בית דוד (דרשות) קנ

הלומד מחבירו] ולאחר שיחיו ויגמרו התיקון והבירור ישובו להיות חיים שלימים תמימים וקיימים לפני אדון כל הארץ. אמנם מי שגמר התיקון והבירור עתה יעמד חי לפני ה' על פני כל הארץ גם עתה וזה הי' ענין שבעה שנכנסו חיים לג"ע וענין אלי' ויעקב אבינו ע"ה. ומעתה הותר הספק אשר הערנו עליו בענין יעקב אבינו כי במה סרה קושיית שהקשה לשאול וכי בכדי ספדו ספדייא כי אמנם כי כן הוא כי חומריית הדצח"מ שבי לעפר ושייך בהו הספק וחניטה ועכ"ז תי חי יקרא יען כי גמר ללקט כל רוחניית חלקי הדצח"מ הנטועים בקרבו ונמצאים בהרכבתו וזכה ללבוש שלם להתלבש בו נשמתו עד כי יכול להתראות על ני תבל גם אחרי מותו והנה ענין רבינו ידוע כי הי' בחינת יעקב כמבואר בכתבי האר"י ולזאת עלתה הסכמתם לבל יאמרו עליו נח נפשי' כי מליצת נח נפשי' יבוא על ענין הסתלקותו מזה העולם מכל וכל ולא יראה עוד את כל המעשים הנעשים על פני תבל ארצה וזהו נח נפשי' כי נחה גם שקטה נפשו מלראות בעניני העולם הלזה והבליו והצדיקים אשר כבר גמרו תיקונם ויכולים להתראות על פני הארץ גם אחרי פטירתם. לא ינחו ולא ישקטו כי תמיד כל הימים יהי' ע"ז העולם וירגישו בצרת ישראל כמאמר חז"ל על יעקב אבינו שהוא מרגיש בצרות ישראל בגלות יותר מכל האבות. ולזאת לא יפול עליו זה התואר נח נפשי' ולזה רבי אשר הי' בחינת יעקב אבינו לא רצו לומר עליו נח נפשי כי הוא גרעון בערכו ולזאת ענשו מר על האומר ככה למען לא יקלו במעלתו ולזאת הוי אתי רבי כל בי שמשי לביתי' והבן זה כי עמוק הוא. ובזה נבוא אל ביאור המאמר הניצב פתח השער. כי בר קיפוק עלה על רוחו כי חלקי הדומם צומח חי הנטועים בהרכבתו יספו וגם יכלו באבדון גופו. ורק הנשמה האלהית תשוב אל בית אביה כנעוריה. וגם הנפש המדברת תתאחד עם הנשמה והיו לאחדים אמנם חלקי הדצ"ח ישלוט עליהן ההעדר הגמור ולזה יתאונן על החלקים האלו אם בארזים נפלו שלהבת והוא הסוג הצומח לווייתן בחכה הועלה והוא סוג החי בנחל שוטף נפלה חכה והוא יסוד הדומם כי המים יש בהם מהתגברות יסוד העפר כידוע לטבעיים ונקיט בסוגים אלה הדברים היותר מובחרים כי ארזים הוא נעלה בגבהו על כל סוג הצומח ולוויתן הוא המין היותר נעלה בכל סוגי הבעלי חיים והמים הוא המין היותר נעלה שבסוג הדומם כי אינם גשמיים כל כך ודימה את חלקי הדצ"ח הנמצאים בהרכבת גופות הצדיקים לחלקי הדצ"ח היותר יקרים שיש בעולם ואם עליהן שלט ההעד' מה יעשו אזובי קיר. אמנם בר אבין השיב לו ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי' אמינא כי ידע כי לא ישלוט עליהם ההעדר רק כי יתוקנו ויובררו עפ"י מעשי המצוה והתורה. אמנם גם הוא שגה ברואה כי עלה על רוחי כי התיקון יוגמר לעתיד לעת התחי' כאשר הענין הזה נוהג באמת ברובי הצדיקים ולזה דימוהו לאבידה כי אבידה הוא דבר המתבקש ככתוב [תהלים קי"ט] תעיתי כשה אובד בקש עבדך ובמס' מכות [פ' אלו הן הלוקין כ"ד א'] אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים. מתקיף לה רב פפא דלמא כאבידה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך ויען כי הצדיקים אשר יוגמר תיקונם לעתיד לעת התחי' הנה כעת נאבדו חלקי הדצ"ח אשר לא נתקנו עודנו רק כי עוד ישובו להתבקש לעת קץ לגמור הבירור והתיקון לזאת נדמה מיתתם לאבידה ולזה אמר בר אבין בכו לאבלים ולא לאבידה. אמנם רב אשי לא נתקררה רוחו גם באלה יען כי ידע בנפשו כי כבר גמר הבירור והתיקון כי היא הי' בחינת רבי כנודע ולזה אמרו מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד כי שניהם הי' בחינה א' ולזאת חלש דעתי' עליי' כי לא הספידו לפי כבודו וקצרו בשבחו לזאת גם אנכי היום אבקש מחילה מאת כבוד הנפטר אם אילי שגיתי בסיפור שבחיו. ויעלה לרצון קול בכיותינו לפני אדון כל ויקויים בנו דבר הכתוב בלע המות לנצח. ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. אמן

ובאלה נקווה להתנחם בהשאר לנו אחריו ברכה בית מדרש הגדול והקדוש ובן יושב על כסאו הוא ניהו בנו. הרב הגאון ממלא מקום אבותיו. הן בעודנו חי הוא הוא הי' המכניס והמוציא. וכל צרכי הישיבה נחתכים על פיו. ועל פיו יצאו יעל פיו יבאו. ותורה יבקשו מפיהו כי היא המלמד ההלכה לבני הישיבה בחיי אדמו"ר ותהי המשרה על שכמי לזאת מורי ורבותי באי ונעבד תמכין לאורייתא אלה מפה ואלה מפה. להחזיק בית תלמידי של רבינו ולהרים קרן התירה כי באורה נראה אור. אחיי וריעיי אם לעת כזאת ירפו ידינו מלהתנדב על נדבת הישיבה מעט קט מה מאד נקל לנו להנתק מוסרות עול התורה מעל צווארינו. כי ירך לבבו בראותו כי אזלת יד ויהי' הקולר תלוי על צווארינו. הבו לה' תופשי התורה. הבו לה' כבוד ועוז. עלינו לשבח לאדון הכל. כי נשאר לנו בית תלמודו ומדרשו של רבינו ומנהיגו ובכל כוחינו נשתדל להרים קרן התורה ולפאר בית מדרשו של רבינו אשר הוא לנו למקדש מעט בגלותינו הבית הגדול שמגדלין בו תורה. ובכל עצמת יכולתינו נתנדב נדבת הבית הלזה ונדבת התלמידים ההוגים בי להיות להם לאכלה לב וחסר המזג ולבל יחרב ח"י בית תפארתינו. כי מה נעשה לבני העניים האומללים אשר אין יד אביהם משגת לגדלם לתורה ולתעודה אשר עליהם באתה הפלגת האזהרה בדברי חז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה ובמה נצא ידי חובתינו אם לא בהחזיק בדק בית תלמודו של רבינו אשר שמה יתאספו ושמה יתקבצו ושמה יהגו בתורת ה' עשיר ורש יחדיו. ובאלה נוחיל להרפא מעט ולקומם מוסדי עולם אשר נתרופפו בפטירת רבינו. כי מצוות נדבת צדקה זו יש בה מהתורה והעבודה וג"ח כי כבר קדמו אמרינו כי בהגיון התורה לבדה יכון ג"כ לקומם מוסדי עולם כאשר שנו אנשי כנה"ג הראשוני' ומצורף לזה כי גם עבודה וגמילות חסדים מעשיים ע"ד ששנה שמעון הצדיק נכללו במצוות צדקה זאת. יען כי מבלעדי הגיון התורה גם העבודה נמנעת כדברי חז"ל ולא עם הארץ חסיד אשר לזאת אם נתנדב בכל לבנו לקומם בית מדרשו של רבינו נתחזקה עמודי העולם. ושלשת המדות אשר העולם נשען עליהם יעמדו על מעמדם ומצבן ברוב שלום יהיה לכלנו ברוך דיין אמת לעד ולנצח נצחים אמן

ובהספידו של הגאון המפורסם מו"ה יעקב מקארלין זצ"ל בארתי דבר הכתוב. ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר שהכינה הוא ע"ד דמיון למי שיש בכוחו לעסוק במסחרים שונים ולהרויח הרבה. אכן אין בידו לפורטה במה לישא וליתן בשום משא ומתן. כי אי הכח שיש לו לעסוק במסחר הוא טמון ונסתר ונעלם בקרבו. ואיני יכול להוציאו אל הפועל והי' כלא הי'. ככה לעומת זה גם בתוארי החכמה והבינה. כי תואר החכמה הוא מונח על מי שלמד הרבה ובקי בש"ס ופוסקים ומבין דבריהם לאמיתת הדברים ככתבן אולם נוסף ע"ז תואר הבינה כי הוא מינח על מי שיכול לחדש חדשות גם במה שלא נמצא כתוב ומבואר. עכ"ז ישוטט בשכלו להבין דבר מתוך דבר ומהכתוב ומבואר יתבינן גם על מה שאינו כתיב ומבואר. וזהו מעלה יתירה בלי ספק אמנם מהמבואר כי לא נוכל להשתמש במעלת הבינה אם לא ייקדם לו מעלת החכמה ראשונה כי בהעדר החכמה מאין יבוא לגדר הבינה וזהו דבר הכתוב והחכמה מאין תמצא ואיזה מקים בינה כי בלי חכמה אין מקום כלל לבינה והוא מבואר. והוא נדמה ממש למי שיש בכוחו לעסוק במסחר. ואפס כספו כי אי אותו הכח נסתר בעצמותו ולא יראה החוצה וזהו אמרו ואבדה חכמת חכמיו וממילא בינת נבוניו תסתתר עצמותם ולא יראו החוצה והוא מבואר. וכואת יש לני לקונן על מעלת הגאין הנ"ל אשר עמו תמות חכמה כי הי' בקי בכל הש"ס בבלי וירושלמי וכל דברי הראשונים כולם היו חרותים על לוח לבו ושגורים על שפתיו ולזאת הגם כי לא אלמן ישראל ת"ל מאנשים נבינים מה שיש בכוחם להבין דבר מתוך דבר. אמנם במות החכמה גם בינתם תסתתר

נוב חמק גנות