בית דוד (דרשות) קכה

אחרי הזמן שיהיה בתכלית השפלות לפי הוראת המזל עד שעלתה בידו ליום שלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר כי מצאם לפי הוראת מזלם להיות גזירתו עליהם מתקיימת בכל אלה וכאשר הפיר ה' עצתו וקלקל מחשבתו הנה לא הספיק הדבר לשדד המערכה אשר היתה מורה עלינו לרעה בלבד ולהעמידו על גדר המיצוע שלא יהיה לרעה לא לנו ולא להם רק כי נהפך מהקצה אל הקצה כי נשתנו עליהם סדרי המערכה עד כי פור המן נהפך לפורינו ככתוב ונהפוך הוא אשר ישלוטו היהודים בשונאיהם והיה זה יען כי הדבר לא ישתנה רק מפאת הפכו כמבואר בטבע ולזאת לא היה באפשרי לבטל הוראת הזמן כי אם בהפכו. אמנם לא מצינו התהפכות הזמן לטובה עלינו רק בשני דברים בגופם ובתורתם כי על גזירתו בכליון הגופות נהפך הדבר ושלטו היהודים בשונאיהם וגם בענין הגזירה הנוגע ליקרת צורתם ברצותו לבטלם מאלו המצות העיקריות בדת אשר המה רשומי האותות שבינינו לבין קונינו נהפך הדבר והדר קיבלוהו בימי אחשורוש אשר ע"ז אמר הכתוב ליהודים היתה אורה וכדרשת חז"ל וגם כי נתוספו לנו על ידו אותות ומועדים חדשים אלו ימי הפורים אשר לעד לא יכרתו ולא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם אולם בענין גזירות הממון לא נהפך הדבר ומקרא מלא דבר הכתוב פעמים ושלש ובביזה לא שלחו את ידם. ויש להבין מה ראו על ככה שלא לשלוח יד בביזה הלא באגרות שכתב אליהם מרדכי נאמר ושללם לבוז כמו שנאמר באגרות המן וא"כ מדוע נמנעו מזה ולא עשו כאשר צוה אליהם מרדכי לקיים בעצמם חיל גוים תאכלו וכו' אולם אמיתת הענין הוא להיות כי כבר ביארו המפרשים בדבר הכתוב שאמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב אשר ההרגש בו מבואר כי א"כ איך ישיבו הספרים הראשונים שכתב המן לאבד את היהודים אשר גם המה נכתבו בשם המלך ונחתמו בטבעת המלך ולביאור זה אמרו המפרשים כי באמת זה הוא הענין שהוצרכו להפך הדבר שהיהודים ישלטו בשונאיהם לאבד כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ולא הספיק להם בביטול הגזירה מאתם לבד להיות כי זה היה בלתי אפשר להשיב את הספרים כמו ששאלה אסתר יען כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב אפס כי ברצות המלך לבטל את הגזירה לשאלת אסתר הוכרח להפך את הדבר לאמור כי גם כוונתו הראשונה במכתביו הקודמים היה להשמיד זרע עמלק הארור וע"ז היה כוונת הפתשגן הנכתב בלשון סתמיי וכמו שקדמו בזה אמרינו בדרוש לפ' זכור. רק כי המן שינה מכוונת המלך להפך את הדבר על היהודים וכאשר נתוודע זה למלך כי שקר בימינו צוה לתלותו על העץ ולזה הספרים השניים היו דרך ביאור אל המכתבים הראשונים לאמר כי כן היתה כוונת המלך בעצם וראשונה ולא כהמן שרצה להפך הדבר והן הנה דברי הכתובים והוראתם ויאמר המלך אחשורוש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים לאבדם ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב ירצה כי אחרי אשר נעשה משפט חרוץ בהמן לתלות על העץ ולתת את ביתו לאסתר מעתה הנקל לכם להפך הדבר לכתוב כטוב בעיניכם על היהודים שהמה ישמידו זרע עמלק הארור ולאמר שכן היתה כוונת המלך ראשונה אשר לכך נתלה המן בשנותו מכונת המלך כי להשיב את הספרים בסתם באופן שלא יגיע שום רעה לאו לזה ולא לזה הוא מהנמנע כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב וזה ברור ומעתה דעת לנבון נקל כי זה שכתב מרדכי במכתביו ושללם לבוז לא מפאת שכן היתה כוונתו בעצם רק כי הי' מוכרח לכתוב כן מאחר שכן היה כתוב במכתבי המן ומכתביו של מרדכי לא הי' רק דרך ביאור אל הקודמים ולזאת הי' מהנמנע לבטל א פרט אחד ממה שנתבאר בראשונה אפס כי הי' בידו לפרשם ולאמור כי כוונת המלך היה על זרע עמלק הארור לא על היהודים

אמנם בכדי שיבינו היהודים כי אין כוונתו לזה באמת לזה נתחכם מרדכי לרמוז להם את זאת ברמז דק באופן שלא יורגש השינוי כ"כ אל ההמון רק המשכילים בעם המה ישיתו לבם לזה והוא בשנותו קצת ממכתביו של המן להיות כי המן כתב להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים כו' ביום אחד בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר ושללם לבוז. הנה כי הקדים הגבלת הזמן למאמר ושללם לבוז אשר כוונתו בזה מבוארת כי עיקר קפידתו בזמן אינו רק על עצם ההשמדה בשלימות כפי רצונו כי באמת לא הי' באפשרי לעשות שתיהם ביום אחד ועכ"ז תהי' ההשמדה בתכלית השלימות כי זמן יום אחד לא יספיק לזה לזה התיר להם לבוז שללם גם אחרי הגבלת הזמן המוגבל ולכך בא מאמר ושללם לבוז אחרי הגבלת הזמן לאמר כי אין זמן מוגבל לזה ויוכלו ע"ז גם אחרי כן בכל עת ובכל שעה אולם במכתבי מרדכי נאמר אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז ביום אחד וכו' הנה כי הקדים מאמר ושללם לבוז להגבלת הזמן אשר זה יורה ברור כי גם הביזה לא הותר להם רק ביום ההוא ולא אחרי כן וגם ביום ההוא הקדים ציווי ההשמדה להביזה אשר זה יורה כי ההשמדה היא העיקריי' בציויו והביזה טפילה לה אם יספיק להם הזמן ע"ז ולכך מאליהם נמנעו היהודים מלשלוח יד בביזה יען כי כבר הקדמנו שזמן יום אחד לא יספיק לזה ולזה ושתהיה ענין ההשמדה בתכלית השלימות כפי היכולת ולזה ביום ההוא עסקו בעיקר הציווי והוא ההשמדה ובזה כלו מעשיהם כל היום ההוא עד כי לא נשאר שום זמן לעסוק בביזה וביום שלאחריו לא הותרה להם ולזה מאליו נמשך הדבר שלא שלחו ידם בביזה והודיענו צדקתם של אותו הדור כי אף כי הביזה הוא מהדברים שנפשו של אדם מחמדתן ביותר עכ"ז המה לא שתו לבם לזה רק כי שמו עיקר מגמתם בכל היום ההוא בכל עצמת כחם ויכולתם בענין ההשמדה לבעבור כי היא אחת ממצות התורה עד כי יקר היה בעיניהם המותה לשונאיהם ולא השאירו להם מהזמן אף רגע אחד לבלות זמנם בענין הביזה. וזהו מה שאמר הכתוב ובבזה לא שלחו את ידם להודיע שבחם וצדקתם בזה וזה נכון ומבואר ולזה נתכווין מרדכי במכתביו כי אחרי כי לא נתן להם מהזמן רק בזה היום עצמו מאז ידע בנפשם כי לא יפנו עוד אל השלל בזה היום ליקרת הזמן אצלם לקיים בו עיקר המצוה כאשר נצטוו ע"ז בתוה"ק כמבואר. ועכ"פ הנה עינינו הרואות כי בדבר הממון לא נהפכה גזירתו של המן עלינו לטובה מהקצה אל הקצה לבוז שללם. וזה לאות כי בזה נשארו על הוראת המזל כבראשונה לרע להם וכפי הפור של המן כי אלו הי' מתבטל כח מערכת המזל גם בזה בלי ספק כי הי' מתהפך לטובה מהקצה אל הקצה כאשר הי' כן הענין בגזירתו על גופם ועל תורתם והי' זה יען כי ענין נס זה לא הי' מהניסים המפורסמים הנובעים ונגזרים מפעולת שם הוי"ה ב"ה. וכענין ניסי מצרים והים ודומיהן אפס כי הי' מעוטף בשמלת הטבע הנובע מפעולת שם אלהים [וכמו שהארכנו בזה די באר בזה די באר בדרוש לעיל] לזה הי' מההכרח להשאיר קצת מקום להוראות המזל ונשאר בענין איבוד ממונם

והנה כבר כתבנו בדרוש לז' של פסח כי כאשר יהפך ה' ברחמיו את רוע הוראת המזל לטוב לנו. לא יהי' ענין ההתהפכות ההוא רק בזמן ההוא לפי שעה כפי הצורך לנו אפס כי ההתהפכות ההוא נשאר קיים לעד תמיד כל הימים כי מיני אז והלאה שב המזל להיות עזרתה לנו לטובה בימים האלה עד כי אמרו חז"ל האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכו"ם למצ' לי' נפשי' באדר כי חסדי ה' לא יתמו ולא יכלו בשום זמן מהזמנים וכבר הארכנו בזה בדרוש הנזכר קחנו משם. ויען כי בימי' האלה עודנו