בית דוד (דרשות) קלב

הפנים הראי' והשמיעה והידיעה ולזאת בענין הראי' והשמיעה כינה אותם בלשון רבים ואת צעקתם כו' ובענין הידיעה שב לכנותם בלשון יחיד יען כי מפאת עצמ' יתפרדו זה מזה בהפרדם מאחרי ד' כאמור ומפאת האבות יתקשרו ויתאחדו והיו לאחדים וגם ביאר לו ענין צעקת' כי אינו רק מפני נוגשיו לא הצעקה המחוייבת לה' והכוונה הגם כי רחקו מעלי עכ"ז ידעתי את מכאוביי מפאת האבות. יהנה אחרי אשר גילה את אזנו מהעדר שלימות מעשיה'. שב לבאר לי עוד איך נשתנית ענין הגאולה כעת. ממה שהיתה הכוונה בתחלה ברדתם מצרימה כי אז נאמר ליעקב אע"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה הנה כי מאז ירד ה' אתם מצריימה למען יגאלם בכבודו ובעצמו מבלי שום אמצעיי. אמנם הי' באפשרי זה אם היו מתחזקים עמוד על התכונה הנכבדת ועל המעלה הנפלאה אשר היו עלי' ברדתם שמה כי אז היו מתאחדים ומתקשרים זב"ז וגם בעצמותו ית'. ולזאת הי' באפשרי שתהי' גאולתם ע"י ה'. ולזה אמר ג"כ הכל בל' יחיד אנכי אעלך כו' ואם כה הי' הדבר הי' חוייב היות ענין גאולתם וישועתם בעצם וראשונה ואחר תהי' הנקמה בפרעה ובמצרים. כענין הגאולה העתידה להיות אי"ה אשר אלי' עינינו מיחלות ומצפות ושם נאמר [ישעי' ס"ג] כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה והכוונה כי יום הנקם מהאויבים עודינו יהי' צפון וטמיר בלבו ושנת גאולי כבר באה כי כן הוא לפי המבואר ממדרש חז"ל כי אחרי אשר יקבץ ה' נדחינו ויכנס פזורינו ויושיבנו לבטח על אדמתינו אז יתן השם בלב כל הגויים הכופרים בה' ובהשגחתו לבוא ירושלים למלחמה עלי' ושמה נקום ינקם מהם וישיב להם גמולם בראשם ולזאת גם הגאולה הזאת היתה ראוי' להיות ע"ז הדרך בעצמו. זאת ועוד אחרת כ"א הי' כפי הכוונה הקדומה היו נכנסים לארץ תיכף ומיד בצאת ישראל ממצרים בלי שום איחור ועיכוב ונתינת התורה הקדושה היתה ראוי' גם היא להיותה בארץ הקדושה ואז בלי ספק כי היתה כלולה בשלימות יותר ויותר מאשר היא עתה והי' נתגלה לנו סתרי' וצפוני' וטעמי סודותיה אשר נעלמו מעינינו כעת וגם כי היינו מקבלים כל התורה כולה מפי הגבורה. כאשר יהי' באמת כן לעתיד. כדבר הכתוב ישקני מנשיקות פיהו. ועי' במדרשי חז"ל ע"ז. ואז יתקיים בנו דבר הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה'. אמנם כעת בהיות כי נזורו אחור מאת ה' והלכו קדורנית א"כ נמנע שתהי' הגאולה ע"ז הדרך. וגם עליותם לארץ מיד הוא נמנע כי לא הגיעו במעשיהם אל הגבול ההוא ולבלתי גאלם כעת ג"כ בלתי אפשר כאשר כתבו המפרשים כי הי' ענין הגאולה מוכרחת היות בזמן ההוא לבל יגאלו ויטמאו בטומאת מצרים. ולזה הי' מההכרח להפך הסדר הנכון. ושתהי' ראשית הגאולה והתחלתה ע"י הנקמה בפרעה. עד כי יהי' מוכרח לשלחם בעצמו וגם נתינת התורה הוכרח להיות קידם לביאת הארץ למען כי ע"י יתמרקו ויזדכו להיותם מוכנים לביאת הארץ ולזאת לא נשלם ענין הגאולה בשלימות. ונעתקה הכוונה הקדומה עד עת קץ. [ואי"ה יתבאר עוד במה שלפנינו ביותר ביאור ההכרח והסיבה שהוכרחה להיות נקמת פרעה תחלה והן הנה. דברי הכתובים והוראתם כי אחרי הודיע אותו אלקים מפחיתות ערכם ושפלת מדרגתם אמר וארד להצילו מיד מצרים. ולהעלותו אל ארץ כו' ירצה כי הכוונה הקדומה ברדתי אותם מצריימה הי' להצילו בכבודי ובעצמי וגם להעלותם מיד אל הארץ. אמנם הי' זה אם היו מתאחדים זב"ז ומתקשרים בעצמותו ית'. ולזה כנה אותם בל' יחיד להצילו ולהעלותו אמנם עתה בהיותם בלתי זכאים לזה ולבלתי גואלם אי אפשר כי צעקתם באה אלי וזהו אומרו ועתה הנה צעקת ב"י באה אלי ירצה עתה בעת היותם בלתי שלמים בשלימות אנושיותם באה אלי צעקתם. וגם ראיתי את הלחץ כו'. הכוונה כי כמעט אשר נשקעו בטומאת מצרים כדברי המפרשים וזהו אשר מצרים לוחצים איתם כי זה הי' כל פרי מגמת המצרים כאשר הקדמנו ולזה הי' מההכרח שתהי' אופן גאולתם כ"א ע"ז הדרך שתהי' הנקמה בפרעה מתחלה וזה לא יתואר היות כ"א באמצעיותך. וזהו אומרו ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוציא את עמו וכו' ואלו העלי' לא הזכיר לו לבעבור כי מההכרח הוא שתתאחר עד אחר זמן מתן תורה כאשר הקדמנו והנה משרע"ה הוקשה הדבר בעיניו משני צדדים האחד כי במה יצא ידי חובת הבטחתו אשר הבטיח ליעקב אבינו לאמר אנכי אעלך והב' כי מה תועלת יהי' בהוצאה זו אחרי כי לא הזכיר לו העלי' לארץ. וזהו דבר הכתוב. ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ב"י ממצרים. הרצון מי אנכי כו' הלא לא כן היתה הבטחתך. ובמדרש משל למלך שהשיא את בתו ופסק לתת לה שפחה מטרונית ונתן לה שפחה כושית כו' כך אמר משה לפני הקב"ה אתה אמרת ליעקב אע"ה אנכי אעלך כו' ואתה אומר לי שאגאלם וכי אנכי אני והוא מכוון ונפלא לפי דברינו אלה וגם הוסיף לשאול מה יהי' אח"ז כאשר אוציאם ומה הוא התועלת בזה וה' השיבוהו על דבריו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. כי לעומת מה שאמר מי אנכי אמר כי אהי' עמך הכוונה שיהי' מרכבה לשכינה ולזאת נבחר זה האיש משה לזה עד כי אמרו חז"ל שאמר לו הקב"ה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. יען כי לא נמצא בזולתו כמוהו להיות נכון ומעותד בכל יצוריו גידיו ועורקיו הגשמיים להיות מרכבה לשכינה עד אשר אמרו חז"ל מוליך לימין משה מלמד שנתן הקב"ה ידו על יד של משה כו' והכוונה כי הוכן בכל פרטי אבריו הגשמיים להתלבש בתוכם ישועת ה' ולא יעצרם הגשם. ובזה אצא ידי חובת הבטחתי כי כמוך כמוני וזהו אומרו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כי לזאת בחרתי בך. יען כי אין לזולתך לגאול כאשר יבואר עוד ולעומת התועלת אשר שאל בהוצאה זו. אמר לו בהוציאך את העם כו' תעבדון את האלקים על ההר הזה ומעתה גילה אזנו כי חוייב היות קבלת התורה בכאן. למען יתמרקו ויזדככו ותיתום חלאת זוהמתם להיותם מוכנים לביאת הארץ אחרי כן. והנה משרע"ה. יען כי הי' חפץ בטובתן של ישראל ורצה שתהי' הגאולה ע"י ה' בעצמו ושתהי' כעין הגאולה העתידה לזה אמר שלח נא ביד תשלח וזהו דברי חז"ל ביד מי שעתיד להשתלח ככתוב הנה אנכי שולח כו' והקב"ה השיבו משה וכי לישראל אני שולחך ואותו שאני עתיד לשלח לישראל אני שולחו הכוונה כי הגאולה העתידה תהי' כאשר יהיו ישראל מוכנים מפאת עצמם. ודבוקים וקשורים בעצמותו ולזה אגאלם בכבודי ובעצמי. והשליחות לא תהי' רק לבשר את ישראל. אמנם עצמות הישועה לא תהי' רק ע"י עצמותו ית' ושליחות הבשורה מתואר היות אף ע"י אחר בלתי נערך בערכך. אפס כעת בהיות ב"י בלתי מוכנים ומעותדים לאלה מפאת עצמם. וענין הגאולה מוכרחת היות ע"י הנקמה בפרעה וזה לא יתכן בזולת אמצעי. יען כי רם ה' על גוים ובלתי מתאחדים בו ולזאת אין זולתך לגאול. יען כי אין ראוי להיות מרכבה אלי מבלעדיך. וזהו דברי המדרש. משה. וכי לישראל אני שולחך והלא לפרעה אני שולחך. והוא פלא. ומעתה הותרו קצת מהספיקות אשר הערנו אליהם. אולם בטרם נבוא אל היתר יתר ספיקות הנותרים נביא הלום דברי הר"ן ז"ל בדרשותיו ומה שיש לנו מהויכוח וההתפלספות בדבריו ומתוכו נבוא אל המכוון. והוא

הר"ן ז"ל כתב כי הדבר אשר ישתנה ואם כי ישתנה בדרך פלא. יוכן ראשונה לדבר אשר ישתנה אליו. לא שיעתק אל הענין הזה עצמו. והוא עודנו על ענינו הראשון. כאלו תאמר. כי רבקה עודינה על מזגה הראשון. ועל כלי' המחויבים העקרות קבלה הריון חלה וגם ילדה אין הדבר כן אבל לתפילת יצחק צלחה מזגה והרכבתה לקבלת הריון כ"ז אמנם באמצעות משפיעים הדריך ה' בינינו ובינו כי מן הנראה אשר בהשתנות התחתונים יחויב שישתנה דבר מה בעליונים ולזה אמרו אין הקב"ה נפרע מהאומה עד שיפרע מאלהי' תחילה. והסמיכו זה לכמה פסוקים יפקוד ה' על צבא מרום כו' וזה יראה מתמי' מאוד אשר בחרות אפו על רעי השפלים יפקיד על העליוני' הנגשים אליו. אמנם אם טוב הענין ימצא מחויב כי האפשרי בבחינת סיבותיו ישוב מחויב כאלו תאמר כו' ולזה אמרו אין הקב"ה נפרע