בית דוד (דרשות) קמ

אהב ואין מכל המון צבא תמורות הנבראים האלה שיאמר לו מה תעשה גם על הארי גם על הדוב ידו הדה להביאם בכפל רסנו ולהטותם לכל אשר יחפוץ ימרוט שערם יגזוז צמרם לטוות מטוה למלאכת האריגה יפשוט עורם לעשות לו מנעלי תחש ובגדי שער ימית בניהם בעודם באיביהם להניח מחלביהן ולשבוע מבשרם ואין אומר השב ולא יתייצבו ולא יתקוממו נגדו מכל עצמת המין הנבראים האלה להפר עצתו ולהסיר שבט עולו מעליהם עם היותם חזקי הבנין רמי הקומה רבי הכמות בערך המין האנושיי אפס כי כולם שומרים טבעם ותכונתם אשר הוטבעו עליו להיות נכנעים לכלליית המין האנושיי אשר הוא סיבת קיומם ומציאותם על פני תבל ארצה וכל הממשלה הזאת היא אמנם בכח הזרוע ובתחבולות אנושיית אמנם עוד הוכן האדם למשול ממשלה רבה יותר נפלאה ויותר נכבדה והוא הכנע כל היצורים מפניו לא בחיל ולא בכח אפס מפאת עצמותם וטיב צורתם יסורו למשמעתו. ויחפצו שלומו וקרבתו עד כי ימסרו לטבח ברצונם להיות לאכלה לו כאשר העידו חז"ל על שלמה המלך ע"ה וזהו אמנם כאשר ישתלם האדם בשלימות אנושייתו ויבהיק עליו זיו זוהר צלם נשמתו כי אז כל יצורי די תבל ומלואה חפץ יחפצו בעבודתו ויכנעו מפני זוהר צלם צורתו וכל שכן שלא יזיקו אותו כמאמר חז"ל אין בהמה שולטת באדם אא"כ נמשל כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו ולעתיד נאמר ושעשע יונק על חור פתן כו' וגם יתר הסוגים חוייבו להכנע מפני האדם לבלתי הזיקו ולעשות ככל אשר יגזור עליהם כאשר לא שלט האש באברהם אע"ה ובחנני' מישאל ועזרי' והמים לא הזיקו לבתו של אותו חסיד שהי' חופר בורות לעולי רגלים ונחלקו לישראל בצאתם ממצרים ולר' פנחס בן יאיר וסיעתו כי שמעו לקול אדם אשר גזר אליהם אומר והחרב לא שלט על צווארו של משה רבינו ע"ה ועוד רבות כהנה בגמ' ובמדרשי חז"ל כי תדרשנו ומצאת וכאשר ישיג האדם די הממשלה הלזאת הנה כי תמשך מלכותו גבוהה מעל גבוהה למעלה ראש גם על כל צבא השמים ועל השכליים הנבדלים הפשוטים כי לפי דברי הרב בעקידה והסכימו לדבריו החכמים האמיתים הבאים בסוד ה' הנה האדם הלזה הוא הסיבה התכליתיית גם לכל צבא מרום [וכבר דברנו קצת מזה בדרוש הלומד מחבירו] והי' זה יען כי האדם הלזה הוא הוא המקשר בתכונת מזגו ובנין הרכבתו את שתי קצות חלקי הבריאה והן המה השמים והארץ כדבר הכתוב [ישעי' מ"ה] אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי הרצון להיות כי מהידוע ומפורסם הוא כי כל הנמצאים השפלים יושבי קצוי ארץ נושבת הלזו הנה הנם מתפעלים בעצמותם ובתכונתם מאת הממוני' והפקידי' הגבוהים מעליהם ונצבים על גביהם והן המה כוחות כל צבא השמים בכללם כדברי חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין עלי' מלאך ממונה מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל שנאמר [איוב ל"ח] הידעת חוקות שמים אם חשים משטרו בארץ וזה הוא נגלה ומפורסם גם בחוש. ונודע לכל רואי השמש. ולמביטי בחכמת האסטרוגלי' אמנם עם רוב פרסומו יראה הדבר זר מאוד בקדמות הרעיון ובתחילת ההשקפה ואינו מתקבל על הדעת מציאות זה להיות כי התפעלות הנבראים אלו מאלו והי' לסיבת הייחס וההשדמות הנמצא בינותם ובזולת זה הוא נמנע כאשר מבואר כ"ז בחכמת הטבע וא"כ יפלא לנו מאוד איככה יתואר היות שיתפעלו התחתונים בטבעם מהכוחות העליונים אחרי כי המה בתכלית הפירוד וההתחלקות והתרחקות זה מזה בתכונת מזגיהם ובנין הרכבותיהם כי העליונים המה רוחניים פשוטים נעדרי החומר משוללי הגשם והנמצאים השפלים הן המה לבושי גוש גולמי חומר העכור הלזה ולא קרב זה אל זה בשום צד ואי' איפוא הקשר והייחס הנמצא בינותם עד כי יתפעלו אלה מאלה

אולם הי' כל זה באמצעיות האדם. אשר הוא הוכן בכחו. לקשר את שתי קצות חלקי הבריאה יען כי הוא מורכב משתיהן. כי גופו וגווייתו. הוא חומר עכור מחומריית כל הנמצאים הספלים ככתוב [בראשית ב'] ויצר אלהים את האדם עפר מן האדמה ונשמתו אצולה משמי מעל. גבוה מעל גבוה וממקום קדוש תהלך ככתוב [שם] ויפח באפיו נשמת חיים. ודברי הרמב"ן ידועים המה. כי האדם הנופח הנה הוא נופח מעצמות הרוח אשר בתוכיותו. אשר זה הוא שורש עצמת אנושייתו ולעומת זה גם פה נאמר ויפח. הנה היא ענין עצם אלהיי באמת ולזאת יכין להיות מחברת לחבר האוהל להיות אחד להוריד די שפעת העליוני' על כל יצורי די תבל ומלואה שוכני בתי חומר יושבי עמק עכור הלזה וזהו דבר הכתוב הנ"ל אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי והוא מבואר לפי דברינו מעט ההשקפה ודי בזה לביאור הקודם

אמנם הנמשך מזה כי אחרי כי האדם הלזה הוא מוכן ומעותד להרקת השפע. על כל היצורים זולתו כי יתחייב מזה שיהיו כל היצורים והנבראים אשר על פני כל הארץ נרשמים ומצויירים בתכונת מזגי ובנין הרכבתו למען יהא לו קשר עצמיי ויחס והתדמות אמיתיי עם כל צבא הנבראי' למיניהן למען יוכלו להתפעל ממנו ולקבל הרקת השפע על ידו כי בזולת זה לא יתכן שיתפעלו ממנו בטבעם ויקבלו די שפעת העליונים על ידו כאמור ולביאור זה נביא הלום מאמר אחד ממאמרי חז"ל [במס' סוטה כ"א] והוא

את זו דרש רבי מנחם ב"ר יוסי מ"ד כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר תלה הכתוב המצוה בנר והתורה באור משל לאדם שהי' מהלך באישון לילה ואפילה והי' מתיירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ומחי' רעה ומלסטים ואינו יודע באיזו דרך מהלך נזדמן לו אבוקה של אור ניצול מהפחתים ומהקוצים ומהברקנים ועדיין הי' מתיירא מחי' רעה ומלסטים ואינו יודע באיזו דרך מהלך כיון שעלה עמוד השחר ונצול מחי' רעה ומלסטים ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם

הלא בהיות כי מגדר הסוגים דצח"מ להיות כל אחד ואחד כלולים מזולתם מהסוגים הפחותים מערכם ונצבים תחתיהם כי חומריות הדימם הוא. ארבעת היסודות ארמ"ע וצורתו הוא התמזגות ארבעת היסודות והתאחדותן להיותן על התכונות אשר הוטבעו עליהן ויותר אין אמנם סוג הצומח משתווה את הדומם בהרכבת היסודות ונוסף עליו בענין הצמיחה והגידול עד כי שב להיות צורת הדומם בחינת חומרייתו כי למעלת צורתו צורת הדומם לחומר תחשב לו וככה לעומת זה גם בסוגי הב"ח כי יוכללו בחומרייתו שתי אלה הפנים. אם הרכבת היסודות המיוחד לסוג הדומם ואם בענין הצמיחה והגידול המיוחד לסוגי הצומח. ועוד נוסף עליהם בהתנוצץ בו רוח חיים אשר ענינה הוא ההרגש והתנועה וההעתק ממקום למקום ורבי הפעולות החיונית דומיהן אשר זה הוא צורתו העצמיי' אולם הסוג המדבר הנה שלש אלה נמצאו בו והוא מזג היסודות. וכח הצמיחה והגידול. וכח החיוני ועוד נוסף ע"ז. בנפש המשכלת אשר ממשפטה הוא ההשכלה. והדעת. והתבונה. ויתר הפעולות האנושיית דומיהן אשר זאת היא צורת הנפש האנושיית. ולזאת עלה על דעת הפלוסופים לחלק את מחלוקות נפש האנושיי. לשלשה גדרים והן הנה הצומחת והחיונית. והמשכלת. כי הצורה הדוממית אינה בכלל. גדר נפש יען כי היא נעדרת משום תנועה ואינה זולתי התמזגות היסודות והתאחדותם ויותר אין. ויש אשר גזרו אומר כי הנפש האנושיית אחת היא. וממנה מסתעפים כל הפעולות כולנה. אך גם המה תארוה בשלושת אלה התוארים. למען מחלוקת פעולותי' והן הנה עצמם הכינוים שנזכרו בדברי חז"ל התלמודיים לכנות את נפש האנושיית בכינוי נפש. רוח נשמה. כי תואר נפש יתואר על נפש הצומחת והזא שם משותף לכל מין תנועה והעתק. ותואר רוח יתארו בו סוגי הבע"ח כולהם כדבר הכתוב [קהלת ג'] מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה וריח הבהמה היורדת היא למטה והנפש האנושיית העצמיית אשר בה יבדל משאר הסוגים כולהם תתכנה בשם נשמה ככתוב [בראשית ב'] וייצר אלהים את האדם כו' ויפח באפיו נשמת חיים. ולזאת הן האדם הלזה על פני תבל ארצה הוא כלול מכל חלקי הדצח"מ כי גופו וגווייתו הוא חומריית מיסוד העפר והוא הדומם ושלשת הנפשות