בית דוד (דרשות) קלו

סיחון ועוג למלאות חסרונם בכדי שיהי' להם שיעור מספיק לכדי חלוקה ובאלה נתבאר לנו קשר וסמיכות הפרשיות בספר אלה הדברים כי מתחילה הוכיחם על חטא המרגלים ואח"כ נאמר פרשת אל תצורם ואל תתגר בם באלה שלשת העמים ואח"ז נאמר פרשת כבישת ארץ סיחון ועוג והוא מבואר ונפלא לפי דברינו [ופרטי ביאור המדרש במה שהסמיך זה לכתוב ולא נחם אלקים אכמ"ל ויתבאר אי"ה במק"א ועיין בזה קצת במפרשים

ומעתה מה מאוד יבוא על נכון מה שהתעוררנו על אלו החילופים הנמצאין באלו שני המזמורים והוא כי במזמור הללויה שנזכר שם ממלכות כנען לטעם שזכרנו לזה הך דונתן ארצם נחלה הוא מוסב על ממלכות כנען דסמיך לי' אשר היא באמת נחלה לנו מאבותינו ולזה לא נאמר שם לנחלה רק נחלה יען כי היא היא הנחלה האמיתי' אשר היא ירושה לנו מאבותינו וגם אמר נחלה לישראל עמו יען כי הוא מדבר על הזמן שהיו ישראל זכאים והיו נקראים עמו. ובמזמור הודו לד' כו' המדבר רק מירושת ארץ סיחון ועוג אשר זה הוא חסד גמור יען כי לא ניתן לאאע"ה זה במתנה ולכך אמר בו ונתן ארצם לנחלה. בתוספת למ"ד להורות נתן בלבינו שאין זה הנחלה האמיתיית אשר היא ירושה לנו מאבותינו רק כי היא מתנה נוספת ונספחת אל הנחלה האמיתיית למען שיהא בה שיעור מספיק לכדי חלוקה ויען כי מהמבואר כי כל זה הוא שנתחדש אחר החטא כי אלו היו זכאים היו יורשים ארצות הג' אומות קני וקניזי וקדמוני ולא היו נצרכים לארץ סיחון ועוג ורק אחר החטא נתחדש להם הצורך לארץ סיחון ועוג לזה אמר נחלה לישראל עבדו כי אחר החטא נקראים בשם עבדים וכמאמר חז"ל בב"ב בשאלת טורנוסרופוס לר' עקיבא משל למלך שכעס על בנו כו' וכעס על עבדו כו' עיי"ש ודיק היטיב כי הוא ברור ואמת בטעם החילופים שבזמורים אילו עפ"י עומק פשוטו. המורם מדברינו אלה היות כי המזמור הלזה הוא מיוסד על הטובות אשר פעל ועשה עמנו הקב"ה מפאת החסד ההחלטיי ומדכלל עמהם הך דביד חזקה ובזרוע נטוי' ש"מ שגם זה הוא מרוב חסדיו במה שגאלנו ביד חזקה ובזרוע נטוי' וכדאמרן: **(הג"ה וגם יתר דברי המזמור יתבארו על זאת הכוונה עצמה כי אמרו לעושה השמים בתבונה הנה הוא מוסב על בריאת שמים העליונים שנבראו למכון שבתו שנברא בהברת קול פשיט שקודם לדיבור וכעין בריאת אור הגנוז. שביארנו ענינם באריכות בדרוש הראשון לפ' בהעלותך קחנו משם והוא וודאי מורה על החסד ההחלטיי כי לכך הוכרח הוויית אור הגנוז להיות בתחלת הבריאה. בכדי שעל ידו יהי' נדחה הרע לעומקא דנוקבא דתהומא רבה ואז יהי' מקום לשכלל העולם בכללו ובזולתי הי' נמנע הכל כמבואר שם באריכות וכמו כן השמים העליונים שנבראו ג"כ מבחינת הברת קול פשוט בלי ספק כי גם הם מורים על חסד החלטיי ולזה נקבע הודאות בריאותם במזמור הלזה המורה על החסד וכן כאשר האור הגנוז אנו מצפים עליו שיתגלה אורו לעתיד אי"ה וכמאמר חז"ל שגנזו לצדיקים לעתיד לבא כמו כן השמים החדשים #המבואר בכתוב שיהי' לעתיד לבוא הוא עצמי התגלות בריאת השמים העליונים שהיא מבחינת האור הגנוז ולכך התחלת המזמור הלזה הוא בבריאת השמים וגם סופו הוא במאמר הודו לאל השמים כי לעולם חסדי והבן זה: וגם אמרו לרוקע הארץ על המים כל"ח גם זה מבואר שהוא מבחינת החסד שיהי' המים מתפשטים ומרוקפים בכל שטח עובי כדור הארץ עד כי כאשר יחפור איש כאמה או כאמתים בעובי הארץ ימצא שם מים נוזלים וע"ד מה שפירש בעל מעשי ד' במאמר יהי רקיי בתוך המים שים עיניך על כל האמור שם בפשטו ובפנימייותו ויתבאר לך כי גם מקרא זה דלרוקע הארץ על המים הוא קולע אל מטרת המכוון ולא יחטיא. ואומר ולעושה אורים גדולים את השמש ואת הירח גם זה מבואר בדברי כל החכמים האמיתיים הבאים בסוד ד' כי כל אור היא מבחינת חסד וחושך הוא כינוי לתוקף מידת הדין ובם זה הוא ממידת טובו וחסדו ית' לתת את הירח וכוכבים לממשלות בלילה בכדי שיהי' חשכת הלילה המורה על תוקף הדין כמתק קצת באור הירח והכוכבים וכאשר יתבאר אי"ה בביאור המאמר לכי ומעטי את עצמך ואכמ"ל: ואמרו למכה מצרים בבכוריהם ויוצא ישראל מתוכם בם זה מבואר שהוא מצד החסד כי מכת בכורות הי' ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו וכמו שאמרו במכילתא ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכתי כל בכור אני ולא שרף כו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שהוא מקור החסד בלי ספק והכוונה שמהנמנע הי' לפעול זה ע"י שלוחי הדין המכונה בשם מלאך ושרף כי אז לא הי' אפשר להציל בכורי ישראל. וכמאמר חז"ל משניתן רשות למשחית אינו מבחין כו' ולכך הוצרך שיהי' ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו אשר כל זה הוא חסד גמיר בלי ספק וגם עיקר יציאתן ממצרים אמרו במדרש בראשית רבה [פ' מ"ד] וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי רבי אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא בשתי אותיות הללו הבטיחן הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ושאם יעשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות דאמר ר' יודן מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי עד מוראים גדולים אתה מוצא שבעים ושתים אותיות של הקב"ה ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה אמור לו צא מהם גוי שני שאינו מן

)** וזהו דבר הכתוב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והוא פריקת עול סבלם מעל שכמנו והצלתי אתכם מעבודתם. והוא השפעת ריבוי הטובה עלינו עד כי לא נצטרך לעבוד העבודות ההמה אף לצורך עצמינו וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' ובשפטים גדולים והוא עוצם הפרסום לעין כל. ככתוב שמעו עמים ירגזון ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים והוא תכלית השלימו' ההחלטיי וכנגדן תקנו חז"ל ד' כוסות האחד על הקידוש והוא נגד ולקחתי יען כי ענינו הוא ההודאה אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו והיא ההודאה העיקריית ולזאת קדמה לכל לרוב מעלתה ואח"ז כוס ההגדה בסיפור יצ"מ מתחיל בגנות ומסיים בשבח עבדים היינו כו' והוא נגד והוצאתי כי פרק עול העבדות מעל צווארינו ואחריו כוס ברכת המזון אשר בו ידבר על השפעת הטוב ושבח הארץ והוא נגד והצלתי. אשר ענינו במה שהשפיע עלינו מהטוב לבלתי נצטרך עוד לעבירות ההמה גם לכדי צרכינו ואחריו כוס ההלל והיא ההודאה על אשר גאלנו בזרוע נטוי' ובשפטי' גדולי' כי לעומת מה שנתן אותנו לשם ולתהילה בקרב כל הארץ גם אנחנו חוייבנו להללו ולהידוע שמו בגוים בפירסום עצום וזהו מאמר חז"ל כזית פיסחא והלילא פקעי איגרא כי נאמר בפירסום גדול לעומת הפירסום אשר פירסם אותנו האל במה שגאלנו בזרוע נטוי' והיא נגד וגאלתי והן הנה עצמת כוונת אלי ארבעת המקראות אשר הובאו במדרש בענין גאולה האחרונה והי' ביום ההוא יוסיף ד' שנית ידו לקנות שאר עמו היא נגד והוצאתי והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס הוא נגד והצלתי אשר ענינו השפעת הטובה בריבוי מופלג והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול הוא עצמת הפירסום נגד וגאלתי והי' ביום ההוא יצאו מים חיים הוא נגד ולקחתי כי המים האלה מים קדושים וטהורים המה וממקור קדוש יהלכון נובעי' ונגרים ממקור הבריכה העליונה ממקור קדושת תורה שבע"פ אשר ממשפט הוא להשריש בלבנו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד' שים לבך לכל הדברים האלה כי נפלאים המה ועם כי הרב מוהר"ע פיגו החל לדבר בביאור הד' לשונות של גאולה וד' כוסות וד' לשונות של נחמה המבוארים במדרש עכ"ז הא דלא חספא ואנא אשכחנה מרגניתא תותי' כי לפי דבריו לא באו הכוסות וגם המקראות כסדרן. ולפי המדובר המה כולם באו על הסדר הנאמר בכתוב זולתי כוס הקידוש הנאמר נגד ולקחתי קדם לכל יען כי היא סוף מעשה במחשבה תחלה כי התכלית הוא הבא בסוף אחרי הסיבות האמצעיית ועכ"ז לו משפט הבכורה והקדימה במעלה יען כי הוא מקור כל הסיבות והפעולות כולהם והתחלתם ומבלעדו לא יכון דבר וככה לעומת זה בא הכתובים במדרש על הסדר הזה בעצמו והי' ביום ההוא יצאו מים חיים [זכרי' י"ד] והי' ביום ההיא יוסיף ד' שנית ידו [ישעי' מ"א] והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס [יואל ה'] והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול [ישעי' כ"ז] אשר דילג מנביא לנביא ולא באו על סדר זמני הנביאים וגם הכתובים בדברי יואל אשר כל