בית דוד (דרשות) קכח

ולזמן ההוא בלתי נמשך לזולתו מהאנשים וגם לאותו האיש עצמו אינו רק בזמן הזה ולא בזמן אחר. אולם המה בערך החסד השני הנמשך לעד ולדורות לכל יבוא גבורותיו כי חסדי ה' לא יתמו ולא יכלו בשום זמן מהזמנים בשום פנים. וזאת אשר דבר אדונינו המלך נעים זמירות ישראל. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. והוא מבואר. וחכמינו התלמודיים הפליגו לבאר לנו כל אלה באמרם משנכנס אדר כו'. האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכו"ם למצוא לו נפשי' באדר כו'. והדבר ידוע כי הפור הוא הגורל אשר הפיל המן מיום ליום ומחודש לחודש הי' הכל ע"פ מערכת צבא השמים כסילהם ומשטריהם בחפשו אחר זמן אשר יהי' הוא ברום ההצלחה ובתכלית המעלה ואנחנו אחב"י ירודים ומושפלים בתכלית הירידה והשפלות למען יתקיים גזירותיו כאשר כ"ז הוא מבואר במדרשי חז"ל ובדברי המפרשים שים עיניך עליהם אשר מכ"ז נרדפה לדעת האף כי הזמן הי' בעוכרינו בימים ההם וחיצי המערכה היו עומדים עלינו לכלותינו בעת ההיא. עכ"ז כעת. הנה פור המן נהפך לפורינו ושב הזמן להיות בעזרינו עד כי לא מצאו חז"ל זמן מוכשר ומוצלח להתגבר בדין על העכו"ם יותר ממנו וזהו דבר הכתוב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור כו'. הרצון כי מני אז והלאה נקבעו להיות ימי ישועה לדור ודור. ולזאת יקראו כל עצמת הזמן הזה פורים ולא יקראו יום הצלה או יום שמחה ויתר הפרטים אשר לפי הנדמה היו עקרים בנס יותר מהפור. אמנם הי' הכוונה לפי מה שביארנו כי זהו עיקרו ותוקפו של נם התהפכות פור המן לפורינו כדבר האמור. וזהו הנרצה להם לחז"ל באמרם והי' לה' לשם לאות עולם לא יכרת והי' לה' לשם זה מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים אשר לפי הנדמה המה עלומי הכוונה ובדברינו אלה יתבאר כי מקרא מגילה הוא לה' לשם עם העבר והיא ההצלה והישועה הנעשית לאבותינו בימים ההם בזמן ההוא. אמנם לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים הכוונה כי מאז והלאה לעולמי עד שב הזמן להיות עזרתה לנו כאמור וזהו ענין מאמרם בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל ולפי הנדמה הנה אומרו בניסן נגאלו הוא דבר שפתים אך למותר כי מי לא ידע בכל אלה אמנם הכוונה לפי המדובר כי מה שנגאלו מאז בניסן היא היא עצמה הסיבה שלניסן עתידים לגאל. וגם פה הדבר מבואר במפרשים. ומכללם הרב בעקידה כי לפי המסודר מפאת המערכה השמיימית הי' הזמן ההוא בתוקף ההצלחה ובתכלית המעלה והרוממות אל המצריים. וההיכוך לנו וזהו דברי חז"ל התלמודיים באמרם ואת פועל ה' לא יביטו. זה שאינו מחשב תקופות ומזלות. הרצון. כי מי אשר לא ידע משפטי הוראות כסילי השמים ומשטריהם והתחלפות זמניהם. הנה יוכל לשפוט על הניסים אשר נעשו לאבותינו שככה הוא מחוייב היות לפי המסודר מפאת המערכה ולא יד ה' עשתה זאת. אמנם המחשב תקופות ומזלות ויודע טיב ומשפט סיבוביהן והתחלפותיהן והוראותיהן בעיניו יראה ולבבו יבין כי לולא יד ה' ועזוזו. אשר פעל ועשה בשינוי הטבע לא יתואר כל אלה כי באמת כל עצמת הזמנים ההמה אשר נישעו בהן אבותינו הן המה היו מורים על תכלית הירידה והשפלות לנו. ולזה הוא הוא אשר יבין כי יד ה' עשתה זאת וכסיל לא יבין את זה. הנה עינינו הרואות איך כל עצמת הזמנים ההמה נהפכו לטוב לנו עד כי החודש ניסן אשר מזלו טלה אשר כל עבודת המצרים הית' אליו וכל מקור השפעתם והצלחתם הי' באמצעייתו. הנה בחדשו ובתקפו נשבר מטה עוזו. ובושו וגם נכלמו את אשר בטחו בו ושב להיות בתכלית הטוב אלינו עד כי שמוהו חז"ל ראשון לגאולתינו ופדות נפשינו הוא הדבר אשר דברנו היות החסד האלקי נצחיי לא יכלה ולא יפסק בשום זמן מהזמנים

אולם הי' כ"ז באמצעיית השבח וההילול אשר הללוהו אבותינו וקבעו אותם לחוק לנו ולבנינו לתת תודות לה' על כל הטוב אשר גמלנו כי בזה יומשך לנו עצמת השפע עלינו ועל זרעינו. וזהו ענין השירה המקודשת. אז ישיר משה ובני ישראל. וענין קריאת המגילה הכל על הכוונה הנכבדת הזאת להמשיך עצמת השפע הטובה והישועה הנעשית בעת ההיא לעד ולנצח נצחים כאשר פירשו הראשונים דבר הכתוב זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים. והכוונה כי בזביחת התודה והוא ההילול והשבח המחוייב להבורא ית' הנה שתי אלה הפנים לטובה ימצאו בו. הא' מה שיכבדנני ועוד שנית כי בזה ישים לו דרך וצינור להרקת השפע מעתה ועד עולם. וזהו אמרו ושם דרך אראנו בישע אלקים. והוא מבואר. וזהו דבר הכתוב וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך כי אתה תברך צדיק ה' כצינה רצון תעטרנו. ירצה כי למען השמחה והרננה עוד ה' ישוב להסך עלימו והם ישובו לעלוץ בך עד שיהי' כן חוזר חלילה התשועה והשירה באופן שהם מקושרים זב"ז כשלשלת אשר חולייותיו מתאחדים ומתקשרים זב"ז. וזהו אמרו כצינה רצון תעטרנו. הרצון. להיות כי הצינה היא ג"כ עשייה מקליפות קשורים ומתאחדים זב"ז כעין שריון קשקשים אשר הוא עשוי מקטני החתיכות כעין הקשקשים ככה יהי' חוזר חלילה התשועה והשירה באופן שיהיו מקיפות אותו מכל צד כעין העטרה. והוא מבואר. ובהיפוך נאמר משלמי רעה תחת טובה שכול לנפשי הכוונה. כי כאשר לא יכירו הטובה. אז ימנע מהם השפעת הטוב שנית. וזהו שכול לנפשי כי מגדר המשפיע להשפיע משלימותו לזולתו בכל עוצם כוספו ותשוקתו כענין מאמר חז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק ובהעדר זה יחשב לו כענין השכול ח"ו אשר הוא העדר השפע ולזה הפליגו חז"ל מאוד בעצמת מעלת השירה עד כי אמרו [סנהדרין צ"ד ב'] ביקש הקב"ה לעשות חזקי' וסנחרב גוג ומגוג אמרו מה"ש לפניו כו' ואלו חזקי' מכל הטובות והניסים שעשית לו לא אמר שירה לפניך הנה אם הי' אומר שירה הי' משיח והי' אז הגאולה האחרונה האמיתית ואמיתת דבר זה הוא להיות כי ענין תשועת חזקי' ומפלת סנחרב הי' מעין הנקמה העתידה בביאת הגואל אי"ה לקץ הימים אשר תהי' ע"י דבר ומגפה ככתוב וזאת המגפה אשר תהי' על כל הגוים כו'. והי' זה יען כי למן היום שים אדם עלי ארץ היתה הכוונה האלקיית ביצירתו שיהי' כולו טוב. ולא יגור רע במחיצתו וכל מאויי לבו ותשוקת רעיוניו ומחשבות סעיפיו לא יהי' רק על הטוב ההחלטיי והרע הנברא בפני עצמו. והי' רק רע כל היום מבלי שום התערבות הטוב והתלבשות הרע הי' בהנחש והייתה הכוונה האלקיית שיתגבר על הרע שחוצה לו. הרצון. כי מפאת עצמו לא הי' נוטה אל הרע בשום פנים רק הוכן לו מסית ומדיח מבחוץ והוא הנחש. להדיחו מעל ה' ולהטות בחלקלקות אמריו מיני דרך הישר למען יוגדל שפרו ותושגב עבודתו כאשר יזהר מזה לבלתי יכשל ברשת הנחש ובזה יותר לך ספק עצום אטר הרעיש עליו הרמב"ם ז"ל די תבל ומלואה כמבואר בפרק ב' וג' מספרו והוא אם לפי המתבאר מפשוטי המקראות ומאמרי חז"ל הנה האדם בתחילת ברייתו לא הי' אפשרי על הרע רק כי זהו אשר נתחדש לו אחרי אכלו מעץ הדעת וא"כ הנה עיקר שלימותו ומעלתו נתחדש לו אחר החטא. יען כי הדבר ידוע ומפורסם היות כל שלימות המין האנושי בהיותו אפשר על הרע. ובזה יתרומם מעלה מעלה גם על שכליים הנבדלים. וא"כ מה הי' ענין תכלית שלימותו קודם זה והפליג הדבור בזה שים עינך עליו. אמנם במה שהקדמנו יובן כ"ז היות אומנם כי הי' אפשרי ועל הרע רק כי ה' חוצה לו ומפאת עצמו הי' כולו אך טוב טוב ומעת אשר חטא הנה נתערבו ונתמזגו הטוב והרע והיו לאחדים עד כי גם מצוותינו ועבודתינו להבורא ית' הוא נמנע בזולת התערבות היצר כענין מצוות פו"ר ועונג שבת ורוב המצות דומיהן וגם בכל יתר המצות. הנה יתערבו לפעמים התאוה והכבוד. עד בכל מצוה ומצוה יצטרף לחשוב חשבונות של מצוה כמה יש בה מהטוב וכמה יש בה מהנטי' וזהו דבר הכתוב. והאלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים הכוונה כי לפי הכוונה האלקיית בעשיית האדם ולפי מה שהי' בראשית יצירתו הי' ישר הרצון מבלי שום התערבות