בית דוד (דרשות) קכג

הצורך אך זאת לבד ידענו מכוונתה שלא רצתה להשמיע קולה רק כי הפליגתו לדבר אחר באמרה ודמה לך כו' על הרי בשמים

אמנם תוכן כוונת הענין לפי הנמשל הנה הוא מובן לפי דברינו כי הדוד הקדוש והוא הקב"ה. מבקש מרעייתו החשוקה והיא כנסת ישראל שתשמיעו את הוד קולה והוא קול ההגיון בתורתו הק' כי לקול זה מקשיבים כל פמליא של מעלה כי הוא מוסיף כח ואור ועוז ותעצומות לכל ברואי ונאצלי מעלה וכל קיומם ועמידתם אינו רק ע"י הקול ההוא כידוע ממאמר חז"ל כי אלו לא קבלו ישראל את התורה הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו ואין העולם מתקיים רק בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן ואין כוונתם רק אל עולם השפל הלזה אפס כי כל נבראי מעלה עיקר עמידתם וקיומם תלוי בזה הקול כאשר האריך בזה אדומו"ר בספרו נפש החיים כי תדרשנו משם ומצאת וזהו אומרו חברים מקשיבים לקולך השמעיני והוא מבואר. אמנם היא השיבה ברח דודי ירצה אל תבקש ממני גדולות כאלה בהיותי יושבת בגנים והוא כינוי כל ימי היותה בגולה כי מלכה ושרי' בגוים אין תורה רק כי תספיק לך כעת בקיום מעשי המצות אשר אנו משתדלים בהם גם בהיותנו על אדמת נכר. וזהו אומרה ודמה לך לצבי או לעופר האילים [וכמו שאמרו במדרש טהרינו כצבי או לעופר האילים שתקבל את תפילתנו כקרבן גדיים ואילים ועיין מ"כ שפירש טהרינו כצבי דכתיב בי' הטמא והטהור יחדיו יאכלנו הרי שהוא טהור מלקבל טומאה] על הרי בשמים והכוונה שטהרינו ותקבל תפילתנו בזכות המצות שאנו מקיימים וכבר קדמו אמרינו שהמצות מתייחסים לחוש הריח ולכך ריבוי המצות מכונים בשם הרי בשמים ויען כי גם פושעי ישראל מלאים מצות כרימון לזה אמרה על הרי בשמים והוא מבואר לפי דברינו ועד"ז יתפרש במעט ההשקפה גם לפי המשל. ועיין

ועד"ז יש לפרש בדברי הכתובים אני ישינה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו וכבר ביאר בזה על נכון באלשיך הקדוש את המשל ואת הנמשל והעולה מדבריו כי תפסו דרך התשובה לאחוז תחלה במעשי המצות בטרם תיקנו את מעשי העונות וכמו שקדמו בזה אמרינו כי הדרך הנכון בדרכי התשובה להיות סור מרע תחלה ואח"כ יעשה טוב ולכך דודי חמק עבר כי לא ישרו בעיניו דרכי התשובה על זה האופן ודבריו נכונים בכוונת הכתובים שים עיניך על כל האמור שמה אלא שלא נתן טעם לדבריו מדוע כינה ענין עשיית המצות. לידי נטפו מור וכו' ובמה שכתבנו הנה טעמו מבואר ונגלה כי המור לריחו הטוב הוא כינוי למעשי המצות. כי מעשה המצות יתייחסו לחוש הריח וכמו שהקדמנו בשם המדרש וזה נכון:

ומעתה נגלה לנו עומק תעלומות כוונת חז"ל באותה ברייתא באמרם בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה והכוונה כי גם מעשי המצות לא זכו בעיניו ית' בזולת ההגיון התוריי יען כי בזולתה הוא נמנע להיות סור מרע וכל עוד שאינו סור מרע לא לרצון יהיו לפניו גם מעשי המצות לבעבור כי יתלכלכו ויתטנפו יקרת ערכם בליכלוכי הרע המתעצם בנו בתוכיותינו. ולזה אמר שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. והכוונה שהוא מרוחק מד' והביא ראי' מאותו מקרא כתוב נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם

והנה עומק כוונת המקרא לפי פשוטו הוא להיות כי כל תכשיט מאיזה מין שיהי' הנה נגרע ערכו ושפלה מדרגתו בהיותו נתון על גוויית החזיר. יען כי לא יתעטר החזיר בהנה ולא תוגדל תפארתו כאשר יותן רביד הזהב על צווארו לבעבור כי אין זה מגדרו. אולם עכ"פ בהיותו נתון על מקום אחר בזולת האף הנה לא ימצא בו רק מין זה מהפחיתות לבד והוא השפלת יקרתו אמנם בהיותו נתון על האף אשר הוא האבר המיוחד אליו להיות נובר בו באשפה ובמקומות המגואלים והמטונפים המלאים קיא צואה כי אז מבלעדי הפחיתות הנזכר למעלה משפלת ערכו עוד נוסף ע"ז כי עתה הנזם עצמו יהי' לי לכלי להיות נובר בו באשפה וכדי בזיון. ככה לעומת זה היופי באשה עם כי זה למעלה ולכבוד יחשב לה עכ"ז בהיותה סרת טעם והכוונה שהיא חסרה דעת ובשיגעון תנהג כי אז לא לבד כי לא למעלה ולתפארת יחשב לה כי אף גם זאת כי לחסרון מופלג הוא לה יען כי עי"ז היא מעותדת אל החטא ואל הקלקול להיות מופקרת לכל אחרי כי הדעת אין לה להזהר מהחטא כן שמעתי ביאור המקרא מאדמו"ר זללה"ה ויען כי בנושא שלפנינו והוא השם כל עסקיו במצות המעשיים ופורק מעליו עול תורה הנה גם שניהם יתלכדו ויצדקו בו גם המשל עם הנמשל לזה הביא התנא ראי' מהאי קרא והוא להיות כי כבר הקדמנו בשם המדרש כי מעשה המצות המה מתייחסים אל חוש הריח אשר האבר המיוחד לזה הוא האף והגיון התורה הוא מתייחס אל חוש הטעם ויען כי כבר קדמו אמרינו כי בזולת עסק הגיון התורה בלתי אפשר להיות סור מרע ועל כן גם פרי מעשי מצותיו יתלכלכו ויתטנפו בליכלוכי הרע ונותנים בזה כח והתגברות אל הרע עד כי קראו הכתוב תועבה כמש"כ זבח רשעים תועבה אשר הוא כינוי לע"ז ככתוב ולא תביא תועבה נמצא כי העוסק במצות הוא נדמה ממש לנזם זהב אשר הוא תכשיט אל האף אשר הוא האבר המיוחד אל חוש הריח אולם להיותו משולל וחסר מהגיון התוריי אשר בזולתה אי אפשר לו להסיר מתוכו מוטות הרע לזה ידמה לנזם זהב הנתון באף החזיר והיא מליצה נפלאה ומה נעים לפ"ז סיפי' דהך קרא והוא הנמשל באמרו אשה יפה וסרת טעם ירצה יען כי הוא חסר עסק הגיון התורה המיוחס אל חוש הטעם לזאת ימצא בו מהפחיתות הנמצא באשה יפה אשר היא חסירה הדעת וסר טעמה כאמור

ולהיות כי מן הכתוב הזה אף כי נתבאר ממנו עיקרו של דבר עכ"ז לא ידענו טעמו מדוע לא יוכל להתגבר על הרע במעשי המצות כולם כאשר יגבר עליו בעסק התורה לזה בא דברו לגלות לנו תעלומות חכמה להביא עוד מקרא כתוב אשר ממנו ניקח לדעת זאת והוא דבר הכתוב והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות והכוונה לפי מה שהקדמנו שהלוחות והמכתב היו שני דברים עצמיים אשר יתכן להם הקיום לזה בזולת זה כי הלוחות היו מהדברים החומריים המתייחסים אל חומר האדם אשר בם נשתעבד חומר העם הקדוש וכלי המעשה אל המצות המעשיית לעבדם ולשמרם ואותיות המכתב היו מאורות עליונים המושפעים מזיו כבודו ית' המתייחסים אל צורת ונשמת האומה הישראלית אשר ע"י נשתעבד רוחניות יצירתם אל הגיון התורה המתייחסת אליהם

והנה בשבירת הלוחות נתבטל חומריותם. ולזאת גם הקדושין הנמשכים מהם והוא שעבוד אברי האדם לעבודתו ית"ש אינם ברום המעלה כמקודם עד כי לא נוכל מעתה להתגבר במו על חלק הרע להכניעו. אפס בהגיון התוריי אשר האורות הגנוזות בצורת האותיות נשארו בקיומם ולא נתבטלו ולזאת בם נוכל להתגבר על חלק הרע המתעצם בנו בתוכיותינו כאשר הארכנו בזה די באר לעיל בדברינו

וזהו הנרצה לו ללמדינו מאותו מקרא והמכתב הוא מכתב אלקים חרות אל תקרי כו' ירצה כי באמרו חרות ולא חקוק בזה יורה לנו הענין הלזה בעצמו אשר עמדנו עליו והוא כי המכתב האלקי לא הי' משועבד אל חומר הלוחות עד כי בהעדרם יעדר גם הכתב ויתבטל ממציאותו כמשפט הדברים הנחקקים חלילה אפס כי הי' חרות ירצה מל' בן חורין שלא הי' משועבד אל החומר רק כי הי' לו מציאת בפ"ע ולזאת לא נתבטל בשבירתן ונשאר על קיומו עד כי נשאר לנו לפליטה להיות למגדול עוז. ולזיין ממורט להתגבר על הרע המתעצם בנו. ומעתה דעת לנבון נקל כי הפשט בביאור מלת חרות ע"ד מה שביארנו והדרש עולים בקנה אחד והוא מבואר ונכון

ומעתה נגלה לנו עומק תעלומות כוונת חז"ל במאמר