בית דוד (דרשות) קכז

בר כהנא אלא שצריך להגיה בראשיתו ולמחוק מילת לאסתר כי כן הוא מדוייק בלשון הכתוב שאמר רעב יאכל בלשון יחיד ולא אמר רעבים יאכלו בלשון רבים מכלל דאינו מוסב רק על מרדכי לבדו ובסופו שאמר צמים בלשון רבים בזה יצדק לדרשו על מרדכי ואסתר ועפ"י הגהה זו הנה דבריהם מכוונים ומתאימים לדרשת ר' אבא בר כהנא כאמור וזה ברור לענ"ד

בית דוד

דרוש י"ב ליום ז' של פסח

במדרש אז ישיר משה ובני ישראל הה"ד נכון כסאך מאז מעולם אתה אמר רבי ברכי' בשם רבי אבוה אע"פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך. ולא נודעה בעולמך. עד שאמרו בניך שירה לפניך לכך נאמר נכון כסאך מאז. משל למלך שעשה מלחמה ונצח. ועשו אותו אגוסטוס. אמרו לו עד שלא עשית מלחמה היית מלך. עכשיו עשינוך אגוסטוס. מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס. אלא המלך עומד על הלוח. ואגוסטוס יושב כך אמרו ישראל לפני הקב"ה. באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה. ומשבראת עולמך אתה הוא. אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך. מאז נתיישבה מלכותך. וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז. באז ישיר

הצעה

הלא בהיות כי מגדר הדברים הטבעיים הוא. כי בהתרשם עליהם איזה מקרה מהמקריים. באיזה זמן מהזמנים. האף אמנם כי יסור מהם כח המקרה המחודשת. ושבו הדברים לאיתנם ולתכונתם כקדמותם וראשיתם. עכ"ז יותר נקל להעירם שוב שנית על התחדשות המקרה הקדום מאת הדבר אשר עדן לא נגה עליו אור התחדשות ההוא מעולם מתחייב מזה. היות אלה מועדי ד' מקראי קודש. יקרים עלינו כבבת עינינו וביותר החג המקודש הזה. אשר הוא ראשון לגאולתינו. ופדות נפשינו

אמות המשפט הקדום הוא גלוי ומבואר לכל משכיל בעניינים הטבעיים כי המים הנה הנה בעצם וראשונה קרים ובהתחדשות עליהן ענין החמימות ע"י לפיד אש וחשש להבה האף אומנם כי יתקררו אח"ז וישובו להיות בתכלית הקרירות עד אשר לפי הנדמה כבר סר מהם כח החמימות מכל וכל עכ"ז הנה נקל לחממם שוב שנית מהמים אשר עדן לא הוחמו מעולם והי' זה לסיבת האויר המקובץ בתוך נקבי הפאריס אשר הוא טמון ומוצנע בתוך חלקי המי' כי הוא ישאר קצת בחמימותו הראשונה לבעבור כי לא שלט עליו האויר החיצוני לקררו. לעוצם העלמו והסתרו ולזאת יועיל מאוד למהר החמימות שוב שנית. כי כאשר יבואו במו אש אז יהיו מסובבים מהכח המחמם מבית ומחוץ. מחוץ תלהט להבה ומבית יבער האויר המקובץ בתוך נקבי הפאריס המחומם מאז ומקדם וככה לעומת זה בכל הדברים הטבעים כי תדרשנו מספרי הטבע ומצאת

אמנם הנמשך מזה כי גם מפעולת האלקיית אשר פעל ד' למענינו מאז ומקדם בזמנים מתחלפים אשר כל עצמות הזמנים ההמה היו בתכלית תוקף ההצלחה לשונאנו וחיצי המערכה היו מתלחמים בנו להשפיל כבוד תפארתינו. וד' ברחמיו. שדד כל צבא השמים כסיליהם ומשטריהם ויהפוך אותם לטוב להיות עזרתה לנו

הנה הטוב והחסד ההוא לא הי' לפי שעה רק בעת ההיא ואחר שב הזמן לאיתנו וקדמותו. אפס כי החסד ההוא נמשך לעד ולדורות. כי מיני אז והלאה שב הזמן ההוא עצמו להיות לישע לנו תחת היותו מאז בעכרינו ואתן לך דמיון נאות ע"ו. הנה מלך אדיר רם ונשא עבר עם עבדיו בארץ צי' ועיף בלי מים ויהי בהיותם בארץ ההיא ותכל נפש אחד מעבדיו אל המים. ולשונו בצמא נשתה וכמעט סר אליו מר המות ויזעק במר נפשו לאמר הושיעה המלך. הושיעה המלך. וישמע המלך לקול תחינתו ויצו אל משרתיו רוכבי הרכש האחשתרנים לאמור מהרו הורידוהו אל מקור מורד המים אל מי מעיינות ומקור נוזלים. למען ירווה די צמאונו ותחי נפשו. והנה הגם כי גדל חסד המלך את האיש ההוא להחיותו ולהצילו ממהומת מות. אמנם עכ"ז הנה הטוב ההוא אינו רק לו לבדו בלתי נמשך לזולתו מהאנשים. אולם אם כה יאמר המלך ויצוה את משרתיו עושי רצונו לאמר מהרו חפרו בארץ עד מוצאכם מקור נוזלים ומעין גנים באר מים חיים. הנה החסד ההוא גדלה ערכו. יען כי מבלעדי ההצלה והטובה אשר עשה עם האיש ההוא. עוד נוסף ע"ז לבעבור כי נמשך החסד ההוא גם לכל יבוא אל המקום ההוא באיזה זמן מהזמנים ויצמא אל המים שמה ינוח מעצבונו וירווה בו צמאונו וככה לעומת זה גם חסדי ה' אשר פעל ועשה עם אבותינו ועמנו אינם בערך החסד הקדום אשר איננו רק לאותו האיש המיוחד