בית דוד (דרשות) טו

לגופיה משום עובדי כוכבים עצמו לידע דאיני חייב אלא בדבר דאית בי' כרת לאפוקי מחבק ומנשק עבודת כוכבים עיי"ש והנה בגוף הסוגיא שם במה דסבר ר"י דשגג בכרות אע"פ שהזיד בלאו לכאורה איכא למירמ' דידי' אדידי' דאיהו סבר במס' כריתות אליבי' דר"ע דה"ט דלא תני ידעוני הואיל דשניהם בלאו אחד נאמרו וחלוקה דלאו היי חלוקה לא חלוקה דמיתות אלמא דס"ל דעיקר הלאו משום קרבן הוא בא דאי ס"ל כרבא במכות ד' י"ג דהלאו משום מלקות הוא ולא משום קרבן אלא משום לתא דלאו בא הקרבן והא דפטר מילה ופסח משום דלית בי' מעשה עיי"ש א"כ למה דוקא חלוקה דלאו הוי חלוקה כיון דהקרבן אינו תלוי בהלאו כלל א"כ אדרבא חלוקה דמיתות טפי עדיף דתלוי בו הקרבן דוקא דבלא כרת ומיתה אינו חייב קרבן וע"כ צ"ל דס"ל דהקרבן תלוי ג"כ בהלאו ומה דפטור פסח ומילה אינו משום דלית בי' מעשה דהא ר"ע לא בעי מעשה כלל אלא דפטורים מצד דלא הוי בהו לאו אלא מ"ע וא"כ כיון דעיקר הוא משום לאו כמו הכרת ודאי הסברא דבעי שגגת לאו וכרת כיון דבשניהם תלוי הקרבן ועיקרו משום שוגג הוא בא וא"ל כמ"ש התוס' שם בד' ה' כיון משום דלא כתיב ביה לאו דא"כ איך ממעטינן פסח ומילה מהך הקישא ולשיטת ר"י בכריתות שם הוא משום דלית בי' לאו וכיון דלא כתיב בי' לאו איך ממעטם מה"ט תינח לרבא דס"ל במכות דמטעמא דקום ועשה ממעט פסח ומילה שפיר י"ל כמו שכתב התוס' שם כיון דכתיב והנפש אשר תעשה משמע מה שצוויתי שלא לעשות אבל לר"י דס"ל דמטעם דלית בהו לאו ממעטם קשה הא לא כתיב כאן לאו וע"כ צ"ל דממילא כיון דעונש הקרבן בה משום לאו ולא משום כרת דהא כרת לא בעי אזהרה ממילא ש"מ דבעי לאו דוקא וכ"כ התוס' בב"ק ק"ה עיי"ש ועוד הקשה הגאון ר"ע בחידושיו אמה דקאמר שם הניחא לר"י משכחת לה כגון דידע לשבת בלאו כו' דאכתי קשה לר"י למאי דכתב התוס' שם דלרבי כ"ע בעינן שגגת לאו וכרת א"כ קשה ג"כ לדידי' לרבי דס"ל בהזורק ד' צ"ו אלו הדברים אלו ל"ט מלאכות דידע לה לשבת במאי והניח בצ"ע ובאמת בלא"ה קשה שם מאי פריך אר"ל דידע לשבת במאי אמאי לא נימא דמתניתן כמונבז דמקיש שוגג למזיד וסגי בשגגת קרבן לחוד והא ר"י ור"ל ס"ל כמונבז שם בסוגיא

והנה בהך הקישא דתורה אחת דקאמר מקיש כל התורה כולה לעבודת כוכבים פירש תלמודה ביבמות ט' ובהוריות ח' צבור בעבודת כוכבים יליף מואם נפש וכו' וילמוד עליון מתחתון ציבור בשאר מצות יליף ג"ש מעיני מעיני והקשה שם מהרש"א הקישא דתורה אחד ל"ל ליחיד ונשיא הא מצי למילף יחיד מציבור בשאר מצות בג"ש דמצות כמו לרבי ותירץ דשלשה למודים זה מזה כמו צבור בעבודת כוכבים ילפינן מהיקש ואחר כך ג"ש לציבור בשאר מצות ואחר כך ג"ש יחיד מציבור לא אמרינן עיין שם ודבריו תמוה דהשתא דלא יכתוב ההיקש דתורה אחת ממילא לא יצרך למיכתב הסמיכות דוהנפש אשר תעשה אצל יחיד וה"ל למכתב הכרת אצל צבור ויחיד נוכל ללמוד מואם תחתון מעליון כמו לרבי ואז לא יהיה רק שני לימודים ג"ש דשאר מצית בציבור מצבור דעבודת כוכבים ואח"כ יחיד בשאר מצות מג"ש דמצות מצבור וקודם שנבוא לבאר כ"ז נבין הפלוגתא דר"י ור"ל בכריתות שם במאי פליגי ובאיזה סברא ואחר העיון נראה דר"י ס"ל מסברא דמגדף לית בי' שום מעשה כלל וכדמסיק שם דתלוי בלב ולא הוי אפי' מעשה זוטא וכיון דס"ל לר"ע דאפ"ה חייב א"כ ממילא גם ידעוני חייב. ולפ"ז ההכרח לומר מה דלא תני ידעוני במתניתין משום דאינן חלוקים בלאו וממילא מוכרח לומר דל"ל לר"ע דעיקר הקרבן משום ליתא דלאו דלא כרבא במכות שם

ומוכח נמי לפ"ז דלא סגי בשגגות כרת לחוד וכנ"ל והא דכתיב והנפש אשר תעשה אף דמגדף לית בי' מעשה כלל אפי' לרבנן צ"ל דהנפש אשר תעשה קאי אעבודת כוכבים דמיירי בי' קרא ואת ה' מגדף הוא מלתא אחריתי דהיינו מקלל וקאי כרת אתרווייהו ובעבודת כוכבים איני חייב כרת אלא במעשה דהיינו זיבוח וכה"ג ולא במחבק ומנשק כמ"ש בסנהדרין ס' ולפ"ז לר"ע נמי הוקשו כל התירה לע"ז דמיירי בי' ברישא וגם למגדף דמיירי בסיפא ויליף מהקישא תרווייהו בין לכרת ובין דלא בעינן מעשה כמו במגדף אבל אי לאו הקישא לא הוי מצינו למילף במה מצינו במגדף דשאני מגדף דחמיר וכ"ז לר"ע אבל לרבנן דס"ל מגדף היינו נמי עבודת כוכבים וס"ל נמי דכפיפת קומתו ועקימת שפתיו בעלמא והקשת זרעותיו באוב אקרי מעשה א"כ אצטריך כרת דעבודת כוכבים לגופא למעט מגדף ומנשק בעבודת כוכבים דפטור מקרבן דאמעט מכרת וכתיב נמי תורה אחת לעושה ילפינן נמי דבעינן דיקא מעשה כמ"ש במתניתין דריש כריתות וכמ"ש התוס' בסנהדרין ס"ג ד"ה אלא אבל מועשה דשאר חטאת לא ילפינן דלאו יתירא היא כמו בעבודת כוכבים דמצי למיכתב תורה אחת לשגגה לחוד ואיצטרך משים שאר מצית דבעבודת כוכבים גופא ליכא מידי דלית בי' מעשה דכיון דס"ל דגם עקימת פיו הוי מעשה וכ"ש הקשת זרועותיו וכפיפת קומתו ע"כ אצטריך שפיר הקישא ולא ידעינן מג"ש כקושית מהרש"א הנ"ל וממילא מוכח נמי לרבנן דלא תלי הקרבן רק במעשה ובכרת כדכתיב בשוגג לעושה בשגגה ובמזיד כתיב אשר תעשה ביד רמה וכמ"ש התוס' בשבת דממעט מיני' פסח ומילה דדיקא אשר תעשה דהיינו מה שצוויתי שלא לעשות וממילא לא תליא כלל בלאי כיון דלא כתיב כאן לא בהקשא והוא כסברת רבא במכות י"ג אבל ר"ל ס"ל לר"ע דבעי נמי מעשה זוטא משום דמשמע לי' דמגדף נמי עקימת שפתיו הוי מיהת מעשה זוטא וכן הקשת זרעותיו וכפיפת קומה אבל ידעוני דלית בי' מעשה כלל פטור אבל לרבנן בעינן מעשה רבה מדפליגי אמגדף דהוי מעשה זוטא וה"ה לאוב והשתחואה דכולהו מעשה זוטא אקרי דדמיי' למגדף דלא ס"ל הך סברא דתליא בלב ולפ"ז לכולהו בין ר"ע ובין רבנן ס"ל דתליא הקרבן במעשה דוקא ולפ"ז י"ל לדידהו דלא תליא בלאו כלל כמו לר"י אליבא דרבנן רק דדריש בשבת מאשר לא תעשינה דבעינן שגגת לאו וממילא שמעינן דתליא נמי בלאו וכמש"ל. והשתא יתורץ הכל בחדא מחתא רק נקדים מ"ש התוס' בשבת ה' דהקשה לר"י דאמר מניינא ל"ל שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כאו"א הא שמעינן זה ממתניתין דריש כ"ג דתני היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרב חייב על כל אב מלאכה ותי' דאפי' אי ידעינן לחלק מ"מ ה"א שאם עשה כל הל"ט מלאכות אינו חייב אלא אחת דהוי כהעלם שבת ואף דידע בלאו או בתחומין לא הוי אמרינן דהוי בזה ידיעה קמ"ל דשפיר הוי ידיעה בהכרח ולפ"ז למאי דאמרינן בשבת ע"ה ב' אלא לאפוקי מדרבי אליעזר דמחייב תולדה במקום אב והיינו דממניינא דרישא לא היי ידעינן זה משום די"ל דעיקר הכונה רק לאשמעינן דאפילו שגג בכולם נמי חייב על כל אחד ולא בא כלל לאפוקי תולדות וכ"כ הגאון ר"ע בחי' על המשניות ולפ"ז קשה לכאורה בהזורק דדייק מרבי דלא מחייב אתולדה במקום אב וקשא מנ"ל דלמא הוא נמי לא בא אלא לאשמעינן דאפי' עשאן כולם בב"א חייב על כל אחד ואחד

ע"כ נראה דר' נתן דקאמר ממניינא ה"א דעד דעביד לכולהו כמ"ש תוס' היינו לאו מסברא ה"א כן דאדרבה מן הסברא משמע להיפך וכמו שהקשה מהרש"ל בריש מס' יבמות אפירש"י שם דמהיכי תיתי לומר כן רק משום דס"ל לר"נ דשגגת לאו לא היי שגגה כר"ל אליבא דר"ע וכר"י אליבא דר"ע וס"ל נמי כרבנן דפליגי אר"ע בתחומין וא"כ ל"ל למנינא בא לחלק דאכתי בכולהו ל"ט לא משכחת לה דחייב על כל אי"א וע"כ היה לומר דבא לומר עד דעביד לכולהו ע"כ כתיב בחריש ובקציר רק דאכתי הוי אמרינן עד דעביד לכולהו היינו דהוי אמרינן דשובט ומדקדק כיון דהוי במשכן הוי נמי אבות כו' דס"ל ר"י שם ס"ה ואף דפליגי רבנן עליה היינו לפי האמת דידעינן ממנינא לחלק ושמעינן דליכא רק ל"ט אבות