בית דוד (דרשות) קמט

בהנהגת עצמו הנה קצר מצע שכלינו מלהתבונן בי כי לא ידע אניש ערכי. אלהים הבין דרכו בקודש כי ספון וטמון הי' במעשיו מעין כל חי נעלם וגנוז הי' דרכו והלוכו בקידש כידוע מרוב התערובתי את אנשים והי' מתהלך ובא בין הבריות בענווה יתירה כאיש ההמוני ולזאת אם יאמר איש אבא עד תכלית שבחו לא נאמנה את אל רוחו. ועמדי לא כן אנכי אפס באלה נתבונן בשלימות הנהגתו את ב"ב ובני מדינתו כי כל העולם כולו הי' יונקים מזיו שפע חכמתו ומרבית תבונתו איש איש ממלאכתו אשר הוא עושה נגש אליו ונענה בעצתו עד כי ראוי לקונן עליו ביחיד אוי לה לספינה שאבדה קברניטה והוא העדר הנהגתו עם ב"ב אשר בכלל זה יוכללו כל ילדי בני ישראל המתגדלים לתורה כי את כולם קרבם להסתופף בצל ישיבתו ולהנות מאור תורתו שם עשיר ורש נפגשו יחדיו באי בצל קורתו ולזאת כולם יתוארו בתואר ב"ב ואוי לו לדור שאבד מנהיגו כי הוא הי' רבן של כל בני הגולה. והכל חייבין להתאבל עליו: **(הגה"ה ויתאבלו כל העם ויבכו מאוד הורידו לארץ ראשון. ישבו לארץ נער וזקן. ערך רבע שעה והזכרנו כבוד נשמתו בקול נהי וילול. ה' יספר דמעותינ' בנאדו להיו' ויקויים בנו מקרא שכתוב ומחה ה' דמעה מעל כל פנים

)** ומעתה נתנה ראש ונשובה קדם. אל המאמר הנצב פתח השער וטרם נבוא אל ביאורו נעורר על ספק אחד במאמרי חז"ל [במס' כתובות ק"ד] באמרו שהסכימו בניה החכמים שהיו בעת פטירת רבינו הקדוש כל מי שיאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחר ושלחו לי' לבר קפרא לעיין בי' אשכחי' דמית קרעי' ללבושי' ואהדר קרעי' לאחורי' ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש אמרו נח נפשי' דרבי אמר להם אתון קאמריתו אנא לא קאמינא והדברים זרים למאוד בראשי' ההשקפה מדוע עלתה הסכמתם על ככה להכחיד האמת ולדקור האומר נח נפשי' אף אם אמת יהגה פיו. ואם אמנם מוציא דבה הוא כסיל לא מצינו כי יושת עליו משפט מות על ככה גם יש להתבונן במעשי ב"ק דאהדר קרעי' לאחורי' מי בקש זאת מידו הלא לא נאסר ביניהם רק הדבור לבטא בשפתים נח נפשי' אמנם הקריעה אשר הוא ממשפט התורה לקרוע על הרב לא נאסר עליהם. וא"כ מדוע הפשיל קרעי' לאחורי'. עוד יש להתבונן ספק אחד במאמר חז"ל באמרם [תענית ה' ב'] יעקב אבינו לא מת ופריך וכי בכדי חנטו חנטייא וספדו ספדיא אמר לי' מקרא אני דורש דכתיב כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים והוא מאמר משולל ההבנה כי במה סרה קושייתו מאי דפריך וכי בכדי כו' ואי משום דדריש לה מקרא אטו מאי דספדו ספדיא וחנטו חנטייא לא כתיב בקראיי הלא מקרא מלא דבר הכתוב ויחנטו הרופאים את ישראל ויבכו אותי שבעים יום וא"כ קשו קראי אהדדי וטרם נבוא אל ביאור הספיקות האלו נעורר הערה א'. והוא

הערה

הלא בהיות כי מגדר הדברים המורכבים מדברים הפכיים מענינים מתחלפים באיכותם ומזגם. לבלתי יעמדו על עמדן ועל מצבן לעולמי עד יען כי כל אחד ואחד מהכחות הפשוטים אשר הורכב מהמה שאוף ישאף אל מקורו לשוב אל טבעו ואיכותו עד כי ברבות הימים תינתק הקשר והחבילה ויפרדו איש מעל רעהו ושבו הדברים לאיכותן כקדמותן וראשיתם וזהו עצמו ענין ההעדר הכרוך בעקבות כל חי לבעבור כי הורכבו מדברי' הפכיים. כי הנפש והרוח והנשמה המה רוחניים והגוף הוא חומריי והמה בתכלית המרחק מהקצה אל הקצה ולא יתקשרו יחדיו מטבעם ותכונתם כ"א מפאת מכריח והוא רצון האלהיי אשר גזר עליהם להיות יחדיו ולזאת ברבות הזמן ישוב כל דבר אל מקורו ושרשו וישוב העפר אל הארץ כשהי' והרוח תשוב אל האלהי' אשר נתנה ומבלעדי אלה גם כל הנבראים להיותם מורכבים מדברים הפכיים והמה ארבעת היסודות ארמ"ע לזאת גם עליהם יעבר כוס ההעדר כי נוסה בטבע ונמצא בחון כי גם האבנים היקרות והפנינים יתיישנו ויאבדו טבעם וסגולתם וגדולה מזו כי גם על השמים והארץ נאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה הכל לסיבה הנזכרת להיותם מורכבים מדברים הפכיים כאמור. ובהיות כן נשאר לנו איפוא פה לדעת מה הי' מהות חומר אדם הקדמוני קודם החטא אשר בא עליו דבר הכתוב כי לא הי' מעותד אל ההעדר ורק אחר החטא נתחדש עליו ההעדר והכליון החרוץ. וא"כ בלי ספק כי לא הי' חומרו דבר הפכיי אל רוחניית נשמתו ולזאת היתה חברתו נעימה עד כי יכונו לשבת יחד עדי עד

אמנם אמיתית הדבר הוא כי בטרם חטא אדה"ר היו כל הנבראים נעדרי הגשם שלולי החומר העכור הלזה להיות כי כל היצורים והנבראים הנמצאים על פני תבל ארצה כולם יש בהם שפע רוחני אשר היא קיומו על פני תבל כדבר הכתוב אתה עשית את השמים ואת הארץ כל אשר בהם. ואתה מחי' את כולם וכבר ביארנו [בדרוש הלומד מחבירו] כי כל מצוה ומצוה מיוחד לאבר פרטי אשר הוא המחי' אותו. והנה בטרם חטא אדה"ר הי' חומרם התלבשות ענין רוחניית המצווה ההיא בלבוש דק כענין לבושי המלאכים המתלבשים בהם בהראותם עלי תבל הלזו וזה הי' ענין המן שנאמר בו לחם אבירים אכל איש שנבלעו רמ"ח אברים. יען כי לא הי' בו שום תערובות מוץ ותבן כי כל זה נתחדש אחר החטא והי' גם גוף האדם רוחני מאוד והוא התלבשות הנשמה ברוחניית הדצח"מ כי כן כאשר עתה הורכב חומרו. מחומריות הדצח"מ. ככה לעומת זה. בטרם החטא אשר הי' גם הדצח"מ עצמם רוחניים. היתה מתלבשת נשמת האדם ברוחניותם כי רוחניות סוגי הדצח"מ. היו במדרגת החומר להנשמה האלהיית ומאז חטא אדם הראשון. הנה נתערבו ונתמזגו הטוב והרע הפרי והקליפה. והיו לאחדים. וכל עצמת פרי עבודתינו בתורה ומצות אינו רק להפריד הטוב מהרע וללקט ניצוצי הרוחניות. שנתערבו בסוגי הדצח"מ ולזאת כלליות המצות המה נתלים ומנושאים על נושאים חומריים מסוגי הדצח"מ כענין שיפר. לולב ציצית תפילין ומצות התלויות בארץ ובאילנות ובצמחים. ורובי המצות דומיהן כאשר הקדמנו בפתח אמרנו למען בפעולתם יוברר הטוב מהרע ויופרד הפרי מהקליפה והי' אך טוב ולזאת האיש השלם בכל מצות ה' אחת מהנה לא נעדרה. הנה יזכה ללקט ולברר כל רוחניות הדצח"מ הנמצאים בקרבו ונטועים בהרכבתו ולהפרידם מחמריית' ובאלה תתלבש נשמתו אחרי הפרדה מהבנין הגופני ולזאת האיש השלום הלזה יוכל להתראות גם אחרי מותו על פני תבל הלזו. יען כי יהי' לו לבוש שלם לנשמתו מרוחניית הדצח"מ אשר הפשיטום מחומרייתם בעסקי תורתו ועבודתו ויהי' בערך אשר הי' אדה"ר קודם החטא אשר הוא תכלית החיים האמיתים. אמנם האיש אשר לא זכה לקיים כל פרטי המצות בשלימות לבל תעדר אף אחת מהנה הנה לבושו הוא חסר ולזאת לא יוכל להתראות עוד אחרי הפרדו מגופו וגווייתו על פני תבל ארצה יען כי גופו החומריי נעדר ממנו במיתתו וללבוש הרוחני לא זכה עודנו לבעבור כי לא השיג להפשיטם מחומרייתם ומבלעדי לבוש לא תוכל הנשמה להתראות פה לרוב רוחנייתה כי גם כל הדברים העליונים כאשר יבואו הלום מוכרחים להתלבש בלבוש מה ולזה עתיד הקב"ה להחיות מתי ישראל למען יגמרו התיקון והבירור מה שלא תקנו עודנה בחיים חיות' וישארו על התמונה שהי' אדה"ר בטרם החטא וזהו כוונת חז"ל באמרם מתים שעתיד הקב"ה להחיות יעמדו במומם ויתרפאו אח"כ והוא מבואר לפי דברינו כי המום הוא כינוי אל פרטי האברים אשר לא נתקנו עדיין בהיות' חי להפשיטה מחומרייתם להעדר קיום המצות המכוונים לעומתם. וכענין שפירש הגאון בביאוריו למשלי [משלי י"ג] בז לדבר יחבל לו כי הוא חבלה ממש [כאשר הבאתי דבריו לעיל בדרוש