בית דוד (דרשות) קלה

למשקיפי בספרי הטבע וביותר אל מין אנושי כי ימאן מאוד תת צווארו תחת ממשלת אדין להיות מוכרח במעשיו לכל אשר יצונו זולתו. ולזאת גם העבודה אשר היא נקלה בעצמותה כאשר יעשה אותה האדם ברצון נפשו ומאויי לבו. עכ"ז כאשר יהי' מוכרח על ככה מפאת מכריח מבחוץ יקשה ממנו הדבר ולזה אמרו חז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה זאת ועוד שנית כאשר תהי' העבודה בעצמותה קשה כי אז גם כי לא תהי' מפאת מכריח יקשה ממנו הדבר לקושי הנמצא בעצמיותה ובהצטרף עוד אל זה קושי השעבוד הנה כפליים לרעה ימצאו בזה ואלה השתי פנים נמצאו בכל תוקף ועוז היותר אפשריי בגלות מצרים אם בענין קושי השעבוד מענין הנוגשים והשוטרים אשר לא נתנום השיב רוחם ובלוע רוקם. ואם מענין קושי העבודה בעצמיותה אשר היא בחומר ובלבנים מעבודות הקשות בהחלט ועוד בה שלישי' נוסף על כל אלה והיא העתקם והנתקם מעצמת שלימותם כי זה הי' כל פרי התחכמות פרעה כאשר הקדמנו בפתח אמרינו ולזאת אלו גאלם ד' מאחת מהנה דיינו עאכו"כ טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו שהוציאנו ממצרים והוא פריקת עול השעבוד מעל צווארינו והצילנו מעבודתם והוא השפעת רוב הטובה עלינו והספיק לנו כל צרכינו לבל נצטרך לעבוד עבודות ההמה אף לצורך עצמינו אם בהיותם במדבר לא חסרו מאומה ככתוב שמלתך לא בלתה מעליך כו' ואם בבואם לארץ הקדושה ארץ לא תחסר כל בה עיני ד' אלקיך בה כו' וגם כי לקחנו ד' לו לעם וקרבנו אל הר סיני אשר הוא תכלית השלימות האמיתי ועוד נוסף על כל אלה בהיות הגאולה ביד חזקה והזרוע נטוי' אשר בזה נתפרסם עוצם חשיבותם ורוב מעלת' וראו כל בשר כי הם זרע ברך ד' והוא ע"ד מה שפירש הרב בעל מעשי ד' בדברי המגיד במה שאמר עבדים היינו לפרעה ויוציאנו ד' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים ופירש בו הרב הנ"ל שהכוונה בזה שאלו לא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטוי' אפס כי הי' נותן בלב פרעה שישלחם מרצונו כי כן כאשר נתן את תן העם הזה בעיני מצרים וישאילום ככה לא הי' נמנע מאתו ית' שיתנם לחן ולרחמים בעיני פרעה לשלחם מרצונו אלא שאם הי' כן הי' המשפט מחייב שנהי' כפופים ונשמעים אליו כל ימי עולם שהעבד שרבו שחררו מרצונו אין לו רום לבב וכל ימות עולם הוא נכנע וכפוף לרבו בזכרו את הטובה שעשה לו לשחררו כמשפט השלמים לבלתי היות כפויי טובה וזהו אמרו ואלו לא הוציא כו' הרצון אלו לא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטוי' בע"כ שלא בטובתו של פרעה רק כי הי' מוציאם משם מרצונו הרי אנו ובנינו כו' משועבדים הייני כו' ירצה כי היינו מחוייבים להכנע מפניו כל ימות עולם כאמור אלה דבריו בזה ודפח"ח. וביותר ינעמו דבריו לפי מה שהארכנו לבאר בזה כי באמת הוצרכו לרשיון פרעה ודעתו בדבר השילוח כי מבלעדי זה לא היינו יכולים לצאת משם או מפאת הזמן שעדיין לא נשלם הקץ ואם מפאת שלא הי' זכאים לגאולה ולכך גם הכתוב ייחס השליחות לפרעה. כמו שנאמר ויהי בשלח פרעה את העם ולא נאמר ויהי בצאת ישראל ממצרים יען כי באמת עיקר יציאתם משם הי' מוכרח להיות מדעתו ורצונו ועכ"ז סיבב הקב"ה עצות מרחוק שיהי' שלא בטובתו עד כי לא נצטרך להכנע מפניו עבור זה לכך עלינו לשבח ולהודות לד' על הטובה זו בפרטות וזהו דבר הכתוב ביד חזקה ובזרוע נטוי' כי לעולם חסדו להיות כי יסוד המזמור הזה הוא מיוסד על הטובות שעשה עמנו ד' מצד החסד ההחלטיי כאשר הוא מבואר מדבריו במה שאמר לסיחון מלך האמורי כל"ח ולעוג מלך הבשן כל"ח ונתן ארצם לנחלה כל"ח. נחלה לישראל עבדו כל"ח ויש להתעורר בו ולהשים לב על השינוים שנמצא בזה המזמור מהמזמור שלפניו והוא מזמור הללויה הללו את שם ה'. ושם נאמר שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען ונתן ארצם נחלה נחלה לישראל עמו אשר השינוים בזה המה מבוארים. א. כי שם נאמר ולכל ממלכות כנען. ופה לא הזכיר ממלכות כנען ב. כי שם נאמר ונתן ארצם נחלה ואלו בכאן אמר לנחלה בתוספות למ"ד. ג. כי שם אמר נחלה לישראל עמו ובכאן אמר נחלה לישראל עבדו אשר כל זה לא נפל במקרה וראוי לכל משכיל להשית לב על השינויי' האלה מה ענינם. אמנם יובן לפי המדובר כי המזמור הלזה והוא מזמור הודו לה' כי טוב כל"ח הוא מיוסד להודות לד' על כל הטוב אשר פעל ועשה עמנו מפאת החסד לבדו. ולכך לא הזכיר בו ממלכות כנען כי אין בזה מהחסד לבעבור כי כבר הובטח בזה אאע"ה וירושה היא לנו מאבותינו ואין בזה רק מהאמת שקיים לנו הבטחתו כמו שאמר לא"א וע"ד מה שהורגלו העולם לפרש באותו מקרא כתוב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם כי לאברהם הנה מתנת הארץ מתוארת בתואר סד יען כי לא נתחייב לו בזה מקודם אמנם ליעקב אינה בתורת חסד רק בגדר אמת שמאמת לו הבטחתו מה שהבטיח כבר לאברהם אע"ה אמנם ארץ סיחון ועוג לא נתנה לאאע"ה ולכך לחסד גמור יתחשב ולזה נקבע במזמור הודו כו' כל"ח המיוסד על הודאות החסד ורק במזמור הללויה כו' המספר בגבורותיו של הקב"ה. שמה הזכיר ולכל ממלכות כנען כי גם בזה יש מהגבורה בלי ספק. אולם למה הוצרכו כלל למתנת ארץ סיחון ועוג ומדוע לא תספיק להם ירושת הארץ שהובטח בה אברהם אבינו לבדו הדבר מבואר במדרש שמות רבה [פ' כ'] על אותו מקרא כתוב ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וז"ל ר' יהושע בן לוי אמר משל למלך שהי' לו י"ב בנים והי' לו י' אושיות אמר המלך אם אתן אותם לבני אני עושה ביניהם מריבה אלא הריני ממתין עד שאקנה עוד שתים ואח"כ אחלקם ביניהם כך אמר הקב"ה אם אני מכניסן עכשיו לארץ אין בה חלק לי"ב שבטים אלא הריני מעכבן במדבר עד שירשו את עבר הירדן ויטלוהו בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה ואח"כ אני מכניסן לארץ לכך נאמר ולא נחם אלקים כ"ד. הנה מבואר מדבריהם כי ארץ ישראל לבדה בזולת ארץ סיחון ועוג לא היתה מספקת לכדי חלוקת י"ב שבטים. ולכך הוצרכו לארץ סיחון ועוג למען יהי' להם שיעור מספיק לכדי חלוקת י"ב שבטים אמנם כן יש לראות איך נתן הקב"ה לאאע"ה מתנה חסירה שאין בה שיעור מספיק לכדי חלוקה עד כי הוכרח אח"כ להוסיף להם עוד בכדי שיהא מספיק לכדי חלוקתם אולם באמת הדבר מבואר כי לאברהם לא ניתנה מתנה חסירה יען כי לאברהם אע"ה ניתן במתנה עשר עממין והמה קיני וקניזי וקדמוני נוסף על אלו ד' עממין שירשו ושלשת אומות אלו קני וקניזי וקדמוני המה עמון ומואב והר שעיר כמבואר במדרש. אן אלו זכו ישראל לרשת כל ארצות עשרה עממין אלו בלי ספק כי הי' שיעור מספיק לכדי חלוקת י"ב שבטים ולא היו צריכים לארץ סיחון ועוג. אבל לאחר שחטאו במרגלים מאז לא יכלו לכבוש עוד ג' אומות אלו ואדרבה נצטוו עליהם אל תצור עליהם ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לכם מארצם כו' מה שלא הי' הכוונה כן בתחילה כי מתחילה נאמר מחר פנו ובואו הר האמורי ואל כל שכניו ופי' רש"י דאל כל שכניו מוסב על עמון ומואב והר שעיר הנה עינינו רואות דמתחילה היו מעותדים לרשת את כולם ורק מחמת חטא המרגלים נתחדש עליהם שלא יירשו אלו ג' אומות כי אם היו מכלים אלו הג' אומות והיו יורשים כל ארצות עשרה עממין אלו כבר הי' נכנע כחן של העכו"ם מכל וכל ושוב לא הי' אפשר להם להשתעבד עוד בשעבוד מלכיות ויען כי ע"י חטא המרגלים נגזר עליהם להשתעבד עוד בשעבוד מלכיות ככתוב וירגנו באהליהם וימאסו בארץ חמדה וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וכמאמר חז"ל הם בכו בכי' של חינם אני אקבע להם בכי' לדורות לכן נמנע מהם לרשת אלו הג' אומות בכדי לתת מקום למלכיות לרדות בהן לכשתמלא סאתם ומאחר שנמנע מהם ירושת אלו שלשת העמים שוב לא הי' מספיק להם ארץ שבעת העמים לכדי חלוקת י"ב שבטים עד שהוצרכו לארץ