בית דוד (דרשות) קמד

ועל כולם אוי נא לנו כי חטאנו ולתוספת ביאור נביא הלום מאמר אחד. ממאמרי חז"ל. והוא: (אדר"נ פ' י"ד) כשמת בנו של ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס ר' אליעזר ואמר אדה"ר הי' לו בן ומת קבל עליו תנחומין אף אתה קבל תנחומין אמר לו לא די צערי אלא שהזכרתני צערו של אדה"ר. נכנס ר' שמעון ואמר דוד המלך הי' לו בן וקבל עליו תנחומין כי' אמר לו לא די לי כו'. נכנס רבי יוסי ואמר אהרן היו לו שני בנים ומתו שניהם ביום א' וקבל עליהן תנחומין כו' א"ל כו'. נכנס ר' יהושע ואמר איוב הי' לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד כו' ע"כ

הערה

הלא בהיות כי עצמת כל צרה וצרה ח"ו תיבחן מצד הפועל והמתפעל והזמן ועצמת הצער הרצון כי לפעמים אף כי עצמת הצרה אינה גדולה כ"כ עכ"ז ירגיש בו המצטער מצד הפועל והוא בקבלו רעה מאת רעו ואהובו כי לא ידמה הצער אשר יקבל משונאו להרע אשר יקבל מאת ידידו ואהובו ודוד המע"ה אמר [תהלים מ"א] גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב התאונן ע"ז בקבלו הרעה מאת אהובו ואיש שלומו ולפעמים יגדל עצמת הצער מצד ומפאת המתפעל כי אם הגיע דבר זה לזולתו לא הרגיש באלה כ"כ והוא כאשר יהיו המתפעל איש רך וענוג אמון עלי תולע ולא ניסה באלה כי בלי ספק האיש הזה ירגיש בצרה הבאה אליו יותר מכל זולתו ומשרבע"ה אמר בתוכחות על עון הרכה בך והענוגה כו' האיש הרך והענוג כו' ולפעמים תרגש הצרה מפאת הזמן וזה יפרד והיו לשני ראשים או כי יקרה לו ככה בעת יגון ואנחה ובזמן אשר ארעו לו רעות אחרות כי הצער האחד מעורר את חבירו ויהי' הוה על הוה ושבר על שבר יחדיו יודבקו או כי יבא הצרה בעת ששון ושמחה כי אז תיגדל העצב ויתוסף היגון כי הדברים ניכרים מפאת הפכם כמאמר חז"ל (מ"ק כ"ה ב') רב חנן לא הוי לי' בנין בעי רחמי והוי' לי' בנין ההוא יומא נח נפשי' פתח עליו ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפך וכו' ולפעמים יגדל תוקף הצער בעצמותו עד כי מבלעדי כל אלה ירגיש בו המצטער לעוצם תקפו כי רב הוא ע"כ

והנה כולם כאחד נקבצו גם באו השתרגו עלו על צווארינו בחורבן ביהמ"ק וגלותינו מעל אדמתינו. כי מצד עצמת הצער היתה צרה גדולה עד מאוד לא נהייתה כמוה למן הווסדה ארץ לא נעשה כן לכל גוי משפטים כאלו בל ידעום וע"ז נתיסדה הקינה זכור ה' מה הי' לנו כי שם הפליג לבאר עצמת הצרה ואם מצד המתפעל הנה הי' בני ישראל רכים וענוגים מאוד מאוד וע"ז נתייסדה כל הקינה איכה יועם הזהב ישנא הכתם הטוב בני ציון היקרים המסולאים בפז ידי נשי' רחמניות וכל הקינה הזאת מורה ע"ז על הפלגת הצרה מצד המתפעלים כמבואר למתבונן בה במעט ההשקפה ואם מצד הפועל הנה כי הצרה הבאה עלינו היתה בהשגחה פרטית מפאת עצמותו ית' ככתוב (ישעי' ס"ג) ויהפך להם לאויב הוא נלחם בכם ונאמר [ישעי' מ'] כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' רצוני כי לפעמים יקרה צרה כללית לאחב"י מפאת המזל והוא כאשר יגרמו העוונות והחטאים עד כי יסתיר ה' עיני השגחתו ח"ו ממני ויניחינו תחת מקרי הזמן ופגעיו כדבר הכתוב (ויקרא כ"ג) ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי וכמי שפי' בו הרמב"ם [והמה בכתובים אצלי בדרוש לפ' פנחס] והכלל כי מזרות השמים וכסיליהם המה תמיד בעוכרינו ודורשים רעתינו כי מפאת המזל אברהם אינו מוליד ולא הי' מציאות כלל להאומה הישראלית בעולם יכל עצמת מציאותינו וראשית התחלותינו וקיומינו כהיום הזה על פני תבל ארצה אינו רק בשידוד הטבע ובשינוי המערכה ולזאת כאשר יגרמו העונות להסיר עיני השגחתו ממנו ח"ו. הנה הוא רע ומר מאוד כי תיכף ישיגינו צרות רבות ורעות המחוייבת מפאת סידור מערכה השמיימית כאמור. אמנם עכ"ז הרעה הבאה בהשגחה פרטיית מאת עצמותו ית' כאשר הי' בעת החורבן תוגדל עליו ביותר עוז משתי פנים. וזה. אם היות כי ממשפט וטיב הנהגת צבא השמים כסיליהם ומשטריהם. הוא להיות דברים אמצעיים בין שני ההפכיים כי האור והחושך המסודר מפאת המערכה והוא היום והלילה. הנה לא יתהפכו כרגע מהקצה אל הקצה ולא יהי' מתוקף האור המאיר בצהרים תוקף החושך המחשיך בחצי הלילה בעוד רגע כי אם באמצעיות הנשף והשחר וככה גם זמני הקור והחום המחוייבות מפאת סידור התקופות הנה אחר תקופות תמוז המחייבת החמימות לא תבא אחריו תקופות טבת המחייבת הקרירות כי אם באמצעיות יומי ניסן ותשרי. אשר המה זמנים ממוצעים בין הקור והחום וכזאת היא בכל הדברים הטבעיים כאשר האריכו למעניתם בזה בספרי הטבע והי' זה יען כי כל הענינים הטבעיים המה מסודרים מפאת תנועות הגלגלים וסיבובן ומרוצתן ולזאת לא יתכן אשר הנקודה אשר היא כעת בתכלית התוקף והממשלה בנקודת הגובה אשר בגלגל תתהפך לרדת מטה מטה מבלי הדרגה יסידור אפס כי תרד דרך סביבות הגלגל מעט מעט ומזה יתחייבו הדברים הממוצעי' אמנם הרעה הבאה מצד ההשגחה בהיותה למעלה מהמזל ומבלעדי סידור תנועות הגלגלים הנה תשוב תתהפך מהקצה אל הקצה כרגע ולזאת היא גדולה בערכה מהרעה הבאה מפאת המזל ומצורף לזה כי הרעה הבאה מפאת המזל הנה בהיותה בתכלית הרוע נקווה מזה לשלום כי אחרי כי כבר ירד הגלגל אחורנית בתכלית השפלות חוייב מעתה להתנשא ולהתרומם מעט מעט. ולעלות מעלה מעלה כי כן הוא מחוייב ממשפט סיבובן ומהלכן אמנם הרעה הבאה מצד ההשגחה קווה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה. יען כי איננה מקושרת ונאחזת בסיבובי הגלגלים ומרוצתן וזהו הנרצה להם לחז"ל במדרש באמרם ויהס כלב. הה"ד אשתוללו אבירי לב מלמד שאף משה ואהרן רפו ידיהם מדברי המרגלים כו' עד שבא כלב ויהס כלב מלמד שעמד על הספסל ואמר טובה הארץ מאוד מאוד והמאמר הזה אומר דרשוני כי מה הכוונה להם באמרם שעמד על הספסל כי לא דבר רק הוא. עוד יש להתעורר בדבריהם שאמרו כי אמר כלב טובה הארץ מאוד מאוד. ולא כן נאמר בכתוב. רק ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יוכל נוכל לה ומאמר טובה הארץ כו' לא נאמר רק לבסוף אחרי אשר אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושבי' היא ויוציאו דבת הארץ רעה אז נאמר ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מהתרים את הארץ קרעו את בגדיהם ויאמרו טובה הארץ כו' הן אמת כי זהו מדרכי חז"ל בדרשתם לאמור סרס המקרא ודרשהו ויכולים ע"ז חז"ל להעתיק את הכתובים ממכון שבתם ולתקוע יתד במקום נאמן במקום אחר כפי הנאות לדרשתם. אמנם זהו בהיות הכתובים כפי סידורן אין להם מובן ולא יתקשרו אל הדברים שלפניהם ושלאחריהם וכפי דרשת חז"ל יובנו בטוב טעם ודעת עד כי כל רואיהם יכירו כי זה היא מקומם האמיתי בזה יפול לאמר סרס המקרא כו'. אולם פה הדבר בהיפוך כי לפי הנדמה בתחילת ההשקפה. הנה באו הכתובים בתורה על הסדר היותר נכון כי ראשונה בבוא המרגלים אמרו באנו אל הארץ כו'. וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פרי' אפס כי עז העם ערים גדולות ובצורות כו' וגם בני ענקים כי'. הנה כי גם הם הודו בשבח הארץ רק כי אמרו כי לא נוכל לעלות שמה לחוזק העם ולחוזק הערים ובני ענקים. ליה באו דברי כלב בהיפוך לסתור דבריהם לאמור עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. אולם אח"ז כאשר הוציאו דבה על הארץ לאמר ארץ אוכלת יושבי' היא לעומת זה אמרו יהושע וכלב לא כן הדבר רק טובה הארץ מאוד מאוד. אך המדרש שאומר כי תיכף אמר כלב בדבורו ראשונה טיבה הארץ לא ידעתי איך יתיישב זה פה. אחרי כי גם הם אמרו כן לעת עתה וכל עוד שו בשבח הארץ יגדל הכאב ביותר במה שנמנע מהם הכניסה לפי דעתם והוא ספק רב ועצום ונשגב ראוי להשתדל בהיתרו

אמנם יובן במה שהקדמנו היות הרעה הבא מפאת