בית דוד (דרשות) קלג

כו'. כי הם יעבדו למשפיעיהם. ואם המשפיעים המאשרים חיל המדריכים עוז למצריים לא ישתנו כלל גם שתעוז במעוזם לא תאבד האימה אם כן אם לא תחלש יד תומכה ומחזיקה ולזה בהחיות אלי' בן הצרפתית התמודד על הילד שלשה פעמים. ובזה נתקן ענין הגשם וקבל צורת החיות ואלישע ג"כ בהחיותו בן השונמית שכב עליו ושם פיו על פיו כו' וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי העמידה נכחו ולמען יוכל להשפיע בשפע תפילתו ענין ההשתנות עד כי תצלח להריון. כי השפע בא למתברך באמצעיות המתפלל והמברך ע"י חוש מהחושים הראות או המישוש ולזה הקריבה אליו. כי לא הי' באפשרי ביותר. עודנו עומד לפני ה' אלה הם דבריו הנעימים

והנה כל מה שאמר בענין רבקה ובהחיות בן השונמית והצרפתית היטיב לראות כי כן הוא הדבר בלי ספק וגם בשרה אמנו אמרי חז"ל ולחם לא הביא מלמד שפרסה נדה באותה שעה. אמנם מה שהמשיך הדבר הזה גם בענין יציאת מצרים לבבי לא כן ידמה וזה אם מפאת הוראות הכתובים ואם מפאת מאמרי חז"ל והוא כי לחז"ל מצאנו בביאור הכתיב וירא ישראל והנה מצרים נוסע אחריהם כי הכוונה הוא על שר של מצרים אשר בשם מצרים יכונה וגם בכתוב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ביארו ג"כ כי שם נפל שדוד שרן של מצרים ויצא להם זה באומרו בל' יחיד כי התאחדות לא יתכן זולתי בעם קדוש הישראליי כאשר קדמו אמרינו ע"י זיו זוהר הנשמה האלקיית בהצדיק מעשיהם וכל העמים זולתם לא הגיעו אליו כאמור. הנה עינינו רואות כי עד כה בכל העשר מכות אשר הביא הקב"ה על המצריים במצרים וגם בצאת בני ישראל ממצרים עודנו הי' המשפיע שלהם והוא השר בתקפו ובגבורתו כי לא הושפל עודנו עד בואם אל תוך הים. וגם הכתוב עצמו שהביא לעזר ולסעד לו והוא מה שאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים הנה הוא יעיד על סותרו וזה כי ישעי' הנביא ע"ה אמר יפקוד על צבא מרום במרום. ועל מלכי האדמה באדמה וממנו למדו חז"ל כי הקב"ה נפרע מהשר תחלה יען כי הקדים הכתוב פקודת צבא מרום למלכי האדמה. אולם פה נאמר בהיפוך ועברתי בארץ מצרים וכו' והכיתי כל בכור בארץ מצרים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. הנה כי קדמה גם מכת בכורות אשר היא המכה האחרונה למשפט אלהיהם אשר מכל אלה נקח משפט מאומת היות פה נשתנו סדרי הענינים ותהי להפך כי לא נפרע הקב"ה משרן של מצרים עד לבסוף אחר כל המכות כולנה וזאת אשר היתה לדעתי ענין קושי לב פרעה אשר נבוכו בו המפרשים כולם וכל משכיל יפלא על זה כי השכל ימאן מלקבל זה היות קושי לבו מפאת עצמי ואחרי אשר הוכה פעמיים ושלש אם כן מדוע הקשה את רוחו ואימץ את לבבו ואם ה' הכריחו על זה אם כן היא עול בחוקו יתברך כאשר האריכו בזה המפרשים ומכללם הרב בעקידה אמנם יובן במה שהקדמנו להיות כי מהידוע כי מטיב ומשפט כל העמים להשים בטחונם במערכת צבא השמים וכסיליהם ולזאת ידרשו הגוים לאלה שמו אותותם אותות ולזה לא שיער לו ענין אחר שיתואר היות השפלתו והכנעתו כי אם בהשפלת מזלו ושרו בעצם וראשונה וכל עוד חזותי באצטגנינותו כי מזלו הוא ברום המעלה ובתוקף ההצלחה שפט כל אלה למקרה ועל כן החזיק לבבו ואימץ את רוחו לדעת מה זה ועל מה זה אמנם זה לא עלה על רוחו ולא האמין מעולם שיתואר היות השפלתו בהיות מזלי בתוקף הצלחתו והיא הדבר בעצמו אשר נעלם בראשית ההשקפה ממרע"ה יען כי גם הוא חשב למשפט שיהי' השפלת פרעה ומצריים ע"י השפלת השר תחילה וכי נתון ינתן השר תחת כפות רגליו וכמבואר הדבר במדרשי חז"ל במלחמת סיחון ועוג עיי"ש במדרש ואם ככה הי' הדבר הי' חויב שיכנע פרעה מפניו כי אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ואף כי לא יוסיף להרע עוד מבראשונה אחרי השפלת מזלו. אמנם בראותו כי הכביד פרעה את לבבו והרע לעם הזה מבראשונה נבוכו עשתנותיו על מה זה נהייתה ככה ולזה וישב משה אל ד' ייאמר למה הרעות כו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה ולפי דברי הרמב"ן תלה הדבר בו לרוב ענוותנותו וזהו אומרו למה שלחתני והוא מבואר. ולזה הי' דבר ד' אליו לאמר אני ד' וארא אל אברהם כו' ושמי ד' לא נודעתי להם הכוונה לדעתי היות ענין אלו השני תוארים שדי והוי' מורה על עצמת החילוף הזה כי שם שדי יורה על הטבע כדברי הרמב"ן וגם יורה על שידוד המערכות כדברי חז"ל כי מתחלה ישדד ד' הטבע וישפיל המשפיע ואחרי אשר כשל עוזר ונפל עזור ישוב הדבר להיות מחויב כדברי הר"ן ז"ל וזה אם עפ"י ההנהגה המערכיות ואם בהשגחה כי גם במלכי האומות ומלחמותיהם יתגבר האחד על אחד והוא ע"י העלות השר שלו מעלה מעלה על כל יתר שרי העמים עד כי יכניעו מפניו ואח"כ יתגבר עליהם במלחמתו אמנם בהשגחה יהי' כאשר יהי' הענין נוגע אל כלליות העם הקדוש הישראליי כי אז ישפיל הקב"ה השר וישדד איתו ממערכתו בתוקף השגחתו כאשר הי' הענין במלחמת סיחון ועוג כמבואר במדרש וע"ז יהי' הוראת שם שדי. אמנם שם הוי' מורה על דבר יותר נשגב ויותר נפלא כאשר הי' הענין ביציאת מצרים לפי המדובר כי בהיות השר של מצרים בתקפו ובהצלחתו עכ"ז פעל ד' בתחתונים כחפצו וכרצונו להכותם עשרת מונים ולהכריחם לשלח את בני ישראל על כרחם כי מד' לא יפלא כל דבר ולתוספת ביאור אתן לך דמיון נאות ע"ז. כי אופני העגלה ומרכבה כבודה אשר תחפז ללכת במרוצה ונוכח דרכה כלי חרס מעשי ידי יוצר הצעצעים והאגנות יעים ומזרקות סיפות וקדירות כי במרוצתה וחפזה בלי ספק תהומם ותנפצם עד להשחית. והנה הדרך להציל את הכלים האלו הוא או לפנות הכלים ממקומם או להסב המרכבה על אחד מהצדדים או להחזיקה בכח עצום ולבטלה מתנועתה ומרוצתה. והנה בהיות ההצלה על דרך היותר נפלא והוא להחזיקה ולבטל תנועת מרוצתה עכ"ז עצמת הגבורה לא תוכר רק בעת ההוא אמנם הצלת הכלים ישוב להיות מחוייב אחרי ביטול תנועת הריצה אמנם אם יאמר אנוש שתעבור העגלה בחמת כוחה ומרוצתה על הכלים האלו ועכ"ז לא תזקם וישארו על שלימותם אז תהי' לפלא בעינינו עד מאוד וזהו בעצמו ההבדל וההפרש שבין שדי להוי' לפי המדובר ולזה אמר עם האבות לא התנהג. רק בתואר שדי הכוונה כל הנפלאות אשר פעל למענם הי' בשידוד הטבע מקודם ואחר שב להיות מחוייב ושמי ד' המורה על ההנהגה הנפלאה הזאת לא נודעתי להם ולכך הוקשה בעיניך הדבר הזה לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוא מבואר

ובילקוט וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. הו שאמר הכתיב שמעה עמי ואדברה. ישראל ואעידה בך. אלהים אלקיך אנכי. א"ר פנחס הכהן בר חמא אמר הקב"ה למשה בשביל שקראתי אותך אלהים. שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה אלהיך אנכי ולכך נאמר וידבר אלהים אל משה. כוונו באמיתתן למה שכתבנו והוא כי אמר לו הקב"ה בשביל שקראתי אותך אלהים אתה סבור שאגביה אותך למעל ממזל פרעה כי תואר אלקים הוא כינוי לכל הכוחות השמיימים וא"כ הי' מחוייב שיכנע פרעה מפניך כי דאיהו לא חזי מזלי' חזי לזה תדע שאין הדבר כן ולא בבחינה זו קראתיך אלוקים רק למען היותך מרכבה לי והוא לשם הוי' וזהו אומרי אלוקיך אני ולזה אף כי מזל פרעה הוא בתוקף ממשלתו עכ"ז תוכל לפעול בו כרצונך והוא מבואר ונפלא לפי דברינו. ואמר עוד. והוצאתי. והצלתי. וגאלתי ולקחתי כו' ואח"כ והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשבעתי כו' הכל על כיונה המבוארת כי הוכרח להתאחר ביאת הארץ אחרי אשר יקח אותם לו לעם והוא ע"י נתינת התורה כי זהו הלקוחין אשר לקח ד' אותנו לו לעם

אמנם הסיבה אשר נשתנו פה סדרי הגאולה ותהי להפך כי לא נפרע משר של מצרים עד לבסוף הוא הכל יען כי לא היו זכאים וכדאים שיושפל השר של מצרים כ"ז היותם עע"ז עצמה של מצרים הוא מזל טלה אשר בעוונות' היו נותנים לו כח וממשלה. כדברי המפרשים ומכללם האלשיך הקדוש בענין איחור הגאולה העתידה להיות כי שרו של אדום הוא הס"מ אשר אנחנו מחזיקים ידו