בית דוד (דרשות) קנא

ובהספדו של הרב המאה"ג מ' אלחנן אב"ד דק"ק באריסאוו שנפטר ב"ק מינסק. בארתי דברי המדרש איכה על אותו מקרא כתיב ותרד פלאים. כד דמך ר' יוסי ממלחיא סליק ר"י ור"ל לגמילות חסדא וסליק עמהון ר"י פאסקא והיה תמן חד סב בעי למיעל ומפתח עלוהי ולא שבקיני' א"ל ר"י פאסקא. קדם אלין אריוותא דאורייתא את פתח פומך. א"ל ר' יוחנן שבקיני' דהוא גבר סב ליעול ולשתבח באתרי'. על ופתח ואמר מצינו שקשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחורבן ביהמ"ק בתוכחות כתיב והפלא ה' את מכותך. ובחורבן ביהמ"ק כתיב ותרד פלאים אבל בסילוקן של צדיקים כתיב לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכל כך למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר כו'. ויש להבין מה הוא ענין הפלא האחד שנאמר בתוכחות והשתים שנאמרו בחורבן ביהמ"ק והשלשה האמורות בסילוקן של צדיקים מה טיבן ומהותן של כל אלה ובמס' חגיגה [ה' ב'] אמרי' ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' א"ר אלעזר שני דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלי ממקומן. ואיכא דאמרי ואחת על ביטול תורה בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו ממקומן היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למ"ד על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה ויובן כל אלה עפ"י מה שאמר הכתוב ישעי' ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה. ויש להתבונן מה המה אלו השלשה דברים שדימה הכתוב את בת ציון להם ולמה כפל הכתוב לדמותה לאלו השלשה דברים והנראה בכוונתו להיות כי פרי הכרם והסוכה העשוי' לשמירתן. הנה המה נחלקים מעל פרי הקשואים והמלונה הנעשה לשומרן בשתי פנים אם מפאת עצם הפרי ואם מפאת אופן השמירה. והנה בענין ההבדל שמצד עצם הפרי ג"כ נחלקים לשתי פנים האחד מפאת חשיבותם כי פרי הכרם המה מעולין בחשיבותן ובטעמן וממשן רב העילוי והחשיבות מעל פרי הקישואים כנראה בחוש. והשנית מפאת שכינותם המקומיי. כי פרי הכרם מקום שכינתם הוא למעלה באויר נשואים על סעיפי ושריגי האילנות בגובה ופרי הקשואים הנה מקום שכינותם הוא למטה לארץ ועוד יש הבדל ביניהם מפאת הדברים המפסידים אותן וגם זה בא מפאת שכונתם המקומיי כי פרי האילנות בהיותם נתלים באויר הנה הדברים המפסידים אותן המה כל צפור כל עוף כנף למינהו. ופרי הקישואים בהיותם מונחים למטה לארץ הנה הדברים המפסידים אותן המה כל שרץ השורץ על הארץ למיניהו וע"ד מה שאחז"ל ראה ציפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיחים והנה מפאת השמירה ג"כ נחלקים כי הסוכה העשוי' לשמירת הכרם יושב בה השומר בין ביום ובין בלילה וכמו שפירש"י כי השמירה בלילה הוא מהגנבים וביום מפני העופות. אמנם המלונה במקשה אינו יושב ומשמר רק בלילה מפני הגנבים אבל מעופות אין צריך שמירה כן פירש"י ולא לגרוע מפירש"י באתי רק להוסיף קצת על דבריו ולאמר כי להצילם מן המפסידים אותם והוא מהשרצים השורצים על הארץ אינו מועלת השמירה כלל כי יעשו במחשך מעשיהם והני עכברי רשיעי נינהו ומהמבואר כי השמירה מהגנבים הוא שלא להעתיקם ממקומם למקום אחר שלא ברשות הבעלים. והשמירה מעופות הוא שלא יהיו נפסדים במקומם אמנם השמירה דעיר נצורה הוא עוד אופן אחר ממיני השמירות הנזכרים כי אנשי המצור המה ישמרו לבלתי תת יוצא ובא ולבל יפרוצו אנשי העיר להמלט החוצה בכדי שיהיו נכנעים ת"י וממשלת הנוצרים. והנה בהיות ישראל שרוים על אדמתם כל ימות עמידת הבית הראשון הי' נשואים נתונים עליון ככתוב ולתתך עליון על כל גויי הארץ והיו במדריגות פרי הכרם וגם הביהמ"ק הנקרא בשם סוכה אשר בו הי' נגלה כבוד ה' בכדי לשומרם היו נשמרים על ידו בשתי אלה הפנים אם שלא להעתיקם ממקומם דוגמת הגנבים והכוונה שלא להגלותם מארצם ואם שלא יקרא שום נזק יפגע רע בהיותם במקומם והכוונה שלא יהי' עליהם עול מלכות ושלטון ידי זרים בהיותם שרויים על אדמתם יהוא בדמיון השמירה מהעופות כאמור. אולם כל ימי עמידת הבית השני הנה רדו הרבה ממעלתם הראשונה ולא הי' רק בערך פרי הקשואי' הנתונים למטה לארץ וגם הביהמ"ק הנעשה לשמירתם לא הי' רק בדוגמת המלונה כי היו נשמרים שלא להגלותם מארצם. אמנם הי' עליהם עול שעבוד מלכיות כל ימי עמידת הבית ת"י פרס ויון ורומי יהוא בדמיון הקשואים שאינם נשמרים מבלי הפסד ונזק במקומם. אולם עוד יש אופן שלישי מהשמירה שישראל נשמרים עי"ז והוא שמירת התורה כמאמר הכתוב מזימה תשמור עליך תבונה הנצרכה להצילך מאשה זרה מנכרי' אמריה החליקה והכוונה כי בהיותם עוסקים בתורה הנה הנם נשמרים שלא לצאת מכלליות הד"ת לנטות אחרי דיעות המינים והאפיקורסים ככתוב להצילך מאשה זרה וכו' וע"ד מה שאמרו חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין והוא בדמיון שמירת העיר נצורה שהמה נשמרים להיות נכנעים ת"י וממשלת הנוצרים ולבל יפרוצו החוצה לפרוק מעליהם עול מלך ככה לעומת זה גם התורה תנצרם לבל יפרקו מעליהם עול עבודת ה'. וכאשר נעדרו כל אלה בעוה"ר בחורבן הבית הראשון והשני קונן עליהם הנביא ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה והוא מבואר והן הן עצמו השלש דמעות שאמר ירמיהו הנביא ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כו' אשר עליהן א"ר אלעזר אחת כל מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ביטול תורה או על גלות ישראל דכיון שגלו אין לך ביטול תורה גדול מזה והוא מבואר. אמנם עם היות שכל אלה מיני השמירות נפסקו בחורבן הבית וגלות ישראל עכ"ז נמצא לנו פתח תקוה ע"י הצדיקים ות"ח שבכל דור ודור כי הת"ח והצדיק הוא מעין לשכינה כמבואר בדברי המחברים הלא בספרתם ולזאת יכון לקומם כל אלה מיני השמירות ע"י צדקתו ותורתו. ובהעדרו הנה נסתלקו שלשתן כאחד ולזאת הוא קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן ביהמ"ק ומצ"ח קללות דאלו בצ"ח קללות כתיב הפלאה אחת והוא העדר השמירה מהשגת הנזק וההפסד בהיותן שרוים על אדמתם ככתוב והפלא ה' את מכותיך וכו' שכל אלה המה מכות גדולות וחלאים רעים ונאמנים גם בהיותם עודנו בארץ ובחורבן ביהמ"ק נסתלק מהם עוד מה שהיו נשמרים מלהעתיקם ממקומם ונתעתדו לצאת בגולה ולזה נאמר ותרד פלאים. ירצה כי נפלאו ונסתלקו מהם שתי השמירות כאמור. ועדיין נשאר להם שמיר' והוא התורה הזאת כל עוד שלא גלו ובסילוקן של צדיקים הנה השתרגו נקבצו כולנה כאחד ולזה נאמר בהם ג' פלאים ככתוב לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר זהו מה שחנני ד' בביאור זה המאמר המופלא. והבן. ולהיות כי בעת ההיא נשמע שרוצי' לעשות הדרך הכבושה לרבים הולכת דרך בית הקברות הישן אשר שם ינוחו גאוני עולם ואיתני ארץ ובתוכם הגאון החסיד המפורסם בכל העולם בעל סדר הדורות אשר מההכרח הי' להרגיש מקברם ח"ו ולפנותם למקום אחר אשר ע"ז ידוו לב כל הדוויים לזאת אמרתי בסיום ההספד בהך קרא דדניאל שנאמר לו ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין ובש"ס סוף מס' ברכות וסוף מס' מ"ק אמרו הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום והנפטר מן החי אל יאמר לי לך בשלום אלא לך לשלום כו' עיי"ש ובס' חיי אדם כתב שהנפטר מן המת יאמר הך קרא לך בשלום ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין והיינו הך קרא דדניאל אלא שבמקום שנאמר לך לקץ שינה לומר לך בשלום כפי לשון הש"ס ובאמת כוונה אחת להם כי גם לך לקץ פירש"י שהוא קיצו של כל אדם ואדם והנה יש להבין מהו ההפרש בין החי למת עד שהקפידו חז"ל לאמר לחי לך לשלום דוקא ובמת בשלום דוקא ונראה פשוט שהחי כל עוד שהוא חי הוא מוכן להוסיף שלימות יותר על שלימותו ואבימלך שאמר ליצחק ונשלחך בשלום. הוא