בית דוד (דרשות) קכא

הלוחות משובצים היו במליאותם

ועד"ז הי' ג"כ בריאת השיתין אשר עליהן דרשו רז"ל במס' סוכה [מ"ט א'] שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנא' בראשית ברא שית. והכוונה כי ענין החלל אשר הוא נוקב ויורד עד התהום לא הי' ענינו בבחינת ההעדר ואין כמשפט מעשי החקיקה המלאכותית. הרצון. שברא כל כדור הארץ מסביב לו ומעצמו נשאר הוויות החלל ההוא מבחינת העדר הקודם להוויתו כי אלו היו כן לא הי' שייך לתוארו בתואר בריאה. לאמור עליו בראשית. כי תואר בריאה לא יפול רק בדבר יש. כי עיקר כוונת בריאה הנאמרת בכתוב הוא על בריאת יש מאין. אולם על ההעדר לא יתכן מליצת בריאה ומאחר דייחס לו הכתוב תואר בריאה. נשכילה לדעת כי הי' בריאה מוחלטת בפני עצמה והוא ניכר מפאת עצמו גם בזולת חומר הארץ המקיפו כתבנית תואר המכתב האלקיי החרות על הלוחות כאמור והי' זה יען כי שם הוא מקור ושורש סוד התקשרות שמים וארץ. עד אשר מזה נמשך השפע משמי מעל לכל יושבי תבל ושוכני עמק עכור הלזה. ולזה נקבע שם עיקר העבודה מעבודת הקרבנות והוא הניסוך אשר בלי ספק כי היא עבודה עיקריית בעבודת הקרבן שהרי לכך נקבע עליו השיר והשבח לחי עולמים כי אין שיר בלא נסכים כמבואר ולזה הי' ענין בריאותו ע"ד ענין המכתב האלקיי כאמור. והוא אור נמשך מהשמים ממעל ונוקב ויורד עד התהום. אשר ממנו נתהווה הוויית החלל ההוא בכדי שע"י המשכת האור ההוא יתקשרו והיו לאחדים שתי קצות חלקי הבריאה מנקודה העליונה מרום שמי מעל עד תכלית שפלת נקודה התחתונה מקור נוקבא דתהומא רבא. אולם ענין המשכת האור ההוא לא הי' רק בראשית הבריאה לצורך עיקר בריאת הוויית החלל ההוא, והוא מבחינת אור הגנוז. ונסתלק אח"ז בהסתלקות האור הגנוז ונשאר בכוחו להתפשט ע"י מעשה הצדיקים בכל דור ודור. ולזאת הן האדם לבדו היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. וע"י יתקשרו חלקי הבריאה [וכמבואר אצלינו בדרוש לפ' שלח]

המורם מדברינו אלה היות כי במעשי הלוחות נמצאו שתי נמצאים עצמיים ושתיהן היו מעשי אלקים והן המה האחד חומריות הלוחות אשר היו כעין תיק ונרתק אל האותיות והשנית אורות העליוני' מהאותיות הגנוזים בהם וממלאים אותם. אמנם בקדמות הרעיון יפלא למה הי' כלל לחומריות הלוחות אחרי כי האותיות הי' להם מציאות בפני עצמם אף בלתי היותם נתלים ונאחזים בגשם חומריית הלוחות א"כ לאיזה צורך נעשו הלוחות אבן מעשי אלקים ומדוע לא תספיק רוחניות האותיות לבדנה הכי לשמירה היו צריכים שלא יתקלקלו כמשפט הדברים החומריים הגשמיים להנתן בתוך נרתק מחשש הפסד וקילקול אתמהא אולם אמיתת הענין הוא יען כי היתה הכוונה האלקיית בנתינת הלוחות לשעבד בהם את שתי חלקי יצירתינו החומר והצורה להיותם שתיהם משועבדים לעבודתו ית' את כלי החומר אל כלליית המצות המעשיים כולהם ואת רוחניית הצורה אל הדברי' המושכלים מהעיונים האלקיים וההגיון בתורתו ית' אשר בה כלולים כל אלה ולזה הי' מהצורך לשתי אלה הנמצאים העצמיים להמצא בלוחות האלוקיים את חומר הלוחות לשעבד בהן את חומרייתנו והן המה כל כלי המעשה לפעול על ידן את מעשה המצות כולנה ואת יקר הדר זיו רוחניית האותיות לשעבד בהן את יקרת צורתינו אל הדברים העיוניים והוא ההגיון בתורתו ית' ולזה דימו חז"ל את ענין נתינת הלוחות הניתנים לנו מכבודו ית'. בדמיון נתינת הקדושין הניתנים מן המקדש להמתקדשת יען כי כן כאשר ע"י הקדושין הנה היא משועבדת אל המקדשה לעשות כרצונו ככה ע"י נתינת הלוחות נשתעבדנו לעבודתו ית' בשתי חלקי יצירתינו כאמור כאשר הוא מבואר במאמרם ז"ל [שמות רבה פ' מ"ג] למה"ד למלך ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלכה וקילקלה עם אחר הסרסור שהוא נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לה המלך לקדשה וקרעה אמר מוטב שתידון כפנוי' ולא כאשת איש כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותה מעשה נטל את הלוחות ושברן כו' עכ"ד הנה שדימו ענין שבירת הלוחות לביטול הקדושין כאמור

והנה אם לא עשו ישראל אותה מעשה והיו זוכים אל הלוחות הראשונים אשר גם חומרם היו מעשה אלקים אז הי' נשלם להם ענין מעשי הקדושין בשלימות והיו נשמעים לעבודתו ית' בשתי חלקי יצירתם ואז היו מצותיהם זכות ובהירות מבלי שום תערובות סיג וחלאה מהדעות הנפסדות המצטרפים אל מעשי המצות כהיום כי אף בעשות האדם איזה מצוה לעבודת בוראו עכ"ז לא ימצא שלא יצטרף לזה איזה כוונה נפסדה ונטי' לרע כהצטרפות הגאוה והכבוד והתפארת מבני האדם ורבות כהנה ממפסידי הכוונה האמיתית המכוונת ממעשי המצות כפי רצון הבורא וכמעט שלא ימלט שום אדם מזה ולא יתחלפו רק ברב ובמעט כי הצדיק אין לו כ"כ פניות ונטי' מהכוונה האמיתית במעשיו ואשר הוא במדריגה למטה מזה יתערבו בו הרבה מכוונות המפסידות במצותיו אבל שיעשה האדם בזמן הזה איזה מצוה מבלי שום כוונה ופני' רק כפי המכוון מרצון הבורא הוא כמעט מהנמנעות ויש להמליץ כן בדבר הכתוב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ירצה שבטוב ההוא עצמו אשר יעשה לא ימלט שלא יחטא ממנו מאומה באיזה כוונה אשר לא טובה וכמוהו רבות מהמפסידים וכל זה נמשך מפאת שבירת הלוחות הראשונות ונתבטלו מעשי הקדושין המיוחדים לחלק חומרייתינו כי בחזרת הלוחות השניות הנה לא שב עוד להיות חומר מעשי הלוחות מעשי אלקים כראשוני' רק כי נאמר למשה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ולכך נתבטלו מאז מעשי הקדושין המיוחדים לחלק חומרייתינו ולזה אין חלק חומרייתנו נשמע לעבודתו ית' רק כי כל מעשנו לה' הוא הכל על צד ההכרח ולזאת לא ימלט שיבוא בהן מהכוונות המפסידות אפס כי הקדושין המיוחדים לחלק צורתינו הנמשכים מפאת אורות האותיות הנאצלים מזיו כבודו ית' לא נתבטלו בשבירות הלוחות הראשונים יען כי המכתב האלקיי שב אצלינו בחזרה בלוחות השניות כמבואר בכתוב כי גם בלוחות השניות הי' המכתב מכתב אלקיי ואם כי בלי ספק הוא למטה במדריגה מהמכת' אשר הי' בלוחות הראשונים כי כן כאשר רדו ממדריגת הלוחות הראשונים בבחינת חומרם ככה בלי ספק גם המכתב רד ממדריגתו הראשונה עכ"ז אחרי כי מ"מ המכתב מכתב אלקים הוא גם בשניות הנה נשתעבד חלק צורתינו לעבודתו ית' ע"י זיו זוהר האותיות הנאצלים מכבודו הניתן לנו בלוחות השניות וזהו דבר הכתוב אני ישינה ולבי ער ובמדרש אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן והכוונה כי רק מפאת חלק חומריותינו אנו ישינים מהמצות כי גסות חומרייותינו עצלה תפיל תרדמה עלינו להמנע מעשייתן אבל לבי ער לעשותן ירצה כי מפאת השכל אנו חפצים לעשות רצונו יען כי חלק צורתינו נשתעבד לעבודתו ע"י הקדושין מהלוחות השניות. והוא מבואר

על כן לא נוכל כעת להתגבר על הרע המתעצם בנו בתוכייתינו ולנצחו במלחמתינו זולתו ע"י עסק ההגיון בתורתו ית'. אולם בעסק מעשי המצות לבד לא נוכל להתגבר עליו יען כי כל פרי מעשי המצות אצלינו לא ימלט שלא יהי' בהם מהתערובות הכוונות הנפסדות הנמשך מפאת ביטול הקדושין המיוחדים לחומרייתינו אשר נתבטל בשבירת הלוחות הראשונות רק ע"י הגיון התורה בה נוכל להתגבר על יצרינו כמאמר חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין יען כי חלק הקדושין המיוחד לצורתינו. נשאר לנו בקיומו כאמור

ואל זה כיון המתרגם ברוח קדשי בתרגומו להאי קרא [ישעי' א'] רחצו הזכו וז"ל תובו לאורייתא ואידכו מחובוכון והכוונה לו בזה להיות כי תכלית כוונת הנביא שמה במאמריו להוכיח את בני דורו הבאים לשוב אל ד' ויאחזו ראשית דרכם בתשובתם להתקרב אל ה' במעשי המצות ועבודת הקרבנות איש איש מאשר תמצא ידו ואינם שמים על לבם לסור ממוקשי הרע אשר בו נלכדו ולהרים מכשול לבל ילכדו ברשת אשר טמן לרגלנו ולא זה הוא הדרך