בית דוד (דרשות) קכד

הנצב פתח השער והוא תחת הנעצוץ יעלה ברוש. תחת הנעצוץ זה המן שעשה עצמו אלוקה. יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים דכתיב בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. ותחת הסרפד יעלה הדס תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפדת בית אלקינו שנאמר רפידתו זהב יעלה הדס זו אסתר הצדקת דכתיב ויהי אומן את הדסה. אשר הכוונה מפולשת בדבריהם לפי המדובר כי מרדכי בא לתקן חטא ע"ז אשר גבר עליהם המן בכח יצרא דע"ז הנמשך מפאת צורתם ואסתר באתה לתקן חלקי המצות המעשיים אשר נכשלו בהן מפאת יצרא דעבירה הנמשך מפאת חומרייתם ויען כי ביטול כלליית חלקי העבודה נמשך מפאת חורבן בית תפארתינו אשר הוא הי' מקור העבודה לז"א תחת ושתי הרשעה כו' ששרף רפדת בית אלקינו [ובא לשלול שלא תאמר שהתייחסותה לבת בנו של נבוכדנצר הוא בענין הצלם שהעמיד ולזה אמר כי רק לענין ביטול העבודה הנמשך משריפת בית אלקינו. ע"ז לבד באת אסתר לתקן] יעלה הדס זו אסתר שהיא תקנה חלק העבודה והמה כלליות המצות המעשים. אמנם תאר את שניהם בתואר הריח ולא טעם כי זה נמשל לבשמים ראש אשר עיקרו הריח וזו נמשלה להדס שיש בו ריח ולא טעם יען כי כבר הקדמנו שתיקונם והתגברותם לא הי' רק ע"י כשרון מפעליהם בחלק המצות אם בעיונים ואם במעשיים אולם לא התגברו עליו מפאת הגיון התוריי ולזאת יתוארו גם שניהם בתוארי הריח יען כי תיקונם והתגברותם הי' מפאת מעשי המצות המעשיים ולכך תאר אותם בתוארי הריח כאמור אמנם לפי שמרדכי הי' התגברותו בחלק המצות העיונים היפך יצרא דע"ז ואסתר התגברה בחלקי המצות היפך יצרא דעבירה ומהמבואר שחלק המצות העיונים המה ראשיים לחלקי המצות המעשיים לזאת תאר את מרדכי בשם ראש לכל הבשמים ירצה כי הוא הראש בחלק המצות המכונים בשם ריח והוא ענין נפלא [ועד"ז יתפרש גם הך פתיחתא דפתח רבה בר עופרן. ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זה ושתי שרים זה המן ובניו כי כוונה אחת להם ודברים אחדים והרצון כי שימת הכסא הוא תואר למרדכי ואסתר כי המה נעשו מרכבה לישועת ד' עד כי יתוארו בתואר כסא ומצורף לזה כי תואר כסא מוסב על ההנהגה התמידיית המעוטפת בטבע ותואר רוכב יאמר על ההנהגה שממעל לטבע כי כן הוא ממשפט המלך האנושיי בהיותו יושב על כסאו הוא מנהיג את בני מדינתו בהנהגה התמידיית וכשהוא הולך להתגבר על אויביו. הנה הוא רוכב על סוסו ולזה בהיות ההנהגה בכאן מעוטפת בטבע לז"א ושמתי כסאי בעילם והכוונה על מרדכי ואסתר ומזה נמשך כי והאבדתי מהם מלך ושרים כי אסתר הכניעה כוחה של ושתי בחלק העבודה ומרדכי הכניע כוחו של המן בחלק המצות העיונית כמדובר] ויען כי גאולתינו ופדות נפשינו הי' בימים האלו בשתי אלה לבעבור כן נתחייבנו בשתי מצות והמה מקרא מגילה ומשתה ושמחה בצירוף שילוח מנות ומתנות לאביונים כי מקרא מגילה הוא לפרסם השגחתו ית' עלינו גם בהיותינו בארץ אויבינו והוא בהיפך מיצרא דע"ז ומשקה ושמחה הוא לתקן משתאותיו של אחשורוש כי תחת אשר התענגו באיסור יתענגו עתה בהיתר בשמחה של מצוה ותחת אשר אותו רשע נתן עינו לנתק ולהפסיק הקשר שבינינו לבין קונינו בביטול רושמי האותות כולמו תחת זה נתחדשו להם במפלתו אותות חדשים אם מפאת החלק העיוני והוא קריאת המגילה ואם מפאת החלק המעשיי והוא המשתה ושמחה [ואף כי בדברינו הקודמים ביארנו כי אותות המועדים מורים על שעבוד נפשותם לחלק העיוני. הנה עכ"ז אין סותר למש"כ לעיל. יען כי שמחת כל המועדים עיקר שמחתן הוא בלב כי לא נצטוינו אל המשתה במועדים, אולם כאן בהצטרף ציווי המשתה עד כי אמרו חז"ל חייב אינש לבסומי עד דלא ידע כו' נמצא כי הקפידו ע"ז שתהי' עיקר השמחה. שמחה גופניית. ולזאת יורה על שעבוד גופם לחלק המעשיי וזהו אומרם והי' לה' לשם זו. מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים. והכוונה כי נתחדשו לנו פ"י אותות חדשים אשר לעולם לא יכרחו. והוא מבואר. שים לבך לדברים האלה כי נכונים המה

בית דוד

דרוש י"א

מגילה דף י' ע"ב. ר' אבא בר כהנא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים כי לאדם שטוב לפניו זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן

מודעת זאת בכל הארץ כי כלליית הטובות המוכרחיות להמין האנושיי בכללו האף כי רבים המה למיניהם ואי אפשר לפורטם עכ"ז כולמו יכנסו תחת אלה שלשת הסוגים והמה החיים והמדע והפרנסה וכמו שכתב הרמב"ם במורה אשר לזה אמרו חז"ל ויבא יעקב שלם שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו כי בזה נכללו כל מיני הטובות האנושיית ולזה הייתה גזירת המן על שלשתן כי על הגופות גזר להשמיד להרוג ולאבד ועל ממונם גזר ושללם לבוז ועל עסק הגיונם בתורת ד' הנה דרשו חז"ל במגילה על אותו מקרא כתוב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אורה זו תורה ושמחה זה יו"ט וששון זה מילה ויקר אלו תפילין ולמדו כן מהוראת הכתובים ועיין בפירש"י. שפירש שעל כל אלה המצות גזר המן עליהם וכבר ביארנו דבריהם אלו לעיל

והנה מהידוע כי כל עיקר עצמת גזירתו של המן הי' כפי המחוייב מפאת סדרי המערכה וזה הי' ענין מה שהפיל פור הוא הגורל מיום ליום ומחודש לחודש כי הי' מחפש