בית דוד (דרשות) קנד

מספד מר על הרב הגביר מו"ה צבי הירש במו"ה חיים בק"ק מינסק שמת ר"ל במיתה חטופה בנסעו על חתונת בנו וכבר נסעו כל ב"ב בצבים ובכרכרות והוא לבדו נשאר לאחרונה יסע ויהי בנסוע מביתו עוד לא יצא מן העיר והנה שם הגיע קיצו ואחזתו חולי הפאפילעגשייע ר"ל ומת, והיה הענין מבהיל מאד בכל העיר וקוננתי עליו הקינה הזאת

ובארתי דבר הכתוב בקהלת (ט' פסוק י"ב) כי גם לא ידע האדם את עיתו כדגים הנאחזים במצודה רעה וכציפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום. ובגמרא במס' סנהדרין אמרינן מאי מצודה רעה אמר ר"ל זו חכה ורש"י פירש דהחכה הוא דבר קל ונאחז בו דג גדול. ולדבריו אין לו קשר אל סופו במאי דמסיים כהם יוקשים בני האדם כו' ואמרתי לפרשו ע"ד מה שפירשו הרב בעל תורת חיים ובתוספת נופך משלו כאשר יראה המעיין והוא להיות כי ענין המצודות אשר יצודו בו חיתו יער הדוב והזאב ודומיהן הנה יסובו את היער בחבלים ומשיחות ודורכי קשת עומדים סביב סביב וירגזוהו ממושבו. באופן כי ירגיש כי רוצים לתופסו. והנה הוא מר צורח. נס ובורח הנה והנה עד הגיעו אל מקום המצודות. ויורהו המורים בקשת. או כי ילאה משטף מרוצתו עד כי יפול שדוד ובזה הנה הדבר מבואר כי החי מרגיש בכשלונו ונלחם בכל כוחו להציל את נפשו ולזאת אין המיתה פתאומיית להם אולם מצודת הדגים והעופות אינם עד"ז. כי רק המה ירוצו אל המצודה בתשוקת נפשם ורוב כוספם דהשיג אוכל למו וכדבר הכתוב כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף והמה לדמם יארובו ולזאת באה להם המיתה בפתע פתאום ושמחה לתוגה נהפך להם לכך נקראת מצודה רעה יען כי הרעה באה אליהם פתאום ובהתהפכות מהקצה אל הקצה עוד הוספתי לפרש ענין ההבדל שבין דגים לעופות כי הדגים נהנו מעט מהאוכל הנאחז במצודה כי ענין מצודתם הוא כאשר יקחו האוכל לפיהם ואז נאחז החכה בחיכם. אמנם העופות אינם נהנים כלל כי תיכף ומיד בהצג כף רגלם על המצודה יאחזו בה ויתפסו ובזה מבוארים דברי הכתוב על נכון וככה לעומת זה כאשר ימות האדם על מטתו ע"י חולי ומכאוב אשר הוא מצודה פרושה על כל החיים. הנה ידמה בזה למצודת הדוב והזאב יען כי הוא יודע כי החולאת הוא רדפו להגיעו עד שערי מות. והוא נלחם בה לדחותה מעליו ע"י תשובה ותפילה וצדקה ולדרוש ברופאים וכדומה ולזאת אינה נקראת בשם מצודה עה. אולם בעוה"ר בענין הנפטר הזה אשר אני עסוקים בהספדו כי תיכף בהציג כף רגלי להנות משמחת בנו נאחז במצודה פרושה על כל החיים ויגווע ויאסף אל עמיו ועוד לא נהנה מאומה משמחתה וגם כי בשמחת לבו נסע על המקום אשר נגזר עליו לבוא קיצו. ע"ד מה שאמרו חז"ל רגלוהי דבר נש אינון ערבין בו לאתר דמתבעי תמן מובילין ית' לזאת נדמה למצודת הדגים והעופות ואח"ז כנסתי לדבר בשבח הנפטר כי הי' ידו פתוחה לרוחה להיות משכיל אל דל בהפלגה יתירה ובפיזור רב ועצום וגם בגמ"ח בגופו להשתדל אצל השרים במצות פדיון שבוים והמלצתי עליו דבר הכתוב הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתיים הוגשו כי היו ידיו ורגליו עוסקות בצדקה וגמ"ח בגופו ומאודו. ועוד נוסף ע"ז שהחזיק בביתו ישיבה חשובה והי' אוהב תורה. ומדוע קרה לו כזאת אין זה כי אם כנפול לפני בני עולה נפלת. וע"ד מה שפירשו המפרשי' שהכוונה הוא בעון הדור ה' יגדור פרצותינו ברחמים

ובהספידו של הרב המאה"ג חריף ובקי מו"ה ישעי' הכהן ייאליש זצ"ל בק"ק מינסק שהי' חכם ושלם גם במושכלות ומדעים אין ערוך לעוצם שלימותו וחידוד שכלו שנאסף אל עמיו בחצי שנותיו קיננתי עליו בהאי מדרשא. במדרש קהלת על פסוק מתוקה שנת העובד. כד דמך ר' בון בר' חייא עאל ר"ז ואיפטור עילוי הדין פסוקה מתוקה שנת העובד למה הי' ר' בון בר' חייא דומה למלך שהי' לו כרם ישכר פועלים הרבה לעשותו והי' שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מן הכל יותר מדאי מה עשה המלך נטלו בידו והי' מטייל עמו ארוכות וקצרות לעיתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן ובא אותו הפועל עמהם ונתן לו שכרו משלם התחילו הפועלים מצירין אמרו אנו יגענו כל היום וזה יגע בשתי שעות ינתן לו המלך שכרו משלם. אמר להם המלך מה לכם מצירין יגע זה בשתי שעות בכשרות מה שלא יגעתם אתם כל היום כך למד ר' בין בר"ח תורה לכ"ח שנים מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. ע"כ. ולהבין דברי חכמים וחידותם על מה יורה המשל במה שאמר נטלו הקב"ה בידו יהי' מטייל עמו ארוכות וקצרות ולעיתותי ערב קבל שכרו משלם ואיך יצדק כל זה בנמשל כי מהו ענין הטיול ומתי היא זמן הטיול ומתי הוא זמן קבלת השכר הנמשל לעיתותי ערב. וגם מהו ענין ארוכות וקצרות הנאמר בטיול נלע"ד לפרשו עפ"י מה שאמרו חז"ל במס' חגיגה [ד' ב']. רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי יש נספה בלא משפט אמר מי איכא דאזיל בלא זמני' ומשני אין כי הא דרב ביבי בר אביי הוי שכיח מ"ה גביה אמר לי' לשלוחי' זיל אייתי מרים מגדלא שיער נשיא אזל אייתי לי' מרים מגדלא דרדקי וכו' א"ל רב ביבי אית לכו רשות למעבד הכי אמר לי' ולא כתיב ויש נספה בלא משפט אמר לי' והכתיב דור הולך ודור בא אמר דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא והדר משלימנא לי' לדומה ועיין שם בפירש"י כ' אינני מוסרן לשומר המתי' ששמו דומה אלא מתגלגלין עמו ושטין בעולם עד שיתמלאו שנותיו והוא קרוי דור ע"כ. ולמדנו מדבריהם אילו כי מי שנספה בלא עיתו לאיזה סיבה שיהי' אינו נמסר למקום מנוחת שאר המתים ת"י מלאך דומה אלא מתגלגל ושט בעולם בהדי מ"ה עד בוא עיתו ואז ישוב למקום מנוחתו ונ"ל שזה הדין נוהג גם בצדיקים גמורים הנאספים שלא בזמנם הן אותם שנאמר בהן הן בקדושיו לא יאמין והן אותם שנתפסים בעוה"ר ובאים לכפר על עון הדור והן אותם שנאספים מפני הרעה נאסף הצדיק בכולה הדין הזה נוהג שלא תוכל נשמתם לבוא למקום מנוחתם המיוחד לה ולשוב אל מקורה אל המקום אשר חוצבה משם אלא עד דמלו שנותייהו לשנות הדור דהא האי קרא דדור הילך סתמא כתיב ומיירי בין בצדיקים בין בבינונים ורשעים. אלא שההבדל ביניהם דאילו בבינונים אי ברשעים נשמתם נטולה ע"י מ"ה או שלוחיו ועד דמלו להו לשנות דור. הנה מתגלגלין ושטין עם מ"ה שהוא מכחות הדין. וכמעשה דרב ביבי. ובלי ספק כי צער גדול יש להם בזה ואילו בצדיקים הנאספים שלא בזמנם ובפרט אותן שבאין לכפר עון הדור נשמתם נטולה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו או ע"י שלוחיו מלאכי רחמים המכונים בשם יד ה'. ועד דמלו להו לשנות דור המה מטיילין עם הקב"ה שזהו עונג גדול להם בלי ספק וידמו בזה למי שקרוא לסעודה אל המלך כי אם יקדים א' מהקרואים לבוא בטרם הגיע זמן הסעודה ועדיין לא נתקבצו כל הקרואים יחדיו כי אם שר נכבד הוא מהשרים הפרתמים היושבים ראשונה לפני המלך כי אז יטלנו המלך ויטייל עמו בפרדיסו עד הגיע עת הסעודה ויתקבצו כל הקרואים וכמו כן עיקר שכר המתוקן לצדיקים לכאו"א מדור בפ"ע לפי פעלו וצדקתו. הוא בהגיע עתו לעת שנות דור ודור ואז יהי' כיושב לפני המלך בסעודה. אילם הזמן מעת חליפתו עד הגיע עתו יהי' כמטייל עם המלך בפרדיסו לפני הסעודה כאמור ומעתה כל דברי המשל הלזה יצדק בצדק עם הנמשל בדמיון גמור כי אמרי נטלו המלך בידו ירמוז כי הסתלקותו יהי' ע"י הקב"ה או ע"י