בית דוד (דרשות) קמו

האהבה. ולזאת נאמר ואהבת לרעך כמוך. יעויין בדברי הרב בעקידה ולזאת נחמוהו מפאת הפועל. מפאת דוד המע"ה שהי' הוא עצמו סיבת מיתת הילד בחטא ב"ש ואם מפאת הזמן הנה אהרן קרה לו מיתת שני בניו ביום חתונתו ושמחת לבו והוא ביום חנוכת המזבח וביום שנתחנך לעבודה בכתר כהונה וכאשר אמרו במדרש אותו היום ראתה אלישבע חמש שמחות וכו' ועשר עטרות נטל אותו היום. ואם מפאת עצמת הצרה אין צער כצערו של איוב. כי נלקח כל רכושו ומתו בניו ובנותיו ביום א' ונלקה גופי בכל מיני יסורים קשים ומרים. והנה הוא לא קבל תנחומין בלתי נכונים להתנחם עצמו בצרת אחרים והתנחומין האמיתי' הוא מה שנחמו ר' אליעזר ב"ע יעויין שמה ואפס כי מקצת מן המקצת מדברים אלו המה בדרשות מהר"י מינץ עיי"ש

וכזאת יש לנו להתאונן ולקונן מרה על העדר רבינו והסתלקותו מפאת ארבעת האופנים האלי אם מפאת עצמת הצרה הנה אמרו חז"ל שקשה סילוקן של צדיקי' לפני הקב"ה יותר מחורבן ביהמ"ק היש צרה גדולה מזו והמליץ הגדול התלונן מדוע אבני קודש בין רגבים יודבקו תחת צאלים תשתפכנה איך לגוויי' במחוגה אלהית מתוארת ה' אמר לשכון בערפל מארזים נוטעו באצבע אלהים כי יעלה הכורת עליהם ועליו ראוי לקונן באמת ככה כי ידענוהו כי כל התורה כולה ש"ס בבלי וירושלמי ספרי וספרא ותוספתא ומכילתא ודברי הזוה"ק וכתבי האר"י היו חרותים על לוח לבו יחדיו יכונו על שפתיו ולזאת נתארוהו בתואר אלהיי כי קוב"ה ואורייתא חד הוא ועתה הורד לארץ כבודן נטל כל חמודות עולם והלך לו ויבאו בתחתיות ארץ ותכס עליהם האדמה ויאבדו מתוך הקהל ורב יגון ואנחה

ואם מפאת המתפעל הנה אנחנו בדורינו מתפעלים מהעדרו יותר מהעדר וסילוקן של ת"ח שעברו יען כי נשארנו דור יתום יתמי דיתמי. ובמדרש משל למלך שהי' לו עשרה בנים ומתו שנים התחיל מתנחם בשמונה מתו שנים התחיל מתנחם בששה. כו' כיון שמתו האחרונים אמר מעתה אין בי כח לקונן. כך גלו עשרת השבטים התחיל הקב"ה לקונן עליהם שנאמר שמעו את הקינה אשר אנכי נושא על בית ישראל כיון שגלה יהודה ובנימין אמר הקב"ה מעתה אין בי כח לקונן. שנאמר קראו למקוננות ותבאנה ואל החכמות שלחו ותבאנה ותמהרנה כו' ככה לעומת זה בדורות הראשוני' הגם כי קשה הי' סילוקן של צדיקים ות"ח עכ"ז הי' מתנחמים באחרים. וכעת כאשר נתבונן בספרי דברי הימים המודיעים לנו דור דור ודורשיו ממש מיום גלות ישראל מעל אדמתו לא נמצא דור יתום כמונו היום עד כי לא נוכל לומר זה ינחמנו. ואם מפאת הפועל הנה אמרו [מ"ק כ"ה ב'] כי נח נפשי' דר' יוחנן פתח עלי' ר' יצחק בן אליעזר קשה היום הזה לישראל כיום בוא השמש בצהרים שנאמר [עמוס ח'] והבאתי את השמש בצהרים ואמר ר' יוחנן זה יומו של יאשי' ויש להתבונן מדוע קינו כזה על יאשי' המלך ולא על אחר מהמלכים גם איך ידמה העדרו לביאת השמש בצהרים הלא דבר הוא

אמנם הענין הוא להיות מהידוע כי הירח אין לה אור מפאת עצמה כי היא גשם חשוך בלתי מאיר רק כי היא מקבלת אורה מאור השמש וזהו דבר הכתוב [ישעי' ס'] לא יאיר לך השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך כי לפי הנדמה בתחילת ההשקפה יותר הי' צודק אומרו ונוגה הירח. אמנם באמרו ולנוגה. הנה הוא מוסב על השמש וכפי המדובר כי השמש ישפיע מאירו גם על הירח עד כי נעשים למאור לכל יושבי תבל ולזה אמר לא יאיר לך השמש לאור יום וגם לא יאיר לך השמש להיות לנוגה הירח כי השמש הוא נוגה הירח כפי המתבאר. **(הג"ה וזהו עצמו ההבדל שבין מליצת אור ובין מליצת נוגה כי מליצת אור יבוא על הדבר אשר הוא מאיר בעצמותו כענין השמש. אמנם מליצת נוגה יבוא כאשר הוא מקבל ההארה מזולתו כענין הירח ולזה יבא מליצת נוגה גם על הכוכבי' ככתוב ירח וכוכבים אספו נגהם והוא עצמו ההבדל שבין מליצת חושך ומליצת אפילה כי חושך הוא היפך האור והעדרו ואפילה הוא היפך הנוגה הרצון כי מבלעדי העדר האור ימשיך עליו עוד ענין מחשיך ממקו' אחר וזהו דבר הכתוב [ישעי' נ"ט] נקווה לאור והנה חושך לנגוהות באפילות כהלוך הכה כי החושך הוא היפך האור ואפילה היפך הנוגה וזהו דבר הכתוב [משלי ד'] בדרך חכמה כו' בלכתך לא יצר צעדך כו' החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך כו' ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. ודרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו ירצה כי גם הצדיק העובד ה' מאהבה גמור אשר היא העבוד' שאין למעל' הימנו עכ"ז יצטרך למוסר והיא העבוד' מיראה וכזאת שכה אנטיגנוס איש סוכו אל תהי' כו' ויהא מירא שמים עליכם כי ראשית אמריו ידבר על העובדים מאהבה שלא ע"מ לקבל פרס ועכ"ז אמר ויהי מורא שמי' עליכם והיא העבוד' מיראה והסיבה לזה כי לפעמי' יחשך מאיר שכלו ויפול ברשת היצר יען כי אור השכל הנאצל עליהם אינו עצמיי בו כי מפאת חומרו. הוא מעותד אל הדברים החומריים והאור הנאצל עליו הוא מבחוץ ולזאת בשם נוגה יתכנה ולזאת הוא צריך למוסר למען יהי' לו למשמרת בעת יחשך מאור שכלו ויתרשל מעט קט מהגיון התוריי אשר היא המאצלת עליו אור ונותנת לו כח ועצמה להתגבר על היצר וכאשר יתרפה ויתרשל מעט מההגיון התוריי יקל לו ליפול ברשת היצר כי הדבר שאינו עצמיי לא יעמוד על מעמדו בכל עת ולזה הוא צריך למוסר והוא העבוד' מירא' אמכם בטרם חטא אדם הראשון כאשר לא הי' מעותד אל החטא מפאת עצמו כי היצה"ר לא שלט עליו הי' מכונה אור שכלו בשום אור כי הי' אור מוחלט וכן לעתיד לבוא כאשר יפסיק הזוהמא ויבטל היצר והרשע' כולה כעשן תכלה ישוב האור לקדמותו וזה הוא האור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית כו' עמד וגנזו לצדיקים לע"ל והוא מבואר. וזהו עצמו כוונת הכתוב בדרך חכמה הוריתיך כו' הרצון אף כי למדתיך דרכי החכמ' והוא העבוד' מאהבה עכ"ז החזק במוסר אל תרף נצרה כי הוא חייך. ונתן הטעם לזה כי אורח צדיקי' כאור נוגה ואינו אור בעצם ולכך צריך תחבולו' לבלתי הלכד ברשת)** והבן בדברים אלו כי הוא הרגש דק בכתוב וכבר עמד ע"ז הרב מהוראנ"ח ופירש כן דבר הכתוב ושפתים ישק והנם ענין הלקות השמשיי ג"כ ידוע כי הוא מפאת הירח והוא כאשר תבא הירח באמצע בין יושבי תבל הלזו ובין השמש אז יחשך אור השמש מנגד פנינו. כי הירח יאפיל אורו בעמדו למולו יען כי הוא עצם חשוך בלתי מאיר והדבר ידוע ליודעים בחכמת התכונה מעט קט. והנה כאשר נתבונן באלה נראה כי לא כגמול השמש להירח. גמל עלי' הירח כי השמש ישפיע אורו על הירח והירח יגמלנו רעה תחת טובה להחשיך אורו ולמנוע אותו מלהאיר על פני תבל ארצה כאשר תעמוד תחתיו ולזה אמרו חז"ל הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כי באמת השמש הוא נעלב ואינו עולב כפי המדובר כי כן הושם בטבעה. והנה המלך יאשי' מנעוריו הרגיל עצמי ללכת בדרכי התורה והעבודה כי הוא הגבר הוקם על בהיותו בן שמונה שנים לשבת על כסא המלוכה. ומאז נהג בצדק ומשפט ומישרים כידוע ממאמר חז"ל והוראות הכתובים. ולזאת מעשי צדקתו היו מתוארים בתואר אור השמש שהיא עצמת האור כמבוא' בהגהה וענין מיתתו גם כן ידוע אשר לא הי' רק בעון דורו כאשר קינן עליו ירמי' הנביא רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחי' בגוים נלכד בשחיתותינו ולזאת תארו את מיתתו בתואר ביאת השמש בצהרים והוא הלקות השמשיי. יען כי ידמה לזה בדמיון גמור מכל צד ועבר כי כן כאשר השמש משפיע מאורו על הירח והירח יאפיל אור השמש מנגד פנינו ככה גם הוא השפיע בצדקתו שפע ברכה על פני דורי והמה מרו ועצבו את רוח קדשו והחשיכו אורו מנגד פניהם מלהאיר על הארץ וכן כאשר השמש הגם כי נלקה ולא יאיר על פני תבל ארצה. עכ"ז לא נכחד אורו ממנו בעצמותו כי השמש בעצמות' תעמוד ע עמדה ולא תעדר ממנה האור אף רגע וכל עצמת החשך אינו מגיע רק לכל יושבי תבל ושוכני ארץ ככה לעומת זה בהעדר סילוקן של ת"ח המה הלכו למנוחות ואיתנו עזבו לאנחות. ולזאת גם אנחנו היום קשה עלינו סילוקו של רבינו כיום ביאת השמש בצהרים יען כי מהידוע כי מנעוריו התרגל עצמו בדרכי התורה ויראה ובילדותו שמש את האדם הגדול בענקים גדול מרבן שמו נורא תהלות מי ימלל שבתו רבינו הגדול והקדיש מוהר"א מווילנא זלה"ה. ועליו נקונן מרה