בית דוד (דרשות) קנז

אשר באים לכפר עון הדור אותי הצדיק הנבחר לכפר חטא ע"ז. הנה מבלעדי התמימות אשר מהצורך להיות בו והוא היותו נקי מכל חטא ועון שהוא כעין המום וכאשר ביארנו בדרוש הלומד מחבירו שזהו כוונת הכתוב באמרו תמים תהי' עם ד' אלוקיך עיי"ש עוד נוסף ע"ז צריך להיות שלא עלה עלי' עול זה העולם כלל וכלל. והכוונה שלא עסק בשים מסחר מקניני' הזמניים. וגם לא השתמש בכתר תורה ולא נשא עליו עול הרבנות לדון ולהורות ולהנהיג את הדור. כי כל אלה המה מונעים עצומים להשגת השלימות האמיתי להיות כי כל רב ומורה יצטרך בהכרח לדעת את כל ערמת בני האדם למקטן ועד גדול ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. במה שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו. ולזאת לא ימלט שהידיעות האלה ידיחוהו מהשגת השלימות הנבחר ומנוקה מכל סיג. וע"ד מה שביקש דהע"ה במזמור אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי. וכפי מה שבארנוהו בדרוש גדולה תורה עיי"ש. ולזאת נבחרה מרים לכפר על חטא ע"ז כפרה אדומה. לבעבור כי לא עלה עלי' עול הנהגת הציבור בהיותה אשה. וכל כבידה בת מלך פנימה ולכך היתה מיתתה בעשור לחודש ניסן [כמבואר שהוא תענית צדיקים שבו מתה מרים] לבעבור כי הוא היום הנבחר ראשון לכפרת עון ע"ז כי המצוה הראשונה אשר נצטוו בני ישראל הוא בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות כו'. ומהידוע כי קרבן פסח בא לכפר על חטא ע"ז שעבדו במצרים. כאשר באתה ע"ז אמיתת דרשת חז"ל משכו ידיכם מע"ז לקחו לכם צאן וכמבואר אצלינו בכמה דרושים באריכות ענין הפסח שבא להכניע ע"ז של מצרים שהיו עובדים למזל טלה אשר תכלית עלייתו הוא בניסן. וכזאת קרה לנו בפטירת הצדיק אשר אנו עוסקים בהספידו כי הי' צדיק תמים בדרכיו וחסיד במעשיו וגדול בתורה ועמל בתורה ולמד ולימד ומת בעשור לחודש ביום הנבחר לכפרת עין ע"ז והוא מוכשר לכך. יען כי לא נשא עליו עול הרבנות ולא עסק בשום מסחר ממסחרי הזמן אשר עליו תצדק המליצה אשר לא עלה עליו עול ועתה בעוה"ר כי אין לנו לא מקדש ולא מזבח ולא קרבן הנה הוא לנו היום כלקיחת קרבן פסח שלקחו אבותינו במצרים ביום הזה לכפר על עון ע"ז כי אף כי אנשי כנה"ג התפללו על יצרא דע"ז ובטלוהו עכ"ז הרבינו לפשוע בדברים שדימוהו חז"ל לע"ז באמרם כל המעלים עין מהצדקה כאלו עובד ע"ז. וכל הכועס כו' וכל המתגאה כו' ועון המחלוקת ופירוד הלבבות הנמצ' בנו כהיום עד למרב' הוא עיקרו ושרשו של ע"ז כמבואר אצלינו בדרוש לט"ו באב בביאור המאמ' לך כתוב אלף בלוח. עיי"ש במש"כ שם באריכו' ולזאת גם אנו צריכין לכפרתו ובחבורתו נרפא לנו. ור"י דאמר שהי' קשה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשבירת הלוחות בא לאמר הגם כי מיתת הצדיקים לטובה יחשב מפאת זה שבאו לכפרת עון הדור. עכ"ז יש להתאונן הרבה עליהם מפאת כי הטוב הנשפע עלינו באמצעיותם ובזכותם הנה בהסתלקותם פסקה טובה ממנו ושוב לא ישוב עוד. כאשר אנו רואין כי כל מיני ההשפעות שהי' לישראל במדבר מן ובאר וענני כבוד בזכות משה אהרן ומרים כי בהסתלקות' אבדנו כל הטוב הזה ולא שב עד היום ולזה אמר ר"י כי כן כאשר בשבירת הלוחות הראשונות אבדנו כל טוב סלה כי אלו לא נשתברו הלוחות לא שלטו בנו ידי זרים והי' חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות וכדרשת חז"ל אל תקרי חרות אלא חירות ובשבירתם נסבו עלינו כל אלה וכמאמר חז"ל בב"ק ס"פ שיר שנגח את הפרה כי לכך לא נאמ' בהן טוב בלוחו' ראשונות מפני שסופן להשתבר ופריך וכי סופו להשתבר מאי הוי ומשני כיון שנשתברו הלוחו' ח"ו פסקה טובה מישראל וככה לעומת זה גם אהרן קדוש ה' בהיותו אוהב שלום ורודף שלום הגינה זכותו על ישראל להיותם נשמרים מכל אלה כי הקף ענני הכבוד שהי' מוקפים בזכותו הן המה הי' כהקפת חומה בצורה ונשגבה לבל ישלטו בהן ידי זרים ובמותי מיד וישמע הכנעני מלך ערד ויבא להלחם בישראל וכמו כן עמד נגד מלאך המות ועצר את המגפה הנה כי הספיקה זכותו להגן על ישראל בשתי אלה ממ"ה וממלכיות כמו הלוחות הראשונות שנאמר בהן חירות משתי אלה ולכך במותו הי' קשה לפני הקב"ה כשבירת הליחות ממש בדמיון גמור וכמו כן הצדיק הזה אשר אנחנו עוסקי' בהספידו ומוטל לפנינו בהיותו פנוי מכל עסקי הזמן והי' חכם גדול במילי דעלמא בלי ספק שהי' עוסק הרבה בהבאת שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו. והרבה טובה היה מושפע לנו באמצעיתו ובזכותו ובמותי אבדנו כל אלה ורב יגון ואנחה. ור"ח ב"א בא לומר דכשם שיוה"כ אינו מכפר אלא בצירוף העינוי והצום אשר נכלל ג"כ התשובה ע"י ווידוי וחרטה ועזיבת החטא. וע"ד מה שאמר הכתוב [ישעי' נ"ח] הכזה יהי' צום אבחריהו יום ענית אדם נפשו ולכוף כאגמון ראשו הלא זה צום אבחריהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה וכו' כמו כן מיתת הצדיקים אינה מכפרת אלא בצירוף ההתאוננות וההספד ולהזיל כנחל דמעה מאין הפוגות אשר מתוך זה החי יתן אל לבי לשוב אל ה' בכל נפשו ושב ורפא לו וזהו כוונת סיום מאמרו שאמר ומנין שיוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה וכו' אשר התמי' רבה בזה כי מה שאלה היא זו והלא שמו מעיד על פעולתו וכבר התעורר ע"ז ביפ"ת. וכמו כן יש להבין במאי דאמר ומנין שמיתת צדיקים מכפרת כו' הלא כבר הוכיח זה מדנסמכה מיתת מרים לפרה אדומה. אמנם יובן ע"פ מאי דתנינן בברייתא דתו"כ אשר זה לשונה כי ביום הזה יכפר עליכם בקרבנות ומנין שאע"פ שאין קרבנות ואין שעיר המשתלח שהיום מכפר ת"ל כי ביום הזה יכפר עליכם מכל מקום. וגם בזה תמה הרב בעל קרבן אהרן דהוא מאמר סותר א"ע מרישא לסיפא. כי ראשונה אמר דמשמע מהך קרא שאינו מכפר אלא ע"י קרבנות ולבסוף החליט בהיפוך ופי' בעל ק"א דה"ק דבלא תיבת כי דמשמעו שהוא נתינת טעם אל האמור לעיל רק שהי' נכתב ביום הזה יכפר עליכם הייתי אומר דאינו מכפר אלא בקרבנות וב' דביום הוא ב' הזמן. ירצה כי בזמן יום זה יכפר אבל עיקר הכפרה אינה רק ע"י הקרבנות ושפיר המשתלח והיינו מדלא אמר היום הזה יכפר עליכם בלא בי"ת. אבל מדכתיב כי ביום כו' דמשמעו שהיא נתינת טעם אל הקודם דכתיב לעיל מיני' בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו. וע"ז אמר כי ביום כו' מכלל דהיום עצמו מכפר גם בלא קרבנות ולכך צריכין להתענות בו. דאם נאמר דהכפרה הוא רק ע"י קרבנות ובעצמות היום אין שום מעלה. א"כ למה הוצרך לעינוי וצום דהא ביום שמקריבין בו קרבן ליו"ט יחשב ולא מצינו שהי' צריך להתענות ביום הקרבת שום קרבן זהו תוכן כוונת הרב בעל קרבן אהרן בפי' הברייתא דתו"כ בשינוי קצת. דאיהו תלי לה להך מלתא באיסור מלאכה דמדקאסר לי' במלאכה ש"מ שהיום עצמו מכפר ולדידי אין זה מוכרח דהא כל יום שמקריבין בו קרבן חדש הוא אסור בעשיית מלאכה ואפי' יחיד המקריב קרבן חובה או נדבה אותו היום ליו"ט יחשב לו ונאסר במלאכה ועי' בתו' פסחים ריש פ' מקום שנהגו. אבל מעינוי וצום שפיר יש להוכיח וכדכתיבנא. ועכ"פ למדנו מדברי התו"כ דמוכיח מהאי קרא דכי ביום דהיום עצמו מכפר מדהוצרך לעינוי וצום אשר בכלל זה גם התשובה וכמש"כ לעיל. ונמצא דס"ל להך תנא דיוה"כ אינו מכפר רק על השבים והיינו כר' יהודה דמייתי הש"ס במס' שבועות (י"ג א') ואל תשיבני מהא דתניא בספרא דיוה"כ מכפר אף אם לא התענה בו ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מ"מ מכפר שנא' יוה"כ הוא מ"מ. דכבר רמי הש"ס לברייתות דספרא אהדדי ומשני אביי הא ר' הא ר"י וא"כ הך ברייתא נמי אתיא כר"י והא דלא רמי הש"ס מהך ברייתא היינו משום דניחא לי' טפי לפרוך מברייתא דאך חלק דמתניין גבי הדדי כעין רישא וסיפא. ועוד דשם מבואר להדיא שאינו מכפר רק על השבים ושינויא דרבא אידחי שם וגם לרבא בעינן עכ"פ העינוי והצום על כרת דיומי'. ומעתה יבוא על נכון פירושא דהך מדרשא דגם איהו ס"ל כשיטת התו"כ דדריש מהך קרא