בית דוד (דרשות) קנג

בכללה אבל מאין להם שהזקנים הן המה במדריגת הכנפים. ולא העשירים והגיבורים והחכמים. אשר לפי הנדמה יש יותר להמשילם אל הכנפי'. אולם יש להסביר זה בשתי פנים, האחד כי אין לך אבר דל ורזה בעוף כמו הכנפים. כי כל האברים מלובשים בשר ושומן ויש מהן תועלת לחיות בו בני האדם. מה שאין זה בכנפים כי המה רקים וחסרים מכל טוב ואין במו שום תועלת לפי הנדמה ועכ"ז עיקר הצלחת העוף הוא ע"י וככה לעומת זה גם הזקנים אשר משמן בשרו ירזה. ואפס כחם עד כי לא יוצלחו עוד למלאכה אשר לפי הנדמה אין במו עוד שום תועלת ועכ"ז עיקר הצלחת האומה בכללה הוא ע"י זאת עוד אחרת כי כל האברים של כל בעלי חי בהגיעם לימי הזקנה כל עוד יזקינו יותר יום יום הי הלוך וחסור ומשמן בשרם ירזה. לא כן הכנפי' כי הוא מחליפם בכל שנה ושנה וכל עוד אשר יוסיף להחליפם יהיו יותר יפים ונאים בתמונתם וצבעם. וככה לעומת זה גם זקני ת"ח כל עוד יזקינו דעתן מתיישבת עליהן ביותר וכמאמר חז"ל זקני ת"ח דעתם מתיישבת עליהן. וע"ד משה"כ וקוי ה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. ולזאת הזקנים נדמים בענינם אל הכנפים. ולזאת יש לנו להתאונן על מיתת הזקנים אחרי אשר כל הצלחת האומה בכללה הוא תלוי בהן. והבן בדברים אלה כי נכונים הם

בהספדו של הרב הג' אב בחכמה רך בשנים מו"ה דוב יצחק הכהן זצ"ל בק"ק מינסק בארתי דברי המדרש איכה על אותו מקרא כתוב סילה כל אבירי ה' בקרבי קרא אלי מועד לשבור בחורי גת דרך ה' לבתולת בת יהודה ובמדרש מצינו שסלוקן של בחורים קשה כחורבן בית המקדש דכתיב גת דרך ה' לבתולת בת יהודה כך קרא עלי מועד לשבור בחורי ע"כ. והרב מוהראנ"ח נתקשה בביאורי כי היכן מצינו רמז בקרא דגת דרך ה' דמיירי בחורבן ביהמ"ק עיי"ש במה דפירש בו. והוא רחוק מפשוטו. ובאמת הדברים פשוטים ומבוארים ואשתמיטתי' להרב מוהראנ"ח גמרא ערוכה במס' סנהדרין (צ"ו ע"ב] דאמרינן שם דהוי קטיל ואזיל עד דהוי מטי להיכלא אדליק בו נורא גבה היכלא דרכו בי' מין שמיא שנאמר גת דרך ה' לבתולת בת יהודה הרי שפירושו להך קרא דגת דרך ה' על חורבן ביהמ"ק והוא ע"ד מ"ש הכתוב וגם יקב חצב בו דמוסב על בהמ"ק ולכך דברי המדרש גם הם נשענים על הך דרשא דדריש בש"ס וזה פשוט וברור בכוונתו אולם האי מלתא טעמי בעי. מדוע השווה הכתוב סילוקן של בחורים להך מלתא דדרכו בו מן שמיא שאינו אלא הכנה שיוכלו האויבים לשלוט בו. ולמה לא קמדמי להו לעצם החורבן במה שעשו בו האויבים אח"כ. אמנם גם זה יובן עפ"י פשוטו בשנעמוד על כוונת הש"ס במאי דאמרו גבה היכלא דרכו בו מן שמיא כו' כי בלי ספק כי אין הכוונה בזה כפי הוראתו הפשוטה שהגביה עצמו מן הארץ לטסת על כנפי רוח כאשר ידאה הנשר כי אז בלי ספק לא הוי קא זחא דעתי', ולא הי' צריכים להודיעו עפ"י בת קול לאמר היכלא קלי' קלית כדמסיים עלה בש"ס שם אחרי כי עיניו ראו ולא זר. כי לא יכול לו אילולי שדרכו בו משמיא. אולם אמיתת הדבר הוא שענין הגבהתו הו' ברוחניית. והכוונה להיות כי מהידוע שביהמ"ק של מטה הוא מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה וברבות שפע הקדושה. הנה המה מתקשרים ומתאחדים יחדיו יהיו תמים והיו לאחדים ובהיותו במצב זה בלי ספק כי לא שלטו בו ידי זרים וזהו ענין אמרם גבה היכלא ירצה שהתאמץ להתעלות בקדושה ולהתקשר בעליונתו ולהתאחד עם ביהמ"ק של מעלה. כאשר כן הוא ממשפטן כאמור וע"ז אמרו דרכו בו משמיא שלא הניחוהו להתעלות במעלת הר בית ה' זה בהמ"ק של מעלה ונפסק וניתק הקשר שביניהם ובכן מצאה ידם של השונאים לעשות בו כרצונם. ובהיות כן מה מאוד יבוא על נכון הא דהשווה הכתוב סילוקן של בחורים להך מלתא דדרכו בו משמיא. כי ענין אבלם של בחורים ר"ל הנה מלבד שיש להצטער ולהתאבל על העדר פאר מעלותיהם במה שהגיעו אליהם ע"י כשרון פעולותיהם ועמלם בתורה עד עתה בעת הגיע זמן סילוקם. אולם עוד נוסף ע"ז תאני' ואני' אבילות כפולה ומכופלת בשנשים לב. כי אם בקוצר שני כאילו הגיעו עד כה למעלות רמות ונשגבות כאלה. הנה אם היו חיים עוד על פני תבל כי אז בלי ספק כי היו הולכים מחיל אל חיל להתעלות מעלה מעלה. עד אין סוף ואין חקר. ולזאת הוא בדמיון גמור להא דדרכו בו מן שמיא כי כן כאשר הביהמ"ק ברצותו להתעלות ולעלות במעלות עליונות להתקשר בשלמעלה ממנו לא הניחוהו מן השמים ככה לעומת זה גם בחורי ישראל אשר היו מוכנים להיות למעלה ראש לעלות במעלות רמות ונשגבות. ועתה בסילוקם נעדר מהם כ"ז ולא זכינו להנות מאורם האור הגדול אשר היו מעותדים להשיג אם היו שאריתם בחיים. וכזאת נקונן על הרב האברך אשר אנחנו בהספדו כי הי' עילוי גדול מנעוריו ומדותיו מדות תרומיות עד להפליא. וכל שנותיו לא הי' רק כ"ג שנה. ובקוצר שניו זכה ללמוד וללמד תורה ברבים להיות ראש ישיבה בבהמ"ד הגדול וגם להורות הוראות בהיות הרב המ"ץ הישיש חלוש לעת זקנתו ומינו אותו להיות עזרתה לו. וכל עניני ההוראות היו נחתכים על פיו. וגם זכה לשמור ולעשות כי הי' מרחם על הבריות. ועסק במצות להחיות נפשות רבות של עניים ודלים ובפרט נפש ת"ח הצריכים לכך הי' ממציא להם כפי יכולתו בצינעה כראוי לפי כבודם ונוסף על כל אלה הי' בו ענוה יתירה ולמד תורה לשמה ואם הגיע עד כה בקוצר שנים כאלה. בלי ספק כי אם הניחוהו בחיים לגומרה והי' מאריך ימים מה מאוד הי' מתעלה להאיר על פני תבל כי הי' עדיו לגאון. ועתה עונותינו היטו אלה כי לא זכינו להנות מאורו האור הגדול אשר הי' מעותד להגיע אליו. ולהיות כי בעת ההיא בערך שני שבועות נאסף אל עמיו הרב המאוה"ג הישיש מו"ה יהודה ליב די בוטון שהי' מ"ץ כמה שנים והי' אבלו חדש עלינו לזאת המלצתי על שניהם דבר הכתוב סילה כל אבירי ה' בקרבו על פטירת המ"ץ הזקן שהי' אביר הרועים ושמש בכתר הרבנות בכמה קהילות הלוסק פאריטש מאהליו ולבסוף ימיו נתקבל למינסק. קרא עלי מועד לשבור באורי על פטירת האברך הנ"ל ועוד המלצתי עליהם דבר הכתוב אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול ביכורה אותה נפשי אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין. והכוונה כי הקייץ הוא תואר לתאנים כדאמרינן בב"ב כנס את קיצו ובנדרים עד הקיץ ובציר הוא לענבים כדאמרי' בכמה דוכתי' בש"ס וכמו כן אשכול הוא של ענבים ובכורה הוא של תאנים וכן פירש"י שם והנה החכמים בבחרותו המה נמשלו לתאנים לכך נמשלו ד"ת לדבש והוא היוצא מהתאנים וגם הת"ח בבחרותו אשר עודן לא הועמס על צווארו הנהגת הציבור הכל אוהבין אותו כדבש למתוק. ובזקנותו הוא נמשל ליין היוצאי' מהענבים וע"ד מה שאמרו במדרש שיר השירים מה יין כל שמתיישן הוא משובח אף ת"ח כל זמן שמזקינים דעתן מתיישבת עליהן. ולזה אמר אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כי הת"ח בבחרותו רוב התנהגותם הוא עפ"י דרכי החסידות מה שאי אפשר לו לעשות כן למי שנתמנה פרנס על הציבור כמובן. רק כי אז רוב מעשיהו הוא לשפוט מישרים בין איש ובין רעיהו ולתווך השלום ביניהם וזהו אומרו וישר באדם אין ובעוה"ר גם שניהם השתרגו עלו על צווארינו ורב יגון ואנחה י"ר שיבולע המות לנצח ולא יוסיף לדאבה עוד: