאינם מתנגדים כ"כ לטבעו. עד כי ירגילנו מעט מעט עד אשר יחפוץ לשמוע גם בדברים המתנגדים לטבעו בהחלטי. אולם ממה שאנו רואים כי אחז בתשובתו לכאו"א בדבר המתנגד לטבעו בהחלט ידענו נאמנה. כי לא חפץ ה' בם על דרך האמת ליתן להם התורה ואם כן יפלא מדוע החזיר עליהם הקב"ה כלל אחרי אשר באמת אין רצונו בזה ומה הי' הצורך להחזרה זו כלל (עיין בילקוט ובתנחומא שם דגלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שאין או"ה מקבלין את התורה כו' שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ע"ש) עוד זאת יש להשים לב על אמרו וזרח משעיר הופיע מהר פארן. מה הוא הזריחה ומה הוא ההופעה שהי' בזה. ואם בא ללמדינו שהחזיר הקב"ה התורה עליהם בלבד. א"כ יותר הי' צודק אמרו ובא משעיר ואתא מהר פארן. וכדומה מהלשונות. ומה מקום פה למליצת וזרח והופיע. אשר אין זה מובן כלל לפי הנדמה בראשית ההשקפה: אולם הדבר מבואר בזוה"ק ביתר ביאור והוא בפרשה בלק (דף קצ"ב) כי אותן שרי האומות שלא רצו לקבל התורה הם עצמם היו סרסרים בדבר שיקבלו בני יעקב את התורה ויהבו להון מתנן ונבזבזין סגיאין בכדי שיקבלו את התורה. כל שר ושר לפום חילי' האציל אליהם מכוחו עיי"ש שהאריך בזה. והדבר מבואר כי אלו המתנות שנתנו להם שרי האומות הי' ממה שיש בכוחם. והמה כלליות טובות העוה"ז אשר נתחלקו להשרים לכל אחד ואחד הצלחה מיוחדת בכח פרטי מפרטי טובות העוה"ז. וכולם שחדו מכוחם בעד האומה הישראלית בכדי שיקבלו התורה כמבואר כל זה בזוה"ק. ונמצא כי ישראל המה כלולים מכל מיני הטובות שבעולם. וזה הוא ענין הזריחה וההופעה שאמר הכתוב אמנם מהמבואר כי אחרי כי כל זה בא מחלק שרי האומות כי ישראל אין להם כלום בטובות הזמן בעוה"ז ולזה שרי האומות המה בערכינו במדריגת השמש. ואנחנו העם הקדוש הישראלי במדריגת הירח דלית לה מגרמא כלום. זולת מה שנאצל עלי' מאור החמה ולזאת או"ה מונים לחמה ואנחנו ללבנה. וכמו כן כאשר הקדמנו כי באמת גם הירח יש לה אור עצמיי שנבראת בה בראשית הבריאה רק שאורה גנוז בתוכה ולא יראה החוצה. ולעתיד אי"ה יתגלה אורה העצמיי ככה לעומת זה לעתיד אי"ה יהי' לנו אור עצמיי בזולת מה שנאצל עלינו משרי האומות

ומאלה נשכילה לדעת. כי כן כאשר אור הירח הנאצל עלי' מהשמש הוא בהיותה בתכלית המרחק ובתכלית הנגוד מול השמש. כי אז ימלא אורה וכל עוד שתקרב עצמה אל השמש לעומת זה תתמעט אורה עד כי בעת היותה בתכלית הקירוב. והוא בעת הקיבוץ תחסר אורה מכל וכל ככה לעומת זה גם טובת הזמן הנאצל עלינו משרי העמלקים הוא כמו כן בהיותינו מרוחקים מהם בתכלית הריחוק ובתכלית הניגוד לבלתי התערב בעמלקים לעשות כמעשיהם. ולבלתי נלך בחוקותיהם. אולם כאשר נתקרב אליהם לעשות כמעשיהם ח"ו חסרנו כל טוב. ודי בהערה זו לכל משכיל ישמע חכם ויוסיף לקח

והיה כן מהצורך בעת נתינת התורה לבעבור כי לא יתכן קיום התורה והמצות בעוה"ז בהיותם חסירים וריקנים מכל שפע טובה כי עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו (עיין מש"כ בבית דוד בדרוש א') ומקרא מלא דבר הכתוב (תהלים ק"ה). ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו. ובזולת הסכם ורצון העמים כולם הי' מהנמנע ליתן להם איזה חלק בעניני טובות העוה"ז כי מפאת עצמם אין מזל לישראל (עיין שבת קנ"ו). וירושה לעשו ויתר האומות כולם להם נתנה הארץ וכל אשר עליה למורשה ולזאת ברצות ה' לתת תורה ומצות לעמו. הוכרח לסבב בתחלה את התורה על כל פתחי האומות זולתינו ולשאול את פיהם אולי יקבלוה ופתח להם בדבר המתנגד לכל א' וא' עפ"י דרכו למען לא יקבלוה. ולמען ישפיעו מטובם על זרע בני ישראל עבדיו כל אחד ואחד מכחו שיחדו בעדם. כאמור

וזהו עומק תעלומות כוונת הכתוב בתחלת ברכת משה רבינו עליו השלום ושם נאמר. וזאת הברכה אשר בירך כו' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכו' אשר לפי הנדמה בהשקפה ראשונה אין להם שום סמיכות אל הברכות. כי מה ענין נתינת התורה מסיני וזריחתו משעיר והופיעו מהר פארן אל הברכות הנאמרות אח"כ. אולם יובן במה שהקדמנו. להיות כי מגדר הברכה לחול על דבר יש. כי אין הברכה שרויה בריקן (עיין מש"כ לעיל בדרוש ה') וכמאמר אלישע אל אחת מנשי בני הנביאים. הגידי לי מה יש ליכי בבית [וע' ט"ז ריש ה' חנוכה] כי ענין הברכה הוא תוספת להרבות את המועט בשפע עצום ולזאת כאשר רצה משה לברך את ישראל הוכרח תחלה לעורר על ענין שפע טובות העוה"ז מאין בא להם. למען יהי' מקום לברכה לחול עליהם ולזה הקדים לאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר הופיע מהר פארן כו' כי משם בא מוצא שפע מקור הברכות בעוה"ז להם. ועל אלה התחיל לאמר ברכתו להפרותם ולהרבותם בשפע וריבוי עצום כיד ה' הטובה עליו. והוא מבואר

ובש"ס חולין פרק גיד הנשה (צ"א ב') ובסנהדרין (צ"ה. ב'.) ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל (בראשית ל"ב) וכי שמש לו לבדו זרחה. א"ר יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו. דכתיב וילן שם כי בא השמש והנה בש"ס דילן לא נתן שיעור בכמות משך זמן השקיעה והזריחה אולם במדרש רבה בראשית (פ' ס"ח.) נתן שיעור לזה ושם נאמר אותן ב' שעות שהשקיעה לו הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו. אימת החזירן בחזירתו לבית אביו. הה"ד בראשית ל"ב.) ויזרח לו השמש אמר לו הק"בה את סימן לבניך. מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה כך בניך בצאתם (ירמיה ט"ו) אומללה יולדת השבעה. ובחזירתן (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי וגו' ע"כ. והדבר צריך ביאור מה הוא ענין השתי שעות שגבלו בו זמן השקיעה והזריחה עוד זאת יש להבין אמרם אף בניך בצאתם אומללה יולדת השבעה. והכוונה הוא על סוף המקרא נפחה נפשה באה שמשה בעד יומם שנראה מזה שגלו שלא בזמן. וכל זה צריך ביאור

אמנם הדבר מבואר עפ"י מה שאמרו בגיטין (פ"ח. א') מאי דכתיב וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו. כי צדיק ה' אלהינו משום דצדיק ה' וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו. אלא צדקה עשה הקב"ה כו'. עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם. ופי' רש"י היינו צדקה שמיהר להביא להרעה לסוף שמנה מאות וחמשים. דהיינו שתי שנים קודם ונושנתם דהוא בגימטריא תתנ"ב. ואם שהו עד ונושנתם הי' מתקיים בהם כי אבד תאבדון חס ושלום

ומעתה נגלה לנו כוונת המדרש במה שנראה ממנו שגלו קודם לזמנן כי הכוונה הוא על אותן ב' שנים שגלו מקודם לונושנתם. וזהו עצמו גבול הב' שעות שגבלו במדרש ששקעה חמה שלא בעונתה שאותן ב' שעות רומזין על ב' השנים

אמנם אם שזה הוא כוונת המדרש בלי ספק עם כל זה הדבר יפלא וזר מאוד מלהאמין שאם היו מתקיימין עוד שתי שנים בארץ לא הי' להם שום תקומה ח"ו. ואיה איפה זכות התורה והמצות שמקיימין בארץ אויביהם ומסירת נפשם על קדושת שמו יתברך וכי כל אלה הי' לריק ח"ו. אולם יובן במה שהקדמנו כי ישראל מונין לירח. והירח לית לה מגרמה כלום רק במה שנאצל עליה מאור השמש וכמו כן ישראל אין להם שום חלק בטובות העולם רק במה שניתן להם במתנה משרי האומות בעת מתן תורה כאמור. ואותן המתנות לא היו רק על תנאי שיקיימו התורה והמצות כאשר צוה ה'