בית דוד (דרשות) קכו

נשאר הוראת המזל לרוע בענין איבוד ממונם כאשר הקדמנו. לזאת ראה מרדכי בחכמתו לתקן את זאת במצות מתנות לאביונים נמשך למשאחז"ל ב"ב דף י' על ר' יוחנן דחזי בחלמי' בריש שתא על בני אחתי' דיגרבו מנהון למלכותא שבע מאה דינרין כפינהו ועשינהו לצדקה כו' עי"ש. ובאלה יתבאר לנו כוונת הכתובים בסוף מגילת אסתר. ושם נאמר וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם כי המן בן המדתא האגגי חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. ויש להעיר במקראות אלה

א. יש להתבונן במאמר את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם כי מאמר את ואת הנה הוראתו הפשוטה הוא על שני נושאים מתחלפים כמו את המשכן ואת כל כליו את הארון ואת הכפורת את המנורה ואת כל כלי' ורבות כאלה אשר בכל אלה הכוונה מבוארת כי הוראתם הוא על שני נושאים נפרדים מה שלא יצדק בכאן לפי הנדמה בראשית ההשקפה כי מה מהנושאים הנפרדים שהי' בכאן עד שיבוא עליהן מליצת את ואת. הלא לפי הנדמה לא הי' הכוונה רק ששמעו לגזירת מרדכי וקבלו עליהן לעשות כפי פקודתו. א"כ יותר הי' צודק אומרו וקבלו עליהם לעשות כאשר צוה עליהם מרדכי ומה מקום פה למליצת את ואת

ב. גם מאמר כי המן וכו' אין לו מובן כלל כי אם הוא מלשון האגרות אשר כתב מרדכי וכמו שנראה שהבין כן הרב בספר יוסף לקח א"כ מדוע הפסיק באמצע במאמר וקיבל היהודים ואם הוא מדברי כותב המגילה ג"כ יפליא למה חזר לשנות הדברים האלה אשר כל המגילה מלאה מסיפורים האלה ומה חידש בזה אל הקודם

ג. גם מאמר על כן קראו לימים האלה פורים אין לו שום קשר אל הקודם ובפרט מה שאמר על כן על כל דברי האגרת הזאת אין לו מובן כלל

אמנם יובן כל אלה במה שהקדמנו היות כי המזל הי' מחייב בזמן ההוא אשר עליו עלה הפור הוא הגורל לרוע בשלשתן בגופם ובממונם ובתורתם וכאשר הפכו ה' לטובה הנה לבעבור כי לא היה נס החלטיי אפס כי היה מעוטף בשמלת הטבע לזאת לא נהפך רק באלו שני הענינים והוא בגופם ובתורתם. אמנם עודנו נשאר קצת מקום להוראת המזל בממונם אשר לזאת ראה מרדכי לתקן זה לדורות הבאים שיהי' הוראת הזמן עליהם לטובה בכולם במצות מתנות לאביונים כי הזמן ההוא אשר נהפך עליהם לטובה לא הי' לפי שעה בעת ההיא לבד אפס כי טובו נשאר לעד פד כי אמרו חז"ל האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכו"ם למצי לי' נפשו באדר וכמו שהארכנו בזה בדרוש לז' של פסח קחנו משם והן הנה דברי הכתובים והוראתם. להיות כי משתה ושמחה ומשלוח מנות עשו כן היהודים מעצמם גם בזולת פקודת מרדכי כמבואר שהתחילו כן לעשות בטרם הגיעו אליהם דברי מרדכי יען כי הבינו מעצמם היות נכון הדבר לעשות זכרון לנס ההוא ולקבוע יו"ט במשתה ושמחה ומצות משלוח מנות ג"כ הוא מכלל המשתה ושמחה כמו שמצינו בעזרא שאמר אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו הנה כי גם בחגים אחרים ג"כ נצטוו בשילוח מנות מהיותו מכלל משתה ושמחה אמנם מצות מתנות לאביונים לא ידעו הכריחותו יען כי לא ידעו מהגורלות שהפיל המן ומהוראות הזמן אשר היה מחייב אליהם לרעה ומרדכי במכתביו הוסיף עליהם מתנות לאביונים לטעם הנזכר וכ זה מפורש ומבואר הטיב לקוראו בכתוב ולזה בא דבר הכתוב וקבל היהודים את אשר החלו לעשות והוא המשתה והשמחה ומשלוח מנות אשר מעצמם החלו לעשותם בטרם הגיעו אליהם דברי מרדכי. וגם את אשר כתב מרדכי אליהם. והוא מצות מתנות לאביונים את אשר הוסיף עליהם מרדכי במכתביו. ומעתה יבוא על נכון מליצת את ואת. כי המה שני נושאים נפרדים כמו שהוא בכל מקום ואינו נתינת טעם לבד כמו שעלה על דעתינו בספיקות ולזה בא הכתוב ליתן טעם להכרח מצות מתנות לאביונים ואמר כי המן בן המדתא חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם והכוונה שעלה בידו הגורל יותר ממה שחשב באופן שהוראת הזמן היה עליהם לרוע מאוד וענין נס הצלחתם היה מעוטף בשמלת הטבע אשר בבואה לפני המלך אמר עם הספר וכו'. לזאת נשאר קצת מקום להוראת הזמן וצריכים לתקן זה במצות מתנות לאביונים ולזה כאשר השכילו היהודים ע"י מכתבי מרדכי ענין הפור והוראת המזל אשר היה מחייב עליהם לרוע ובחמלת ד' עליהם נהפך להם לטוב לזאת קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור יען כי זהו עיקרו ותוקפו של נס שנתהפך עליהם הוראת המזל מרעה לטובה מה שלא הבינו כן מקודם כי סברו שהמן טעה בדמיונו והיה סבור שהזמן היה מורה עליהם לרעה ובאמת הוא מורה לטוב לזאת לא הי' נחשב להם להקרא ימים האלה פורים רק כי קראוהו יום ישועה וכדומה מהשמות לפי ענין הנס אמנם עתה השכילו היות כי ראוי להקרא לימים האלה פורים על שם הפור וזהו אומרו על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ירצה כי מדברי האגרת הזאת השכילו לדעת כי מהנכון לקראם פורים על שם הפור יען כי זהו עיקרי ותוקפו של נס ויש להמליץ עוד זה בסופו של מקרא באמרו ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם כי הנה באמרו מה ראו על ככה ירצה לפי מה שהי' עולה על דעתם מתחילה בטרם הגיעו אליהם דברי מרדכי ובאמרו ומה הגיע אליהם הוא לפי מה שהשכילו לדעת מהגעת דברי מרדכי אליהם והוא מבואר ונכון

המורם מדברינו אלה היות כי בענין גזירת איבוד ממונם נשארו בעת ההיא על הוראת המול והעד הנאמן ע"ז מה שבביזה לא שלחו את ידם ומה שמצינו כי מרדכי ירש עושרו של המן שתי תשובות בדבר האחד כי זה הי' שלא בזמן הפור כי הי' ביום ב' של פסח בשעה שנתלה המן ולזה נאמר במגילה ביום ההוא נתן המלך אחשורוש את בית המן כו' אשר בקדמות ההשקפה יפלא מה בצע בהודיענו באיזה זמן הי' אם ביום ההוא ואם ביום אחר אמנם הוא מבואר לפי המדובר. זאת ועוד אחרת כי לא זכה לזה מפאת עצמותו כי אם באמצעיית אסתר אשר היתה מוצלחת גם עפ"י הוראת המזל בהיותה מלכה וזהו כוונת המאמר הנצב בפתח השער אשר כבר התעורר בו הרי"ף מדוע בראשיתו אמר זה מרדכי הצדיק בלבד ולבסוף מאמרו צירף גם את אסתר עמו באמרו זה מרדכי ואסתר שנאמר ותשם אסתר כו' וגם מה הרגיש בכתוב הזה עד שהי' מוכרח לדרשו על מרדכי ואסתר. אמנם יובן במה שהקדמנו היות כי ראשיתו אמר כי לאדם שטוב לפניו ולא הזכיר עליו את השם. וסופו אמר לתת לטוב לפני האלהים וגם כי הוקשה לו במה זכה מרדכי לעושרו של המן אחרי כי בזה לא נתהפך עליהם הוראת הזמן לטובה וכפי אשר הקדמנו ולזה בא ליישב ולומר כי באמת לא זכה לזה מפאת עצמותם כי אם באמצעיית אסתר אשר היתה מוצלחת גם עפ"י המזל ולזה הזכיר עלי' את השם אלהי' המורה על כוחות המזל והבן בדברים האלה כי נכונים המה מאוד

ובמדרש סוף מגלת אסתר אשר קצירו רעב יאכל ואל מצינים יקחוהו ושאף צמים חילם אשר קצירו זה המן רעב יאכל זה מרדכי ואסתר ואל מצינים יקחוהו לא בזיין ולא בצנה אלא בתפילה ותחנונים כד"א צינה וסוחרה אמיתו זה היא התפלה המגינה על הצרה וכצינה שמגינה על האדם במלחמה ובזכות התפילה שנתכנה בצינה יקחוהו להמן ומנין שעשו תפלה הה"ד שק ואפר יוצע לרבים ומה תקוה לשק ואפר בלא תפילה ושאף צמים חילם מי דחק לממונו של המן מרדכי ואסתר המצומתם להם ע"כ כוונו באמיתתן ג"כ למה שכתבנו בדרשת ר' אבא