בית דוד (דרשות) קכט

הרע ואז היו כל מצותיו ישרות ונכוחות מבלי שים נטי' אל הרע. כענין שנאמר במלאכי עליון. ורגליהם רגל ישרה והמה בקשו חשבונות רבים. הרצון. כי מפאת עצמם אחרי חטא אדם הראשון נתערב טוב ורע. עד כי הוצרך לחשבונות פרטים בכל מצוה ומצוה וזהו ענין מאמר חז"ל אפילו תשעה מאות ותשעים ותשעה לחוב. וא' לזכות ניצול הכוונה כי המליצים המה יהיו ממעשי המצית אשר יעשה אותם האדם. כמבואר במפרשים ומכללם האלשיך הקדוש. ויען כי המצות עצמם יש בהם מההתערבות טו"ר לעומת זה גם המלאך המליץ הנמשך מהם יהי' בו לחוב ולזכות [ובדרוש גדולה תורה מבואר כ"ז ביתר ביאור קחנו משם] ולזאת נתחדש עליו ענין ההעדר אחרי החטא אשר מפעולתו הוא להפריד הטוב מהרע ככתוב וישוב העפר אל הארץ כשהי' והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה אשר בזולת זה בלתי אפשר להשיב הנשמה האלקיית אל בית אבי' כנעורי' מהמקום אשר חוצבה וזהו הנרצה לחז"ל. באמרם הטיל בו זוהמא הכוונה כי הזוהמא אשר הי' חוצה לו הטיל אותה בו בתוכייתו ומעת נתערבו הטוב והרע. הנה ימצאו אף באנשים הרשעים אשר המה בתכלית הרשע קצת דברים טובים אשר הוא קיומם וחיותם על פני תבל ארצה ובזולת זה חיו לא יחיה. ולזאת בלתי אפשר להתם הפושעים והחטאים ולכלותם מכל וכל. יען כי נמצא בהם דבר טוב. אמנם לעתיד כאשר יפרד הטוב מהרע ותכלה הזוהמא והרשעה כולה בעשן תכלה אז יהי' שבר פושעים וחטאים יחדיו. ע"י דבר ומגפה והוא ענין העדר שפע החיות כרגע כי אז יבטלו ממציאותם והי' לעפר וזה לא יתואר רק ביכולת האלקיי המחי' את כל. וזהו הנרצה לחז"ל בהגדה ביד חזקה זו הדבר [ועיין ביאורי הגר"א]. אמנם כל עוד לא נטהרנו מזוהמתינו ולא נצרף כבור סיגנו והטוב והרע מעורבים וממוזגים. הנה מכת הדבר הוא נמנע רק יהי' עונשם ע"ד ההכאה והחבטה מזולתם. אולם דורו של חזקי' לרוב הגיונם בתורת ה' נזדככו ונתמרקו היותם בערך מעלת ב"י אשר השיגו במ"ת כי פסקה זוהמתם ולזאת היתה מפלת סנחרב ע"י הדבר כענין הנקמה העתידה כי ה' מנע מהם שפע חיותם וספו גם כלו כרגע. ולזאת לו אמר חזקי' שירה אשר משפטה הוא ההמשכה להמשיך עצמת השפע ההיא לעד ולנצח הי' נגמר ענין הבירור והפירוד טוב מרע והי' ראוי להיות משיח באמת והדברים עמוקים ורחבים אין פה עת האסף ואי"ה במקום אחר יבואר די באר אם יזכנו השם] והוא עצמו כוונת חז"ל במדרש באמרם. ויהי לי לישועה הי' לי לישועה לא נאמר רק ויהי הי' ויהי' והוא מכוון ונפלא לפי דברינו וזהו אמרם והי' לה' לשם זה מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים הרצון כי ע"י מקרא מגילה נמשך שיהי' ימי הפורים לאות עולם לימי ישועה ונחמה ואחרי הודיענו אלהים את כל אלה נחפשה לדעת מדוע לא אמרו אבותינו שירה תכף ומיד בצאתם ממצרים ואף אם נאמר כי זהו יען כי עודנו לא נגמרה גאולתן ועודם היו יראים לנפשם פן ירדפו מצרים אחריהם עכ"פ אחרי אשר נגמרה גאולתם וכל מרכבות פרעה וחילו טובעו בים סוף הי' להם לכלול הטוב ההוא בשירת הים ולתת תודות לד' גם על אשר הוציאם ממצרים ועשה נקמה בשונאיהם ככל העשר מכות אשר הביא הקב"ה על המצריים במצרים ובאמת לא נזכר דבר בשירת הים מזה רק כל עצמת השירה הי' על נס הים מרכבות פרעה תהומות יכסיומו נחית בחסדך יעל הראשונות לא נתנו שום תודה עד כי יתרו התעורר ע"ז באמרו ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד פרעה ומיד מצרים ובחפשי במאמר חז"ל מצאתי כי הפליגו בנס יצ"מ יותר מנס קי"ס וכזאת נמצא להם לרבותינו. הקורא את שמע צריך להזכיר קי"ס ומכות בכורות ואם לא אמר אין מחזירין אותו אבל אם לא הזכיר יצ"מ מחזירין אותו שכן כתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ומה בין יצ"מ לקי"ס שיצ"מ קשה. שנאמר או הניסה אלקים כו' תדע לך שכן הוא שביצ"מ הוא מזכיר את ד' שנאמר אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ובקי"ס אינו מזכיר את ד' כו' ועי"ש וא"כ יגדל הפלא ביותר אומץ אחרי כי גדול נס יצ"מ יותר מנס הים מדוע לא אמרו שירה עליו לבדו גם לא ברמז וגדולה מזו כי יסוד מוסד ודין אמת ומבואר גם בש"ע שהיחיד המברך על הנס שאירע לו מחוייב לפרוט כל הניסים שאירעו לו מיום היותו ומעתה תגדל התמי' והפלא על מה זה לא כללו עכ"פ עצמת הנס ההוא בשירת הים הלא דבר הוא. עוד ראיתי להתעורר על ענין ההיתול שהי' בענין גאולתם כי לא בקשו מאת פרעה רק ללכת דרך שלשת ימים ואחר יצאו לחפשי חינם בלתי רשיונו ומדוע לא קדמו דבריהם אליו כי ישלחם מעבודתם לחירות בל יעבוד בהם עבודת עבד עוד גם בענין הרכוש אשר נצלו את מצרים הי' דרך ערמה. בהיותו דרך שאלה ואח"ז לא ניתן להישבון ועל כל אלה ודומיהן ישתומם כל משכיל מדוע זה נהייתה ככה כי ההיתול והערמה לא תיכון לאנשים שלימי המעלה אף כי לד' ומדוע לא אמר לו בפה מלא שלח תשלח את האנשים וגם תשלם להם די משכורתם אם הי' מגיע להם זה באמת חלף עבודתם כדברי גביהה בן פסיסא הקצור קצרה יד ד' ח"ו מלהביא את פרעה בכפל רסנו ולהכריחו עוד במכות כמוהם עשרת מונים עד כי יהי' מוכרח להקשיב לשמוע ולעשות ככל אשר יצוונו וכבר התעורר על עצמת הספק הזה הר"ן זללה"ה בדרשותיו אמנם מה שהתיר הספק הזה לעצמו כי כל זה הי' סיבה למען ירדוף פרעה אחריהם אל הים ויטבע בגלי הים ישאון דכים ולגמלו כסאתו מדה כנגד מדה כאשר עשה כן יעשה לו אשר הוא ממשפטי ד' העקריים אלה הם דבריו בהתר הספק הלזה אינו מספיק לקצורו ועודנה לא נתקררה דעתי בזה כי אחרי אשר עכ"ז נאמר ויחזק ד' את לב פרעה ובזולת זה לא מלאהו לבו לרדוף אחריהם א"כ גם אם הי' הציוי באמת לשלחם התמו הסיבות מאת ד' לחזק את לב פרעה וליתן לו איזה מקום לטעות למען ירדוף אחר ב"י סוף דבר כי הן הנה שני ספיקות עצומים ראוי לכל משכיל להשתדל בהתירם למען יתיישב בלבני אמיתת הדברים ולא נגשש כעוורים באפילה אולם בטרם נבוא אל התירם נעורר עוד על איזה ספיקות בפרטי הענינים על סדר המקראות. והוא

א יש להתבונן בדבר הכתוב הבה נתחכמה לו פן ירבה מה הי' ההתחכמות הלזה וביותר יש להתבונן בדברי המגיד באמרו וירעו אותנו המצריים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו מה מצא במקרא הזה יותר כתוב ומפורש ענין הרעה עד כי שמוהו לפרש על אותו מקרא כתוב וירעו כו' ולפי הנדמה נהפוך היא כי שם נאמר בביאור כי הרעו אותנו ופה לא נאמר זולת ההתחכמות ותלי תניא בדלא תניא

ב יש להעיר בכתוב ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו כו' כי ראשית המקרא ידבר בלשון רבים ואת צעקתם כו' ואחריתו לשון יחיד כי ידעתי את מכאוביו ובכתוב השני שב לדבר בלשון יחיד וארד להצילו ולהעלותו ומדוע זה יתהפך באמריו מרבים ליחיד ומיחיד לרבים הלא דבר הוא

ג יש להסתפק בדבר הכתוב וארד להצילו ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה אל מקום הכנעני כו' כי לאיזה צורך הזכיר לו העלי' אחרי כי לא נעלם ממנו כי הוא לא יביאם שמה כאשר אמר לי. והוצא את עמי ב"י ממצרים ואילו העלי' לא הזכיר לו אשר כל זה הי' סיבה לסירוב משרע"ה בענין השליחות ולמה זה יכאיב לבבו על לא דבר

ד עוד יש להבין בדבר הכתוב ועתה הנה צעקת ב"י באה אלי כי הוא אך למותר הלא כבר אמר ראשית לו ראה ראיתי את עני עמי ואת צעקתם שמעתי וגם אומרו שנית ועתה לכה ואשלחך כו' אין לו קשר והיתוך כלל ויותר, הי' צודק אומרו ראה ראיתי כו' לזאת לכה ואשלחך וכו' ויותר אין

ה יש להשים על לב בסירוב משרע"ה בדבר השליחות עד כי אמרו חז"ל שהפציר בו שבעת ימים. ואמר לו אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם וביותר יש להתבונן באמרו שלח נא ביד תשלח ובילקוט שלח נא ביד תשלח ביד מי שאתה עתיד לשלוח שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אלי' כו' א"ל