בית דוד (דרשות) קנב

מפני שלא שיער שיוכל עוד להיות יותר נוסף על השלימות שעמד בו יצחק בעת ההיא וזהו אומרו אתה עתה ברוך ה' ירצה שכיון בדבריו אלה לתרץ מה שאמר לו בשלום ולא לשלום והוא מפני שאתה הוא עתה ר"ל בעת הזאת ברוך ה' ואין לך עוד שלימות יותר מזה אולם המת אין בכוחו להשיג עוד שלימות נוסף על מה שהשיג בחייו כדאמרינן במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מהמצות ומה שטרח בע"ש יאכל בשבת ולזאת באתה ההקפדה לאמר לו לך בשלום דוקא והכוונה באותו השלום שהשיג מכבר בעודו חי. אולם יש להעיר בהך קרא דדניאל במה שאמר ותנוח דהא אמרינן בסוף מס' מ"ק א"ר חייא בר אשי אמר רב ת"ח אין להם מנוחה אפילו לעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל כו' וא"כ מאי זה ותנוח דקאמר קרא. ומה מעלה יש בזה. ונראה פשוט דבאמת הנשמה אין לה מנוחה והולכת מחיל אל חיל אמנם על הגוף צריך להתפלל שינוחו עצמותיו בקבר. ולא יצטרכו ח"ו להרגישו ולפנותו מקברו כאשר נשמע היום על ביה"ק הישן אוי לאזנים שכך שומעות כי בעוה"ר נגזר כן על המתים כדאמרינן והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם מאי באבותיכם זו חטוטי שכבי לזאת צריכין אנו לבקש רחמים על הנפטר הלזה ועל כל הנפשות הקדושות אשר מנוחתם כבוד בביה"ק הישן שינוחו עצמותיהם בקבר בשלום וכדבר הכתוב לך בשלום ותנוח וה' יגדור פרצותינו ברחמיו אמן

ובהספידו של הרב המאוה"ג מוהר"ר יחודא ליב די בוטון המ"ץ הזקן דק"ק מינסק. בארתי מאמר חז"ל [כתובות דף ק"ד ע"א] ההוא יומא דנח נפשי' דרבי. גזרו רבנן תעניתא ובעי רחמי ואמרי כל מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב סליקא אמתא דרבי לאיגרא אמרה עליונים מבקשים את רבי ותחתונים מבקשים את רבי יהי רצון שיכופו תחתונים את עליונים. כיון דחזאי כמה זמנין דעייל לביה"כ וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער אמרה יהי רצון שיכופו תחתונים את עליונים שקלא כוזא שדיא מאיגרא אישתקא מרחמי ונח נפשי' דר' אמרו לי' רבנן לבר קפרא זיל עיין אזיל אשכחי' קרעי' ללבושי' כו' פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארה"ק. ומבלי האריך בדיוקים נבאר המאמר בדרך פשוט להיות כי ענין מליצת נח נפשי' אשר מורגל בפי חז"ל לאמר על מיתת הצדיקים ות"ח הוא באחד משני פנים או לבעבור כי הצדיק כל עוד שהוא חי לא נח ולא שקט ממלחמת היצר כי כל עוד נשמתי בו יצרו מקטרגו ומתנכל להפילו במהמורות לבל יקום ועד יום מותו אינו בטוח ממנו ולכך הקב"ה אינו מייחד שמו על הצדיקים בחייהם ובמותו הנה נח נפשי' ושקטה מכובד המלחמה. ולזה יבוא עלי' מליצת נח נפשי' או לבעבור כי רובם מהצדיקים הנה הנם מדוכאים ומאסרים בפגעי הזמן ויש מהן סובלי חולאים וכמאמר חז"ל כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כו' ובמותו נחה נפשו מכל אלה ולזאת גם מפאת כן תיכון מליצת נח נפשי'. והנה רבינו הקדוש הי' ראש לכל הצדיקים סובלי חולאים כידוע. וכולהו שני יסורי דרבי לא אצטריך עלמא למטרא וכדאמרינן במס' ב"מ בפ' הפועלים. ונמצא כי יסוריו הי' טובה עצומה לכל באי עולם ויען כי אינו מדרך המוסר לאפושי ברחמי שיחי' ויתייסר ביסורים קשים לטוב להם לזאת החליטו כי רבינו הקדוש לא נמצא בו אף אחד מהשתי פנים שביארנום לעיל כי לעוצם קדושתו אין לו עוד שים מלחמה ממלחמת היצר וע"ד מה שאמר דהמע"ה ולבי חלל בקרבי כי כבר הכניעו בתכלית ההכנעה עד כי לא יוכל קום להסיתו ולקטרגו עוד וע"ד מ"ש הכתוב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו והוא מוסב על האויב האמיתי הוא השטן הוא היצה"ר וכבר השלים אותו ואם מפאת יסורי הגוף. הנה הוא מקבלם באהבה כ"כ עד כי רוצה הוא בקיומן דהא מעצמו קבל אותם עליו. ולזה החליטו כי לא יפול עליו תואר זאת המליצה דנח נפשי' ולכך גזרו כי האומר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב יען כי הוא ממעט בשבחו לאמר שיש לו איזה צער בעודו חי אשר לדעתם אינו כן. ולכך לא נמנעו מלאפושי ברחמי על אריכות ימי חייו. לבעבור כי לפי החלטת דעתם אינם יוצאים בזה מחק המוסר כלל. ואמתי' דרבי בתחילה הייתה סבורה כדעת החכמים ולכך אמרה עליונים מבקשים את רבי וכו' יען כי בקשת עליונים הוא לתוספת טובה. כי בבוא הצדיק אליהם מתרבה אורה ושמחה בכל העולמות מחידושי התורה ומעשי המצות אשר עסק בהן הצדיק כל ימי חלדו והתחתונים מבקשים את רבי לרוב הצטרכותן לתורתו ולמען הגן עליהם מן הפורעניות ובפרט צדיק כזה אשר הוא מסובלי היסורים אשר הגנתו על הדור רבה הוא למאוד ולזאת גזרה אומר יהי רצון שיכופו התחתונים את העליונים יען כי הצטרכותן לר' הוא מרובה על העליונים כי זה הוא להגן מן הרע וזה אינו רק לתוספת טובה. אמנם כאשר ראתה דכמה זימנין עייל לביה"כ וקחליץ תפילין וכו' הנה כי הרגישה בצערו וגם כי הוא לו מונע עצום להשגת השלימות והתקשרותו בה' אשר ע"ז מורה ענין חליצת התפילין. לזאת גזרה בהיפוך יה"ר שיכופו העליונים כו'. וכאשר הקדמנו שאינו מחק המוסר לבקש שיתייסר הצדיק בשביל טובת הדור ומאי דשקלה כוזא ושדיא אארעא הנה החכמים היו סוברים דבזה רמזה להם שכבר נסתלק ואיני מקום עוד לבקש רחמים כי כבר נעשה מעשה ושבירת הכד רמז לגופו שנשבר ככ"ח ולזה פסקו מלהתפלל ונח נפשי' ושלחו לב"ק לעיוני בי' וכו' ובר קפרא אמר במליצתו אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה אה"ק וכיון במליצתו לאותן הדברים עצמן שאמרה אמתי דרבי אלא שהוסיף לבאר זה במה שכינה את העליונים המבקשים את רבי בשם אראלים. והתחתונים בשם מצוקים להיות כי רש"י פירש על אותו מקרא כתוב הן אראלים צעקו חוצה. דאראלים הוא כינוי למזבח שנקרא אריאל ותלמודא דידן נראה דמפרשי על המלאכים והכוונה ג"כ על אותן המלאכים הממונים על המזבח של מעלה להקריב נשמותיהן של ישראל וכדאמרינן במנחות (ק"י א') לעולם זאת על ישראל זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ועי"ש בתוס' בשם המדרש דמוסב על נשמותיהן של צדיקים שמעלה אותן למעלה ולכך נקראו מלאכים אלו בשם אראלים על שם המזבח שנקרא אריאל ואותן המלאכים בלי ספק כי נהנין הרבה מאור נשמותיהן של צדיקים בהעלותן אותן למעלה כי עי"ז משיגים אור גדול בלי ספק ולכך הם מבקשים את רבי ואת התחתונים כינה בשם מצוקים להורות על כי נדכאים המה ממצוקות הזמן ופגעיו ומבקשים את רבי להצילם ולהוציאם ממצוקתם כי זכותו יגן עליהם להוציאם מאפילה לאורה. והנה רבינו הזקן אשר אנו עוסקים בהספדו הי' נענה ונדכה בתחלואים קשים כשלש שנים קודם מותו ובלי ספק כי לא הי' זה מפאת מעשיו כי תורת אמת היתה בפיו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתו שעסק בהבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו הנכלל במאמר בשלום ובעסקי פשרות שבין איש לרעהו הנכלל במילת ומישור כמשפט כל ת"ח הממונה פרנס על הציבור] ורבים השיב מעון [כי הי' לו יד ושם גם בדרוש לעורר הלבבות לשוב אל ה'] וא"כ מפאת מעשיו בלי ספק כי לא הי' נלקה ביסורים כאלה וע"כ אנו מוכרחים לאמר כי יתקיים בו דבר הכתוב אכן חליינו הוא נשא ומכאוביו הוא סבלם. מוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו כי בלי ספק כי יסוריו הגינו הרבה משעות רעות המתרגשות לבוא לעולם. וכעת בהעדרי יש לנו לדאוג מן הפורעניות. ולזאת לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו ויחבשנו ויגדור פרצותינו ברחמיו אמן

עוד בארתי דברי המדרש פ' שמיני פ' י"א ולזקני ישראל א"ר עקיבא נמשלו ישראל לעוף מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם. ויש להתבונן בדבריהם כי הן אמנם כי אחרי אשר נמשלו ישראל לעוף ועוף עיקר הצלחתו היא במה שפורח ע"י הכנפים א"כ חוייב להמציא גם בישראל איזה אנשים אשר ידמו אל הכנפים. וע"י תהי' עיקר הצלחת האומה