בית דוד (דרשות) קלח

עוצם תפארתם יען כי ילאה שכל האנושיי מלהשיג מהות זה אף בציור ואמר עוד ויצא לצורף כלי נעשו כלים כי נעשו מאז והלאה כלי פעולה לפעול הויות חדשות יש מיש עפ"י התנהגות הטבעיי וזה הי' ביום השבת ולזה אמר הה"ד ויכולו השמי' והארץ ודרש ויכלו מלשון כלי ובזה יותר לנו ספק עצום אשר יפול בתחילת ההשקפה ובקדמות הרעיון בענין שביתת השבת אשר הוא מורה על החידוש שברא ד' יש מאין גמור והאפס מוחלט כי איך יהי' השביתה וההעדר מהמלאכה מורה על הפכו על אשר חידש ד' את העולם ויותר הי' צודק אם הי' מצוה שנעשה איזה פעולה במעשה וזה יהי' לאות ולמופת כי עשה ד' את העולם ובראו כרצונו אמנם במה שהקדמנו יובן זה להיות כי זולתינו כל יתר העמים הקדמונים המתפקרים המאמינים בקדמות אשר לפי דעתם המשובשת הי' ענין ההתנהגות הטבעיי מאז מעולם כי זה לא כלה ולא פסק בשום זמן מהזמנים כדברי הרמב"ם ז"ל כי הגלגל היומיי בעולם הוא דוגמת הלב בבע"ח כי לו יצוייר העדר שפעתו כרגע וביטול תנועתו הי' שם העולם לתוהו ובוהו ולזאת ענין השביתה אצלם הוא דבר בטל כי ממלאכת ההתנהגות הטבעיי לא שבת מעולם אמנם אנחנו עם ד' בחידוש העולם בחידוש גמור מאפס המוחלט הנה זה לא הי' רק בששת ימי המעשה הראשונים ומאז והלאה לא פעל ד' כזה רק כי נשאר הטבע על ההתנהגות הטבעיי ולזה ענין השביתה הוא מורה באמת על החידוש הכוונה כי יום השבת הנה בו שבת ד' ממלאכת החידוש ומהלבשת הצורות אמנם הוא ראשון להענין המירוץ הטבעיי וזהו דבר הכתוב ויכל אלקים ביום השביעי כו' הרצון כי ביום השביעי נמצאו שתי אלו הפעולות כי ויכל אלקים הרצון שנעשו כלים לפי ביאור המדרש והוא ההתחלה והראשית להתנהגו' המירוץ הטבעיי וישבות ביום השביעי והיא השביתה מהפעולות הקודמות היותם יש מאין והלבשת הצורות אל ההיולי ולזה אמר ויברך אלקים ויקדש אותו כי לעומת מה שהתחילה בו ההנהג' טבעיית הוצרך לברכה למען יתרבו ויתעצמו לרוב על פני האדמה ולעומת השביתה ממה שעבר אמר ויקדש אותו כי הקידוש ענינו המנוחה ובמדרש ברכו במן וקידשו במן ברכו במן שכל ימות השבת הי' יורד עומר לגולגולת ובערב שבת שני עומרים וקידשו במן שלא ירד בו כל עיקר הנה כי ביארו ענין הברכה והקידוש כאשר ביארנו ולזה אמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות והכוונה הוא בתת טעם ודעת על הצטרכו שתי אלה הברכה והקדושה יען כי בו שבת כו' והוא ענין הקדושה ואומרו לעשות הכוונה דמאז והלאה ימשיכו הדברים ויעשו מעצמם כי לעשות הוא פועל יוצא והוא נתינת טעם על צורך הברכה וזהו הנרצה להם לחז"ל באותו מאמר אשר זכרנו ראשונה משל למכה בקורנס על הסדן הגביהה מבע"י והורידה משתחשך הרצון היות כי הרגישו בכתוב על אומרו ויכל ביום השביעי כי יותר הי' צודק אומרו ויכל ביום השישי וישבות ביום השביעי אחרי כי בשביעי לא נעשה מאומה וביאור הקודם מענין כלי לא ישרו בעיני ר' ור' ישמעאל כ המאמינים אמונת אומן לזאת נתנו דמיון לזה מהגבהת הקורנס וירידתו כי אף כי עיקר העשי' הוא הגבהת הקורנס וירידתו למטה נמשך מאליו ומבלי שום מעשה עכ"ז אינה נגמרת העשי' בהגבהת הקורנס כי אם בירידתו ככה לעומת זה בבריאת העולם אף כי נעשה הכל בששת ימי המעשה אך יען כי ביום השבת התחילה ההתהוות היש מיש כאשר הקדמנו וזה הי' עיקר הכוונה מתחלה בבריאת העולם לזה יונח ע"ז הלשון ויכל ביום השביעי כי זה הוא גמר העשי'

ומעתה נבואה אל ביאור מאמר הנצב פתח השער. והוא יען. כי כן כאשר פעל ד' בששת ימי בראשית פעולת החומריים המוכנים להנהגה הטבעיי' וביום השבת התחיל ענין התנהגו' המרוץ הטבעיי ונמשך לעד ככה לעומת זה בהנהגה השגחיית והיא פעולת ד' אשר פעל בשינוי הטבע לבני ישראל עם קרובו הנה התחילה לצמוח בגאולת מצרים להתפשט ולהתפרסם בכל העשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים וגם בצאתם משם אשר הוא הכל בשינוי הטבע רק עפ"י ההנהגה ההשגחייות ממעל לטבע וכן כאשר ביום השבת נשלם ענין ההמשכה בהנהגה הטבעיית להיות נמשך לעד לדורות ככה ביום השביעי של פסח נגמר ונשלם ענין ההנהגה ההשגחיית להיות נמשך עלינו ועל זרעינו לעד. וזה באמצעיית השירה המקודשת כאשר הקדמנו בפתח אמרינו אשר ענינ' הוא ההמשכה ולזה גם ביום השבת אמר אדה"ר שירה והוא מזמור שיר ליום השבת על המשכת הטבע ולזה הוא מכיון ז' של פסח נגד יום השבת זה נאמר בו שירה וזה נאמר בו שירה רק כי זה בההנהגה המערכיית המסודרת עפ"י מרוץ הטבעיי וזה בההנהגה ההשגחיית ממעל לטבע וגם שניהם ענינם ההמשכה זה בכה וזה בכה וזהו כונת המאמר באמרו המלך עומד ואגוסטוס יושב כי ענין העמידה הוא כינוי על עמדו אל פעולתו כי לא נעשים מעצמם והמה נעשים ע"י כי הוא עומד עליהם ומזרזם אמנם יושב הוא כינוי אל המנוחה ומלאכתו נעשית מאליו ולזאת המלך יצטרך לעמוד על משרתיו עושי רצונו ולהזהירם לבל ישנו אמריו ולזה הוא ממשפט המלכים לצאת בעצמם בצבא וללכת בראש העם להזהירם להלחם ולעמוד על נפשם בכל עוז אמנם האגוסטוס לרוב יקר' מעלתו הנה אף כי ישב בביתו ובהיכלו דברי אזהרתו נעשים בזריזות עד כי לא יצטרך לעמוד עליהם לבל ירפו ידיה' ולזה המלך יתואר ויצטייר על הלוח בציור עומד ואגוסטוס בדמות יושב על כסא זה לפי פעלו וזה לפי פעלו ולזה אמרו ישראל שמקודם זה הי' הקב"ה בגדר עומד יען כי פעולת ההנהגה ההשגחיי' לא הי' נמשכת כ"כ אולם אחרי שאמרנו שירה מאז נתחזקו עמודי ההנהגה ההשגחייות עד כי גם לר' פב"י פלג לי' גינאי נהרא מימיו שלש פעמים וכל זה הי' נמשך מעצמת השירה המקודשת ולזה אמרו נכון כסאך מאז מאז ישיר והוא מבואר ד' יזכנו לראות הגאולה האחרונה במהרה בימינו ויקבץ נדחינו ויקרב פזורינו וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות יקויים בנו אמן. אכיה"ר סלה ועד נצח: