בית דוד (דרשות) קל

הקב"ה למשה וכי לישראל אני שולחך והלא לפרעה אני שולחך שנאמר לכה ואשלחך אל פרעה ואותו שאני עתיד לשליח לישראל אני שולחו שנאמר הנני שולח לכם כו'. כי הדברים מתמיהין על אוזן שומעת מה הכוונה להם בכל אלה ובמה נחה שקטה שאלתו. בדרביי אלה

ו יש להעמיק שאלה בדברי משרע"ה אל ה' לאמר למה הר הרעות כו' ומאז באתי אל פ פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה כי' כי מה נתחדש לי כעת עד כי הקשה לדבר נגד ד' הלא מראש מקדם הוגד לו מאת ה' קושי לב פרעה כדבר הכתוב ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך ך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי ואח"כ ישלח אתכם כו' וא"כ למה זה ישוב יתפלא בהקשות פרעה את לבו אחרי כי דבר ה' הוא מאז וגם בתשובת ה' יש להתבונן באמרו אליו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ד' כו' במה סרה תלונתי ונחה שקטה שאלתו בדבריו אלה

ז עוד זאת יש להשים לב בחיליפי התוארים והשמות שדי וד' ומה היא ההבדל וההפרש ביניהם וכבר דברו בזה כל גדולי חקרי לב אבירי המפרשים ולקיצירם לא יספיקו כל אלה והרמב"ן בביאוריו כתב כי שם שדי הוא מורה על ההנהגה הטבעיית כענין מאמר חז"ל שדי בעולמי הכוונה שהוא מסתפק במה שיסד העולם והטביעו על ההנהגה הטבעיית והרצון לו בזה כי לא התנהג עם האבות רק בדרך ההתנהגות הטבעיי אשר ע"ז באה הוראות שם שדי. אולם שם ה' המורה על שידוד הטבע לא פעל למענם זהו תורף אמריו. מי יתן ואדע מה יאמר בענין הצלת אברהם אבינו ע"ה מאור כשדים ומלחמתו את המלכים במתי מעט והולידו את יצחק בנו אחרי זקנתו ומצורף לזה בהיות הוראות המזל כי אברם אינו מוליד וכמאמר חז"ל צא מאצטגנינות שלך מאי דעתך דקאי צדק כו' כי לא נוכל מלהתעלם כי כל זה הי' חוץ מההנהגה הטבעיית וגם לחז"ל מאמר אחד שדרשו שדי מורה על שידוד המערכה וא"כ נשאר לנו איפוא פ לדעת ולמצוא פשר דבר בין שני המאמרים האלו אשר לפי הנדמה המה סותרים זה את זה

אלו הן ראשי הספיקות אשר ראיתי להתעורר בזה ועוד רבות כאלה יתיישבו לפי דברינו אי"ה. וליראת האריכות לא ביארתי די כולם והמשכיל יבין. אולם בטרם נבוא אל התירם נביא הלום מאמר אחד ממאמרי חז"ל המדברים בענין הגאולה העתידה אי"ה. והוא

במדרש ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ד' לי לאלקים רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים אמר לי הקב"ה אתה אמרת והי' ד' לי לאלקים חייך. כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה שנאמר והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים והי' ביום ההוא יוסיף ד' שנית ידו לקנות שאר עמו והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס יהיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול

הערה

הנה לשלום יקראו ההמונים. כי ינצו אנשים יחדיו והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ואחר יביאו אל עמק השוה וימצאו פשר דבר להשקיט שן סלע המחלוקת אז שלום שלים יקראו למו והנה האף אומנם כי צדקו בדבריהם כי גם זה בשם שלום יקר אולם לא זה הוא גדר השלום האמיתי אשר עליו הפליגו חז"ל עצמת התהילה התפארת עד למעלה ראש כי אם לא יתכן בזולת ריב ומצה הנה קטנה ערכו ושפלה מדרגיתו אחרי הצטרכו לריב ומצה יוקדם לו אפס כי גדר השלום האמיתי היא הכח המקשר דברים נפרדים מתחלפים בעצמייתם ומשתנים במזגם והרכבתם עד כי מטבעם ותכונתם לא יתלכדו יחד ולא יתאחדו יחד אלה עם אלה והכח המקשרם ומעמידם למען ישובי היית מוצק אחד והיו לאחדים היא הוא גדר השלום ההחלטיי ובהיות כן נשכילה לדעת כי כל יצורי די תבל ומלואה. משפלת פחיתת הדומם עד מעלת המין האנושיי מבחר היצורים כולם כאחד יצטרכו אל צורך השלום וקיומו. ובזולתו חיו לא יחיו ולא יתקיימו כרגע על פני תבל ארצה יען כי כולם המה מורכבים מדברים הפכיים בעצמיותם הן המה הד' יסודות ארמ"ע אשר המה מתחלפים בתכונתם בתכלית ההתחלפות והפירוד והכח המקשרם ומעמידם הוא הרצון האלקי אשר יצרם והטביעם על התכונה אשר הוטבעו עליו היא השלום האמיתי. וגדולה מזו כי גם מערכת כל צבא השמים כסיליהם ומשטריהם לפי דעת חז"ל המה מורכבים מדברים הפכיים כמאמרם ז"ל שמים אש ומים עד כי גם המה יצטרכו אל מציאת השלום וקיומו ולזה נאמר עושה שלום במרומיו. והוא מבואר

והנה כאשר נחפשה לדעת אחרי השלום המדיני שבין איש לרעהו נודע באמת כי מפאת חומרם נמנע שיהי' השלום מתווך ביניהם כמשפט כל הדברים החומריים המקשיים להיותם נפרדים זה מזה כענין אבני השהם והבדולח. מרגליות ופנינים. כי לא יתאחדו ולא יתדבקו יחדיו אם לא ע"י החוט החורז באמצעייתם ולא ייצלחו להיות יופי עדי עדיים למתייפה בהן. ועטרת תפארת למתעטר בהן בזולת החוט הלזה יען כי החוט הלזה הוא. הוא. המקשרם ומאחדם זה בזה. וגם יכון להיות מחברת אל האיש המתעטר בהן. ובזולתו הוא נמנע. וככה לעומת זה גם ההתקרבות וההתאחדות המדיני בין איש לרעהו הנה הוא נמנע מפאת חומרם. יען כי מפאת חומרייתם ידמו אל האבנים והפנינים כמוהו כמוהם אפס מפאת נשמת שדי החורזת בקרבם ושכונה בקירות לבם בתוכיותם מצידה יתקשרו ויתאחדו אלה את אלה. יען כי הנשמה האלקיית היא. היא עצמה האחדות הפשוט ההחלטיי כי הוא ענין אלקי והגם כי הורגלנו לכנותה בשם חלק אלוק' ממעל זה אינו רק לשבר האוזן. אמנם באמת לא יתכן לכנותה בשם חלק רק אמנם כי היא הערה והשפעה אלוקיית נמשכת מעצמותי ית'. ולזאת לא יתכן בה ההתחלקות והפירוד. כאשר לא יתכן בעצמותו ית'. ולזאת היא. היא. המקשרת את בני ישראל והמאחדם להיותם צמודים זה לזה גם מקשרת אותנו בעצמותו ית' כדמיון החוט. כדבר האמור. ולזאת תאר הכתוב את ב"י לנפש אחת. באמרו כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה שבעים. ואת בית עשו קראם נפשות בכינוי לרבים. יען כי לא השיגו את זוהר הנשמה האלוקיית ולא הגיעו אליה וכל ענין נפשותם אינו זולתי המחויב מפאת הרכבת חומרם כענין הקול היוצא ממתרו הכינור כי הוא אינו דבר נפרד נמצא במציאות בפ"ע רק כי הוא מחוייב מפאת הרכבת הכינור. טוריו. וסדריו. ומיתריו. למחלקותיו. ויען כי מפאת החומר יתפרדו כמשפט כל הדברים החומריים כאמור. לזאת כינה אותם בל' רבים. אמנם נשמתינו בהיותה אצולה משמי מעל וממקום קדוש תהלך אשר היא תכלית האחדות ההחלטיי. גלל כן מצדה נתקשר ונתאחד זב"ז. וגם א נתקשר בעצמותו ית' והיא עצמו ענין השלום שבין ישראל לאביהם שבשמים המבואר בדברי חז"ל. באמרם גדולים צדיקים שמטילין שלים בין ישראל לאביהם שבשמים. הרצון כי לרוב זכות מעשיה ם וטהרת פרי מעלליהם ישיגו אל זוהר הנשמה האלוקיית. ויתאחדו ויתקשרו בה' ובישראל עמו. [ופרטי אופני הדרוש הזה נתבאר ביתר ביאור בדרוש גדולה תורה. ופה קצרתי שים עיניך על כל האמור שמה]

המורם מזה היות הקשר והשלום שבין ישראל לאביהם שבשמים והשלום שבין איש לרעהו הוא ענין אחד בהתעסקם בענין האלקיים הנפשיים וימשיכו עליהם זיו זוהר הנשמה האלקיי' אז ישלימו עם ה' וישלימו זה לזה כאמור ולזאת אחרי אשר תאר הכתוב את בני ישראל בבואם מצריימה לנפש אחת מזה נוכל לשפוט משרים יקר ערכם וגודל מעלתם בעת ההיא עד כי השיגו אל זיו זוהר הנשמה האלקיית אשר לפי' נתאחדו ונתקשרו זב"ז וגם בעצמותו ית' וכל ימי היותם על המעלה הנפלאה הלזו וודאי כי לא שלטו בהן ידי זרים להעבידם עבודת עבד ולמשול בהם בחזקה ולזה היתה מהתחכמות פרעה להרחיקם משלימותם ולגרשם מהסתפח בה' ית' למען אז יוכל להשתעבד בהם כחפשי וכרצונו. וזהו דבר הכ' ייאמר אל עמי הנה עם בני ישראל רב ועצום כו' כינה אותם הכל בלשון יחיד רב ועצום וגם במקרא שאחריו אמר ונוסף ועלה הכל בלשון יחיד לתכלית הכוונה הזאת כי