בית דוד (דרשות) יב

בן יכבד אב

יען ראיתי אשר מה טוב ומה נעים לחוש לכבוד אבא מורי זצ"ל אשר חייב אדם בכבוד אביו בחייו ובמותו לזאת הסכמתי להדפיס איזה גרגרי חידושי תורה מחידושי אדמו"ר מר אבי הרב המאור הגדול החריף המפורסם וכו' מוהר"ר אברהם בהרב ר' אשר הלוי זצ"ל שהיה מו"צ בק"ק ווילנא

א) גרסינן במס' יומא דף ס"ו ת"ר איש להכשיר את הזר עתי שיהא מזומן, עתי אפילו בשבת עתי אפילו בטומאה, למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתיפו וכו' אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ פירוש רש"י מדאצטריך למתני אפילו בשבת איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליוה"כ דאי יוה"כ כשבת לענין הרצאה למה לן קרא להתיר בשבת הרי כשחל בחיל נמי כשבת דמי עיי"ש, יהנה הך סוגי' דרפרם הובא ג"כ בכריתות ד' י"ד ומסיק הגמרא שם דדברי רפרם בדותא היא משום דדלמא שאני שעיר המשתלח דהכשירו בכך עי"ש, והנה לבד מה שהקשו המפורשים בהנך תרי סוגיית עיין מה שהקשו בתוס' שם ובשאגת ארי' בסי' ע' יש עוד לדקדק בשני סוגיית הללו, א' דביומא העתיק הש"ס בלשון הברייתא עתי אפילו מזומן ברישא ובכריתות מתני בסוף ב' ביומא קתני עתי אפילו בשבת עתי אפילו בטומאה ובכריתות הקדים טומאה לשבת, ג' מדוע כלל להי בחד פעם עתי אפילו בטומאה ובשבת ולא חזר עוד פעם עתי למתני עתי אפילו בשבת ונראה לי לתרץ בעז"ה כל זה בהקדם מ"ש הרשב"א בריש שבת אהא דקאמר ר"א תנא הכנסה הוצאה קרי ליה והקשה קושית תוס' שם אמאי תני במתני' דכלל גדול טפי משאר תולדות ותי' בשם הרמב"ן דר"א ס"ל דהכנסה הוי נמי אב כמי הוצאה וחדא מלאכה היא אבל רבא שם סברא לי' דהוי רק תולדה עיי"ש. וצ"ל באיזה סברא פליגי דלמר קרי ליה אב ולמר קרי ליה תולדה כיון דלכ"ע הוי הכנסה במשכן כמו הוצאה. ונקדים סוגיא דעירובין ד' י"ז דקאמר שם ר' ינאי אבל ע"ת חייבין דתני ר"ח לוקין על תחומין ד"ת ופריך שם הא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא אמר ר"א מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב והקשו שם תוס' ג' קושיות כיון דס"ד דקרא דאל יצא להוצאה איצטריך א"כ בפשיטות ה"ל להקשות הא לא כתיב תחומין כלל. עוד הקשו הא ר"ע ס"ל בהדיא דתחומין דאורייתא עוד הקשו דהא דמשמע בכל דוכתי דהוצאה כתיב בשבת לא מצינו לשין הוצאה אלא מקרא דאל יצא. ונראה לתרץ דהתוס' בריש מס' שבת הקשו למ"ל תרי קראי בהוצאה דבהזורק נפק' לן מקרא דויעבירו קול וכו' ובעירובין מסיק מקרא דאל יצא וכו' עיי"ש תירוצם בדוחק. והנה שם בפ' במה טומנין קאמר שם הני ל"ט מלאכות כנגד מי פליגי שם ר"ח ור"י ה"א כנגד כל מלאכות שבתורה וח"א כנגד עבודת המשכן וקאמר שם תניח כמ"ד נגד עבודת המשכן וכו' והקשו שם תוס' דהא ע"כ גם למ"ד כנגד כל מלאכות שבתורה ס"ל ב"כ כנגד עבודת המשכן דאל"כ מנ"ל הי מקרי אבות והי מיקרי תולדות עיי"ש. ונקדים סוגיא דשם צ"ו דפריך שם הוצאה היכא כתיבא וקאמר מקרא דויעבירו קול וכו' ופריך שם ממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום וכו' ומתרץ דגמר ג"ש מיה"כ וכתב התוס' שם דר"ח לא גרס הך קושיא ממאי וכו' דאף דנימא דבחול איירי שפיר מוכח מדאיקרי מלאכה וכתבו דכן איתא בירושלמי והנה י"ל הגירסא דידן וגם דעת הירושלמי דכל אחד לשיטת אזיל בהקדם ע"פ קושית העולם אמאי צ"ל דילמא בחול קאי דגם אי בשבת קאי ג"כ י"ל כדקאמר דילמא משום דשלים עבידתא. גם הקשה הפ"י אמאי לא קאמר שם מקרא דאל יצא דמוקדם הוא בתורה ונראה דבש"ס סוטה כ"ז דריש ר"ע במשנה שם מקרא דומדותם מחוץ לעיר אלפים דאלפים היא לתחום שבת ישם בד"ל קאמר שם הגמ' דפליגי בתחומין דאורייתא והקשו תוס' שם מפ"ק דעירובין דלמד שם מקרא דאל יצא גם בד' נ"א דגמר שם מקום מקום עיי"ש והנה מדברי רש"י פרק ב' דשבת נראה דהאי ג"ש הוא לרבנן דר"ע דס"ל דמ"מ יש לו אסמכתא מן התורה היינו מג"ש דמקו' מקום ולפיכך החמירו בו יותר מכל שבות דרבנן למיסר גם בין השמשות עיי"ש ד' ל"ד אבל הא ודאי לר"ע דדריש בסוטה מומדותם לתחום שבת הוא דרשה גמורה וס"ל דמה"ט הוא מדאורייתא כדמסיק תלמודא שם בסוטה וכן מבואר להדיא שם בתוס' בשבת דגם לרבנן דפליגי אדר"ע וס"ל דתחומין מדרבנן מ"מ יש לי סמך מדאורייתא מג"ש דמקום מקום ועיי"ש ע"כ לא הבנתי קושית תוס' בסוטה מאי דהקשו שם מפ"ק דעירובין ועיין תוס' י"ט בסוטה פ"ה מ"ג ד"ה ר"א שהקשה דברי הרב דשם מפ' ב' דשבת דכתב דקרא אסמכתא בעלמא ודבריו תמוהים דשם קאמר אליבא דרבנן דפליגי אר"ע דס"ל תחומים מדרבנן ואפ"ה ילפא מג"ש דמקום מקום לאלפים אמה וע"ז כתב שם דאין אלא אסמכתא וכן כתב רש"י ותוס' שם בגמ' אבל ר"ע דדריש בסוטה מקרא דומדותם ודאי דרשא גמורה היא כדמסיק תלמודא שם. מ"מ בעי נמי קרא דאל יצא לתחומין דמומדותם לחודי' אינו מוכח רק לאסור בעלמא אבל אזהרה למלקות לא שמעינן אלא מאל יצא ומ"מ מאל יצא לחודי' נמי לא הוה ידעינן תחומין אלפים אמה דה"א דוקא י"ב מיל כנגד מחנה ישראל כמו התם בלוקטי המן וע"כ איצטרך גם קרא דומדותם לגלויי נמי לאלפים אמה והשתא ניחא הא דסוף פ' ק' דעירובין דאמר ר"י אבל ע"ת חייבין דתני ר"ח וכולי' והקשה הרמב"ן במלחמות אמאי דחיק לאוקמי מתניתין אליבא דר"ח דהוא אליבא דר"ע דלא כהלכתא, גם למה לא הביא הא דר"ע דמתניתין שם ובאמת לפי מה שכתבתי י"ל דקושטא קאמר ר"י דתחומין חייבין גם אליבא דרבנן ומה"ט כמו דמחמירי מלערוב בה"ש משום דאית לי' אסמכתא הוא כדאורייתא וה"נ לענין מחנה. רק דלא לימא דר"ע בסוטה נמי מדרבנן קאמר רק דאסמכוהו אקרא ולפ"ז לרבנן דפליגי עלי' ע"כ ס"ל דגם אסמכתא ליכא והוי כשאר שבות דרבנן דלא שייך להחמיר בי' טפי משאר שבותים ע"כ הביא הא דר"ח דאמר לוקין הייני כר"ע ש"מ דר"ע מדאורייתא קאמר ולפ"ז רבנן נמי י"ל דס"ל עכ"פ אסמכתא וכמ"ש בעירובין נ"א ג"ש דמקום וכו' ולפ"ז הסברא דחייבין כמו דאחמירו במתניתין דשבת ל"ד לענין בה"ש ולפ"ז י"ל נמי דלר"פ קרא דאל יצא לתחומין לבד הוא דאתא ולא מפיק לי' להוצאה כלל וכדמסיק שם רב אשי מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב דמשמע תחומין בלבד וכפרש"י שם דאין כאן הוצאת משא כלל והוצאה נפקא ליה מקרא דויעבירו כמ"ש בהזורק דקאי שם אליבא דר"ע דפליגי שם במתני' ואליבי' מקשי שם הוצאה היכא כתיבה והיינו כיון דאל יצא לדידי' לתחומין הוא דאתא ולא מוכח כלל הוצאה משם ולדידי' מסיק שם מקרא דויעבירו ומקשהו דילמא בחיל קאי ומשום דשלימא עבידתא והיינו דודאי מבואר בקרא שם דהרבה אנשים ונשים היו עושים מלאכת המשכן כמו שכתוב איש איש ממלאכתו וכו' וכן כתיב והנשים טוו את העיזים א"כ שפיר י"ל מאי דאמר אל יעשו עוד מלאכה היינו המלאכה שהיה עושין כ"א בביתם לצורך המשכן כמ"ש ויבואו כל החכמים העושים וכו' ולא קאי כלל אהבאה רק אי מיירי בשבת ל"ל הכי דכבר נזהרו על מלאכת שבת בשבת גם לענין דלא דחי מלאכת המשכן איסור שבת כבר הזהירו בריש ויקהל מדהקדים שבת למלאכת המשכן כפרש"י שם ולא היה צריך משה להעביר קול במחנה ע"ז וע"כ משום הבאה לחוד ליד הגזברים קאי וא"כ שפיר מוכח מדקרי ליה מלאכה דחייב עליה ע"כ הקשה דילמא