בית דוד (דרשות) קמג

הוא מהלך הוא עיוות וקלקול המדות המוסריות. נזדמנה לו אבוקה של אור והוא כינוי למצוה כדבר הכתוב כי נר מצוה וכבר קדמו אמרינו כי כלליות המצות הוא מחליק הדומם והצומח ולזאת ניצול מן הפחתים והקיצים והברקנים כיון שהאיר היום והוא כינוי שזכה לאור התורה ככתוב ותורה אור ניצול מחי' רעה ומלסטים כי הוא נגד חלקי החי והמדבר כפי אשר הקדמנו ועדיין אינו יודע באיזו דרך הוא מהלך הוא כינוי שעודנו לא תיקן המדות המוסריית ולא ידע להשתמש בהנה כפי הדרך הישר כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם הרצון להם שכבר ידע בשכלו הדרך הטוב איזה דרך ישכון אור לאחוז בה ניצול מכולם והוא נגד ודרך חיים תוכחת מוסר. שים לבך לדברים האלה כי נפלאים המה. ודברי פירש זה המאמר למדתי מדברי הגאון בביאוריו למשלי ואם כי הוא ביאר עפ"י דרכי החכמה המקובלת ודבריו מובנים לכל באי סוד ה' פנימה. עכ"ז המשכתי הדברים לפי קט שכלי לצורך הדרוש אשר אנחנו בביאורו. ועוד לאלוה מילין בדרוש זה כי הוא מעיין עמוק אולם העת לא עת להאריך בדרושים עריבים על אוזן שומעת כי נשבר רוחינו בקרבינו על שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים כי הגיע עדינו השמועה מהסתלקות אדמו"ר הגאון האמיתי אור עולם פאר הזמן והדרו רבן של כל בני הגולה. לו דומי' תהלה. מרנא ורבנא חיים הכ"מ מוואלזין אשר כל שומעיו תצילנה שתי אזניו. ודמוע תדמע עינינו מאין הפוגות כי יתומים היינו ואין אב כ הי' אביהן של ישראל צדיק יסוד עולם ותורתו ועבודתו וג"ח רבו גם רבו עד למעלה ראש והן המה היו במוסדי ארץ כי כדאי הי' רבינו בדורו באור תורתו ושקידת עבודתו והפלגת ריבוי גמילות חסדיו לקומם מוסדי עולם עד כי כל המדות ששנו אנשי כנה"ג הראשונים ואחריהם שמעון הצדיק אשר עליהן העולם עומד כולם נתקיימו ברבינו בהפלגה יתירה ומה כחי כי אספר בשבחו כי קצר מצע שכלי להתבונן בהם ושפתי ילאו מלפרוט בהמעט שהתבוננתי אף אפס קצתם כי רבו סעיפיהם אף גדלו פאירותיהם עד להפליא וכעת בהעדרו עולם חשך בעדינו והשתות יהרסון מי יעלה לנו השמימה אל מרומי המישכלות מקום אשר עלו שמה כל גדולי הראשונים בכח עיוניהם ויורידה אותה אילינו ונשמענה מי ירד לנו הימה בניבכי ים תלמוד בבלי וירושלמי ולשוטט לארכם ולרחבם לדלות מעמקים וללקט פניני אמריהם אחת הנה ואחת הנה ולאסוף חיל מהם בחפניו ולקלע בהן השערה שערים המצויינים בהלכה להוציא מהם דין אמת לאמתו כאשר ידעתיו כי חזר על כל הש"ס כולו בשלשה ימים לצורך עיון דין אחד מי יתרץ הוויית ומי יגלה סתרים אנה נפנה לעזרה כאשר יסתפק לנו בדין מהדינין את מי נועץ ויביננו אנא נמצא תמורתו לנחמינו מעצבונינו אנה פנה דודינו זיוינו והדרינו מורינו ומאורינו אהה. ה'. אנא לנצח אל תשכחינו

והנה בענין גמילות חסדיו אם על דרך ששנו הראשונים והוא. והעמידו תלמידים הרבה הדבר ידוע ומפורסם כי הפליג בזה למאד להעמיד תלמידים למאות ולאלפים אשר לא זכו אל זה במקומינו בכמה דורות שלפנינו עד שראוי לומר על רבינו ברם זכור לטוב שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל ואם בג"ח מעשיים ע"ד ששנה שמעון הצדיק הפליג בזה למאוד להפריש חומש מנכסיו ולהשיא יתומים ויתומות ואם בחכמתו הרבה חסדו לתת עצות לכל איש ואיש לפי משאלו כי ממש כל העולם כולו היו יונקים מזיו חכמתו ושפע עצתו. ואם בענין עבודתו הדבר ידוע רוב זהירתו ודקדוקיו במצות ולפלס דרכיו על כל מאזני משפט עפ"י דינא דגמרא כי ממש כל הדינים המפוזרים הנשכחים כמעט מלבות כלליות המורים בהם הי' נזהר בהפלגה יתירה כידוע ומפורסם וממש נתקיים ברבינו מה ששנה יוסי בן יוחנן בביאור עניני הג"ח באמרו יהי ביתך פתוח לרווחה וכפי הפירוש הנכון שבארנו בו. כי מליצת לרווחה מורה על כל איש צר ומצוק ומר נפש מאיזה ענין שיהי' יבוא לביתו וירווח לו וכזאת היתה בית רבינו פתוח לרווחה על הענין הזה בעצמו איש איש ממלאכתו אשר הוא עושה הי' ניגש אליו ונענה בעצתו. ועליו נקונן במר נפשינו שבת משוש לבינו נהפך לאבל מחילינו נפלה עטרת ראשינו. אוי נא לנו כי חטאנו. הרצון. יען כי כבר קדמו אמרינו מענין שלשת חלקי המשכן והמקדש הק"ק וההיכל והעזרות ושלשת מיני האש אש המנורה ומזבח הפנימיי ומזבח החיצון כי המה נגד שלשה חלקי הנפש הצומחת והחיונית והמשכלת אשר בכללן הוא בנין שלם ראוי לחול עליו השפע האלהיי כאשר נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולזאת הי' המשכן והמקדש במדרגת הלב אצל סוגי הבע"ח כי כן כאשר מקור רוח החיוני לכל חי מקורו הוא בלב. וממני יושפע לכל האברים כולהם לכל אחד ואחד לפי ערכו והכנתו ככה לעומת המקור רוח החיים המושפעים מהבורא יתברך על כל יושבי תבל ושוכני ארץ ככתוב אתה עשית כו' ואתה מחי' את כולם הי' מקורם במקדש כדבר הכתוב [מלכים ט'] והי' עיני ולבי שם כל הימים כי תואר עין כינוי אל ההשגחה ותואר לב כינוי אל שפעת החיים ושניהם הי' מקורם במקדש ומשם יומשך לכל העמים כולו ובחורבנו נאמר שבת משוש לבינו וכן כאשר האברים כולמו המה סביבות הלב כי הלב הוא בתווך באמצעית בנין הגופני כנקודת המרכז בתוך העגולה ככה הי' המקדש באמצעית העולם כמאמר חז"ל א"י באמצע הישוב וירושלים באמצע א"י. ובהמ"ק באמצע ירושלם. והנה ענין המחול ידוע. שהוא מין ממיני הריקוד שעושין בעגולה כאשר אמרו חז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא והוא יושב ביניהם הכוונה שיהי' כל הצדיקים חונים סביבותיו והוא בתווך כעין המחולה ולזה בהיות המקדש על מכונו כהנים בעבודתן וכו' והיינו כולם חונים סביבותיו הייני כעין המחול סביבות המקדש לששון ולשמחה וכעת כאשר שבת משוש לבינו הנה נהפך לאבל מחולינו ואומרו נפלה עטרת ראשינו הוא כינוי אל שפעת החכמה והמדע אשר היינו מושפעים באמצעיית המקדש כאשר אמרו חז"ל לעתיד לבא אין בו אכילה כו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם. על ראשיהם לא אמרו רק בראשיהם יען כי העטרות החומריית אשר המה בלתי עצמיים בראש גבר רק כי המה מתלבשים בהם ומעטרת אותם מבחוץ עליהן הוא אומר ואתנה עטרת תפארת על ראשך וצמידים על ידיך. אמנם העטרות האמיתיות והיא כינוי להשגת החכמה והתבונה המה עצמיים בראש ולזה אמרו ועטרותיהם בראשיהם ועוד להם כזאת במדרש בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך. משל למלך שאמר לו בנו סיימיני במדינה אמר לו בני רוצה אתה להיות מסויים במדינה. לבוש פורפירא שלי ותן עטרה בראשך וידעו הכל שאתה בנו של מלך כך אמר להם הקב"ה לישראל אימתי אתם קרויים בני. אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך הכוונה להם בזה כי לבישת הפורפירא הוא כינוי אל תיקון ושלימות המעשה. כנודע כי ממעשי המצות כולהם יעשה לבוש להנשמה לעולם שכולו טוב. והוא הנקרא חלוקא דרבנן בדברי חז"ל ונתינת העטרה בראשו הוא כינוי לשלימות השגת העיין התוריי כאמור ולזה אמר לבוש כו' ותן עטרה כו' הרצון כאשר ישתלמו בעיון ובמעשה יקראו בנים למקום באמת. ולהיות כי מהידוע ומפורסם כי מציון תצא תורה. ובהמ"ק הוא מקור שפעת המדע והנבואה כמאמר חז"ל על שמחת בית השואבה שמשם שאבו רוה"ק. והלוי' היו מתנבאים בשירם וזמרם אשרי עין ראתה כל אלה. ולזה אמר בחורבנו נפלה עטרת ראשינו כי מיום שחרב בית המקדש נפלה עטרת החכמה מישראל ופסקה הנבואה ורוה"ק. וכבר קדמי אמרינו מענין שלשת חלקי המקדש. אשר המה נגד הצומחת והחיונית והמשכלת ולזה נגד החיונית אמר שבת משוש לבנו ונגד המשכלת אמר נפלה עטרת ראשינו ועל כולם אוי נא לנו כי חטאנו כי חטאינו גרמו כל אלה. וככה לעומת זה גם כל ת"ח וצדיק בדורו הוא מעין לשכינת ה' כאשר היא מבואר מענין אלי' כי משפע הערתו עמדי נביאים לישראל בימיו כפלים כיוצאי מצרים ובהעלותו בסערה השמימה פסק מהם הכח הנבואיי כאשר הוא מבואר אצלי [בדרוש לשבת נחמו] ולזאת גם אנחנו נקונן מרה על העדר רבינו שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו