בית דוד (דרשות) קלא

ראה כי כל עוד היותם אגודים יחד צמודים. לא יוכל להם ולזה אמר אל עמו הבה נתחכמה לו פן ירבה הרצון נתחכמה להם להדפם ולהרחיקם מתכונתם זאת האחדיות למען יתפרדו איש מעל רעהו ויסורו מהתדבק בה' ואז נוכל להם **(הגה"ה ודרך צחות יש להמליץ זה באמרו פן ירבה כי הכוונה לשום עצות בנפשו להרחיק את ב"י משלימות אחדותם עד יכנסו בגדר הריבוי וזהו אומרו כן ירבה:)**ולזאת הכוונה וישימו עליו שרי מסים כו' למען תכבד העבודה על האנשים ולא ישעו אל המעשים האלוקיים הנפשיים הנוגעים לענין שלימותם ומצורף לזה בהיות עניני המסים מקור הסיבה ורבת העילה לכל ריב ומצה כאשר הוא בין האנשים עד היום הזה כי יריבו בשער על עסקי המסים ובזה ינתק מעליהם הקשר האלקיי בנתקם הקשר שבין איש וזה לבד לא הועילה לי להוציא פרי מחשבתי לאורה ולזה נאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ הנה כי תאר אותם בתואר יחידי גם אחרי העינוי ולזה בראותם כי לא נעשתה עצתם ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך הרצון כי כאו"א מהמצריים לקחם לי לעבודת עבד ולעשות מלאכתו בבית ובשדה בזולת עבודת המלך ובזה מררו את חייהם מאוד עד כי עמדה לו עצתו ויהי כאשר פתר כן הי' כי נתרחקנו מעל גבול שלימותינו עד כי העידו בני חז"ל. גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז וגם דילטורין היו בהן כמאמר חז"ל על הכתוב אכן נודע הדבר עיין בפירש"י והוא מדברי חז"ל **(הג"ה וע"ד שכתבתי למעלה נוכל להמשיך גם כאן עד"ז כי אחרי אשר עינו אותם החלו להרבות הכוונה להפרד איש מעל רעהו וגם לפרוץ בריבוי עצום יען כי כן הוא ממשפט הדברים כל עוד היות' יותר יקרים באיכות יתמעטו בכמות ומהיות כי הפנינים ואבני השוהם לא ימצאו ברבוי כאבנים פחותים ולזאת כל עוד היות בני ישראל במעלה נפלאה באיכותם לא נתרבו בכמותם כ"כ אמנם כאשר יענו אותם וירדו משלימות איכותם לעומת זה נתרבו בכמותם ולזה אמר כן ירבה וכן יפרוץ כי את זה לעומת זה עשה הי. וזהו אמרו ויקוצו מפני בני ישראל ולא אמר ויגורו או ויראו. כי היראה משלימות איכותם כבר חלפה רק קצו בריבויים בכמותם ולזה ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך הכוונה להיותם נכנעים להם בטבעם כמשפט העבדים ולא יזיק להם ריבוים כי שר אחד ימשול על כמה עבדים ועם ריבויים ותוקפם יהיו סרים אל משמעתו יען כי המה נכנעים בטבע ואחרי אשר עמדה להם עצתם בענין איכותם מעתה יוכלו להשתעבד בהם ולהחזיקם לעבדים למען לא יזיק להם ריבוי הכמות וזהו נכון בכוונות הכתובים ע"ד צחות:)**ולזה כביר מצאה ידי להשתעבד בנו ולקחת אותנו לעבדים ואת כל אשר לנו ומה נעמו כעת דברי המגיד באמרו וירעו אותנו כמה שנאמר הבה נתחכמה לו כו' אשר סכלנו כוונתו בראשית ההשקפה. אמנם כעת יובן להיות כי הרגיש בכתוב ההוא הרגש דק והוא כי יותר הי' צודק אמרו וירעו לנו לפי העולה בתחילת הרעיון כי תואר אותנו מורה על ענין העצם כענין דבר הכתוב והיו כי יראו אותך המצריים וכאן לפי הנראה לא יצדק זה אמנם הכוונה כי הרעו אותנו בעצמויותינו להרחיקנו משלימות נפשינו ועשו אותנו רעים וחטאים ולזה יפול זה התואר לומר אותנו באמת וכבר ביארתי בדרוש [הלומד מחבירו] ההפרש הזה בין לכם ובין אתכם: ביתר ביאור ופה קצרתי ולזה היטיב אשר דיבר בעל הגדה וירעו אותנו כמה שנאמר הבה נתחכמה לו יען כי לפי המדובר כל פרי התחכמותם היתה זאת להרע אותנו בעצמותינו והנה בהגיע תור הגאולה וזמן הפדות עודינו לא נטהרנו מחלאותינו ולא נצרף כבור סיגנו גם צעקתינו אשר עלתה אל האלוקים. לא היתה צעקה שלימה באמת דרך תפילה ובקשה רק כי צעקו מן העבודה. ככתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה הרצון כי צעקת המוכים מתחלפת לפי הענין כי המעונה ומוכה ואין ריע ומכיר לו להחיש עזרה להיות מפלט לי הנה יצעק מכאב לבו הוי ואבוי כי יכאב עליו שבר מכתו פן ואולי בזעקו מרה יכמרו רחמי זרים עליו לקול זעקתו אמנם מי אשר ידע כי ריעיו ואהוביו סביביו אשר לאל ידם להיות עזרתה לו הנה הוא יתחנן במו פיו אליהם לאמור אחיי וריעיי עזרוני נא ותמכוני נא אך הפעם בל אשוב עוד לכיסלה ורבות כאלה כמשפט המתחננים והנה אבותינו במצרים לו השכילו דרכי ד' וקרבתו יחפצון לא הי' להם לעורר זעקת שבר ולזעוק מרה מן העבודה כאשר עשו אולם הי' להם להתחנן אל ה' ולהפיל תחינתם אליו להצילם מכור העוני ושעבוד הגליות כי אז טוב להם אמנם בזעקם מן העבודה זה יעיד נאמנה כי רחקו מעל ה' בתכלית התרחקות עד כי גם בצר להם לא פנו אליו ועכ"ז נאמר וישמע אלקים את נאקתם ויזכיר אלקים את בריתו את אברהם יצחק ויעקב וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים הכוונה כי לעומת מה שנאמר וישמע אלקים את נאקתם אשר היא מפאת עצמותם יען כי רחקו מעל ד' ומנגדו יעמודו נאמר יירא אלקים כמשפט הדבר הנראה אשר היא חוץ מעצמת הרואה ומרחיק יעמוד ונגד מה שאמר ויזכור אלקים את בריתו אשר הוא מפאת האבות הקדושים אשר המה מתאחדים ומתקשרים בעצמותו ית' בתכלית ההתקשרות וההתאחדות עד כי אמרו חז"ל האבות הן הן המרכבה לעומת זה נאמר וידע אלקים כי בצרתם לו צר. והוא מרגיש כביכול בצערן עד שיפול עליו זה התואר לאמור וידע אלקים להיות כי מליצת הידיעה הנה גדרה האמיתי היא ההרגשה ולכך הושאל גם על יתר הדברים המורגשים כענין שנאמר וידע האדם את חוה אשתו כי האדם ידע מה שיהי' בעצמותו אף כי לא יהי' למראה עיניו בגבו או ממול ערפו וזהו מפאת ההרגשה ועל אלה ודומיהן תפול מליצת הידיעה כי הידיעה אשר בזולת זה בהכרח תצטרך אל חוש הראות או השמע וא"כ תהי' ידיעה מצטרפת. כי ע"ז כבר הונחו תוארי הראי' או השמיעה אמנם הידיעה המופשטת מבלי הצטרף אל שארי החושים היא ההרגשה **(הג"ה אמנם ההבדל וההפרש שבין מליצת הידיעה וההרגש' הוא להיות כי תואר ההרגשה הונח על ההרגשה גשמיות והוא ענין פגישת שני גשמיים זב"ז ולעומת זה הונח תואר הידיעה על ההרגשה רוחנייו' והוא פגישת הרוחניים אלה את אלה ולזה הונח תואר הידיעה על השבת רוה"ק כמאמר חז"ל ומרדכי ידע את כל אשר נעשה דידע ברוה"ק יען כי ענין ההשבה ההיא הוא התאחדות הנפש בשרשה ובעליונתה עד כי תשיג מראות אלקים אשר הוא כעין ההרגשה הגופנייו' ולזה נאמר ואם לא אדעה ובמדרש אודיע מידת הדין בעולם לבעבור כי כאשר ה' עושה משפט בארץ יתגדל ויתקדש שמו כדבר הכתוב נודע ה' משפט עשה והכל מרגישין באלה ולזה יתואר בתואר ידיעה לרוב ההרגשה אשר ירגישו בזה כל יושבי תבל ושוכני ארץ ולהיות אדה"ר בתחילה יצירתו הי' רוחניי מאד נגד כי גם גופו וגווייתו היו רוחניים לזאת גם הרגשותיו הגשמיים. היו מתוארים בתואר ידיעה ולזה נאמר והאדם ידע:)**והנה בהיות העם הקדוש הישראלי מתאחדים ומתקשרים זא"ז אשר בזה יתאחדו ויתקשרו גם בעצמותו יתברך כאמור אז הצער המגיע להם יתואר לה' בתואר ידיעה יען כי מרגיש בזה ובכל צרתם לו צר כמאמר חז"ל ר"מ אומר בזמן שאדם מישראל מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי והרמב"ן ביאר דבריהם להיות כי הראש והזרוע הוא מקום הנחת תפילין ותפילין דמרי' עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' וכולהו כתיבין באדרעי כו' הנה כי מקים הראש והזרוע הוא מקום התקשרות אשר יתקשרו ישראל בד' ית' ולזאת הצער נרגש במקום ההוא וזה דבר הכתוב על מה תוכו עוד תוסיפו סרה הרצון כי כאשר ענוש יענשו הנה הקב"ה מצטער בענשם וזה נחשב להם שנית לסרה והוא מבואר ולזאת מפאת האבות הקדושים אשר המה, מתאחדים בעצמותו וגם מתקשרים בבניהם הגם כי לא צדקו מעשיהם עכ"ז יש להם קצת קשר בהם והוא הקשר הגופניי ירגיש ד' בצרתה לנו עד כי יתואר בתואר ידיעה וזהו אמרו וידע אלקים ומפאת עצמם יען כי רחקו מעל ד' ויעמדו מרחוק נאמר וירא אלקים וזהו עצמו אשר דבר ה' אל משה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו הנה ביאר לו שתי אלה