בית דוד (דרשות) קכב

הנכון להשיג קרבת אלקים וכבר דימוה חז"ל לטובל ושרץ בידו יען כי כל עוד שלא נטהר לבנו ממוקשי הרע גם מעשי הטוב מהמצות אשר יעשו לא לרצון יהי' לפניו ית' ולזה העצה היעוצה לנו מפי אדונינו המלך נעים זמירות ישראל הוא סור מרע ועשה טוב הנה הקדים הסרת הרע לעשיית הטוב כי אם לא איפוא זאת גם פרי צדקתם ממעשי המצות ועבודת הקרבנות. הנה נותנים בזה כח והתגברות אל הרע כאשר האריכו למעניתם בזה בספרי חכמי האמת ולזה אמר הכתוב זבח רשעים תועבה ובוצע ברך נאץ ה' ורבות כאלה ולזה בא הנביא להוכיחם על פניהם בראותו כי דרך עקשים למו ונלוזים במעגלותם לאחוז ראשונה במעשי הטוב בטרם הכינו לבם להטהר מהרע ועכ"ז המה צדיקים בעיניהם ומפילים תלונותם על ה' מדוע רחק מהם אחרי כי המה מתקרבים אליו בכל עוז במעשי המצות ועבודות הקרבנות ובכדי להיישירם אל הדרך הנכונה אמר למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וכו'. קטורת תועבה היא לי כו'. חדשיכם ומועדים שנאה נפשי והכוונה כי פרי צדקתם לא יועיל למו כל עוד שלא סרו מהרע כי תועבה היא לפניו ית'. אפס כי אם כה תעשו רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם כו' או אז לכו נא ונווכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשל ילבינו כו' ירצה כי כאשר תיישרו דרכיכם לסור תחילה ממוקשי הרע. ואח"כ לאחוז בטוב אז תשיגו קרבת אלקים ותסור תלונותיכם מעל ה' ולזה בא המתרגם ברוח קדשו להורות לנו איך ובמה נוכל להתגבר על חלק הרע ולהכניעו ואמר כי לא יתכן לנו זה בזולת עסק התורה כאמור ועל כן תרגם להך קרא תובו לאורייתא. ובזה ואידכו מחוביכון ויצא לו כן מדיקדוק הלשון כי מאמר הזכו הסירו בתוספות ה"א מאותיות האמנתי"ו בראש התיבה המורה על ההתפעלות הכבד ובתיבת רחצו חסר הה"א ולזה פירש כי מאמר רחצו היא כסיבה אל מה שנאמר אחריו. והרצון כי ע"י עסק התורה הנרמז במלת רחצו יפעל בנפשותם התפעלות כבד עד אשר תוכלו להזדכך ולהסיר הרע מכל וכל והוא נכון ומבואר ליודעים בטיב לשון עבר

ובזה נתבאר לנו כוונת המדרש באומרו למה"ד למלך שקידש מטרוניתא בשתי מרגליות כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע כי אין הכוונה שנעשה ונשמע המה עצמת הקדושין אמנם כי עצמת ענין הקדושין הניתן לנו מכבודו ית'. המה הלוחות אשר המה מעשי האלקים. והמכתב מכתב אלקים החרות בם כאשר קדמו אמרינו כי המה שני דברים עצמיים לקדש בהן שני חלקי יצירתינו החומר והצורה להיותם שתיהם נשמעים לעבודתו ית' זה בכה וזה בכה וענין אמירתם נעשה ונשמע בא להורות כי קבלנו אותם מרצונינו כי הקדושין צריכים להיות בהכרח מרצון המתקדשת כי באמרם נעשה קבלו בזה עליהם את עול עבודת מעשה המצות בפועל הנתלים בחומרייתם ובאמרם נשמע קבלו עליהם להיותם משועבדים בחלק רוחניותם וצורתם. אל המושכלים והעיונים האלקיים וההגיון בתורתו ית'. אבל לא שיהי' זה עיקר עצמת הקדושין רק כי זה הודאה מאתם שקבלו נתינת הקדושין והמה הלוחות האלקים בשתי חלקיהם מרצונם ואוות נפשם אך כאשר העוו דרכם בעשותם להם עגל מסכה ונמשך מזה שבירת הלוחות מאז נוטל מהם מעשי הקדושין המתייחסים אל החומר ומאז אבדנו בענינו את המעלה אשר הי' לנו בחלק המצות המעשיות להתגבר גם במו על הרע המתעצם בנו בתוכייתינו בהיות מעשי מצותינו זכים ובהירים מבלי שום תערובות סיג וחלאה ממחשבת פיגול המפסידים כוונתן ולא נשאר לנו רק החלק העיוניי והוא ההגיון בתורתו ית' אשר בה נוכל להתנחם מעצבונינו ובה נוכל להתגבר על הרע המתעצם בנו ובזולתה הוא נמנע כאמור ולזה אמרו במדרש אבדתם נעשה שמרו נשמע. והוא ברור

והנה כל זה הוא לאותן שחלק להם ד' בבינה. ויש להם יד ושם להבין ולהשכיל בתורתו הקדושה אולם מה יעשו ההמונים העם אשר לא חלק להם בבינה ואין בידם לעסוק בתורה. אמנם מצאנו גם להם תרופה מן התורה והוא בהחזיקם ממאודם את ידי העוסקים בתורה וכפי מה ששמעתי לפרש בשם אדמו"ר הגאון החסיד מוהר"ח זלה"ה מוואלזין בביאור הכתוב באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם כי הכוונה בזה כי הבאר הוא כינוי לתורה שבע"פ [כמו שנתבאר אצלינו בביאור פרשת מי מריבה] וע"ז אמר כי הבאר אשר השרים חפרוה ירצה שהחכמים ההוגים בה התחקו על מחצב שרשיו להמציא חדשות בכל עת וע"ד מה שאמר הכתוב דדי' ירווך בכל עת כרוה נדיבי עם הרצון שאותן שאין להם יד ושם לעסוק בתורתו עכ"ז נקנה להם הבאר ההיא ע"י נדיבת לבם במה שעזרו ממאודם להחזיק ידי לומדי תורה וזהו אומרו כרוה נדיבי עם שכן בכרכי הים קוראין למכירה כירה [כמבואר במס' ר"ה כ"ו עיי"ש] וקמפרש ואזיל אלה במחוקק ואלה במשענותם והדברים ראוים למי שאמרן ושפתיים ישק

על כן המשכילים בעם אל דמי לכם מלהגות בתורת ד' תמימה יום ולילה חזקו ואמצו אל נא תרפו ידיכם ממנה כי היא הנשארת לנו לפליטה גדולה להנצל מתחבולות היצר אשר טמן פחים לרגלינו ובזולתה הוא נמנע וגם ההמונים בעם אשר לא מצאה יד שכלם להתבונן בה בינה ולהתחקות על שרש מחצבתה בעצם אחזו בסנסני תמרי' למעבד תמכין לאורייתא ולהחזיק ידי עושי המלאכה היושבים על המשמר להגות בתורת ד' ולקרבה אל החכמים להנות מאורם כי באורם תראו אור ובזולת זה גם מעשי המצות לא זכו בעיניו הירא את דבר ד' ישמור רגלו מלכד והחי יתן אל לבו ועיין ביערות דבש להגאון מוהר"י בביאור מאמר נשי במאי זכיין והוא מכוון ומתאים לדברינו

ובאלה נבואה לבאר הברייתא שזכרנו ובטרם נבוא אל ביאורה נביא הלום מדרש אחד ממדרשי חז"ל על אותו מקרא כתוב ולקחתם לכם ביום הראשון אשר ז"ל ד"א פרי עץ הדר אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם וריח כך ישראל יש בהן בני אדם שהם בעלי תורה ומע"ט כפות תמרים וכו' מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מע"ט וענף עץ אבות כו' מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כו' שיש בהם מע"ט ואין בהם תורה וערבי נחל כו' הנה נתבאר מדבריהם כי תואר הריח הוא כינוי אל בעלי המצות ותואר הטעם הוא כינוי אל בעלי התורה ועיין ביפ"ת שכתב וז"ל. עם שכפי דקות התורה ורוחנייתה יאות יותר להמשילה אל הריח לא עשה כן לרמוז דתלמוד גדול ממעשה ולכן המשיל התורה אל הטעם שהוא תכלית הפרי ותועלת המעשים אל הריח שהוא טפל בתועלת הפרי והאריך בזה עיי"ש ודלא כהפייטן בראשון לחג הסוכות שכ' בהיפך מזה לכנות הטעם לבעלי המצות והריח לבעלי תורה דהעיקר כהמדרש דידן וכמו שכתב היפ"ת וכמו שיבוא עוד בדברינו להלן אי"ה

וזהו דבר הכתוב במגילת שיר השירים היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים ופשטות כוונת הכתוב יפה ביארו הרב ן' עזרא להיות כי חומר מגילה זו הוא דברי הדוד הקדוש עם רעייתו החשוקה. ולזה המשיל כאילו הדוד הקדוש התפאר עצמו לאחוזת מרעהו שרעייתו החשוקה יש לה קול ערב עד להפליא ולזה קיבץ את אחוזת מריעיו ובא עמהם אל פתח הגן אשר היא יושבת שם כאשר תארוה בראשית המגילה באמרם שמוני נוטרה את הכרמים וא"כ היא יושבת תמיד בגנים לשמור הכרמים ולזה בא אלי' ועמד על הפתח ונקש לה על הדלת לקרוא לה לאמור שמע נא היושבת בגנים הנה קיבוץ חברים עמדי הבאים לשמוע קולך כי היא אינה רואה אותם יען כי היא מבפנים בתוך הגן ולזה הודיעה כי חברים מקשיבים לקולך ולזאת השמעיני את קולך והתחזקי בכל עוז להיטיב נגן ולהשמיע קול ערב כפי כל יכולתך למען יהי' לי לתפארת מול החברים המקשיבים וזהו אמרו היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני והוא מבואר ונפלא לפי עומק פשוטו. אמנם היא השיבה ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים והנה תשובתה אינה מובן כ"כ וגם הפשטנים לא ביארוה די