בית דוד (דרשות) יא

נראה דר"י ס"ל כהך ברייתא דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ונפקא לי' מקרא דדם זבחיך ישפך רק דממילא משתמע מיני' נמי דסגי בשפיכה א' מדלא כתיב סביב וכדכתיבנה אבל זריקה א' לר"י לא יצא ולכך בדווקא קאמר ר"י ומה עולה טעונה מתן יסוד בשפיכה א' לגבי המזבח ולא קאמר במתנה א' ע"ג המזבח משום דלר"י דווקא שפיכה הוא דמהני במתנה א' אבל זריקה לא סגי במתנה א' וזה היא ראי' ברורה לכל מה שכתבנו בפירושא דשמעתין ודו"ק

ובהכי יתישב נמי מה שהקשינו על מאי דפריך הש"ס ור"י מפיק קרא להכא ולהכא דמנ"ל דהברייתא אתיא כר"י כיון דלפירושינו כר"ע נמי מצי אתיא וכבר כתבנו לעיל דגם פירש"י בזה אינו מיושב ולפי מה שכתבתי ניחא דהש"ס קים לי' מהך ברייתא דהספרי [דרישא דברייתא זו הובאה בש"ס דילן במס' נזיר [כ"ה א'] ובמס' תמורה [י"א ב':] דר"י אית לי' כהך ברייתא דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ולכך שפיר פריך ור"י מפיק קרא להכא ולהכא ודו"ק

והא דמשני תרי תנאי אליבא דר"י מעתה יתפרש כפשוטו דמאן דדריש אליבא דר"י קרא דדם זבחיך ישפך להניתנין בזריקה תו לא נפקא לי' מעשר ופסח מהך קרא רק דנפקא לי' מקרא דריוה"ג ומאן דמוקי לי' לקרא דדם זבחיך אליבא דר"י למעשר ופסח א"כ לית לי' כלל להא דהניתנין בזריקה כו' וכ"ז אינו ענין לפלוגתא דר"י ור"ע בפסחים גבי בירך ברכת הפסח דהך פלוגתא מתוקמא אליבא דתרווייהו תנאי וכדמפרשינן לה לעיל דלאו בקראי פליגי אלא בסברא ולא אצריכינן מעתה למדחק נפשין ולומר דטעמא דר"י הוא מפני שהפסח עיקר כדאמרינן בירושלמי וכפירש"י

העולה מדברינו אלה דר"ע דהלכתא כוותי' מפיק לי' להאי קרא דדם זבחיך ישפך להא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ולהא דהניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר דברייתא קמייתא ומשום דלר"ע תרתי שמעינן מיני' וכדכתיבנא והא דמעשר ופסח טעון מתן דמים לגבי המזבח יליף לה מדריוה"ג מהך קרא דואת דמם תזרוק דמו לא נאמר אלא דמם כו' ומהך קרא עצמו נפקא לי' דפסח בשפיכה מדכתיב את דמם תזרוק על המזבח ולא כתיב תזרוק את דמם על המזבח כדכתיב וזרקו את הדם על המזבח ש"מ דעל המזבח קאי נמי על הזורק שיהי' על המזבח או סמוך לו דהיינו שפיכה וא"כ בכור נמי בשפיכה וכדתנינן בתוספתא וכדכתיבנא לעיל ובזה מיושבים כל קושיות התוס' עד לאחת וגם כל פסקי הרמב"ם על מקומם יבואו בשלום ואין בהם סתירה כלל וכלל דאיהו פסק כר"ע ולכך פסק גם כריוה"ג דמעשר ופסח נפקא מהך קרא דואת דמם תזרוק דגבי בכור וכהנך סתמא דמתניתין דזבחים דמוקמינן להו כריוה"ג כדאמרינן מאן תנא א"ר חסדא ר' יוסי הגלילי הוא וקאי על מתן דם כנגד היסוד וכמו שפירשנו לעיל והך קרא דדם זבחיך ישפך אתיא לילפותא דהנך תרתי ברייתא ולכך פסק הרמב"ם לכולהו

ועפ"י הדברים האלה מצאנו ישוב מרווח לקושיית הכ"מ שהקשה דהא הרמב"ם פסק דגם חטאת שנתן במתנה א' כיפר וא"כ כולהו ילפי מחטאת וחטאת נפקא לי' מתלתא וכיפר וא"כ ל"ל לאתויי כלל הא דדם זבחיך ישפך למילף מינה דאם נתן במתנה אחת כיפר הא גם בלא הך קרא ילפינן לה שפיר מחטאת לב"ה ולדברינו אתא שפיר דמחטאת לא מצינו למילף רק דאם נתן במתנה אחת בזריקה שכיפר אבל אם נתנם במתנה אחת בשפיכה לא שמענו מחטאת ושפיכה מזריקה ליכא למילף דאימא דזריקה דהוא ממינה הוא דסגי לה במתנה אחת אבל שפיכה שאינה ממינה אימא דלא תסגי לי' במתנה אחת דהא כיון דכתבנו דלר"ע אתיא זריקה משפיכה במכ"ש א"כ ממילא מובן דשפיכה לא אתיא מזריקה ולכך אצטריך לי' להרמב"ם לאתויי להך קרא דדם זבחיך ישפך דגם בשפיכה נמי סגי במתנה א' ודוק: ולפ"ז אתיא הך ברייתא דהניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר גם לב"ה ודלא כהתוס' שנסתפקו בזה ובזה עלו על נכון כל דברי הש"ס וכל פסקי הרמב"ם מבלי שום גמגום ודוק היטב בכל זה כי הוא ברור ואמת בכוונת הש"ס והרמב"ם בלי שום ספק

ומעתה אשא כפי השמימה ואקוד ואשתחוה לה' על כל הטוב אשר גמל עלי מעודי עד היום הזה ואני תפלה יהא רעווא דאימא מלתא דתתקבל ויהיו מקובלים דברי בעיני חכמי הדור כי זה חלקי מכל עמלי וה' יזכני להוציא לאור יתר חידושי בש"ס ופוסקים ודרושים לכל חפציהם כחפצי ומאוויי דברי המצפה לתשועת ה' דוד טעביל בא"א המופלג וי"א באמת מוהר"ר משה זללה"ה מ"צ ומרא דאתרא פ"ק מינסק

להוי ידוע לאחב"י אשר בל ירים איש את ידו להדפיס החיבור הזה הן במדינה והן חוץ למדינה לא כולו ולא מקצת בלי רשות חתן הרב המחבר המביא לבית הדפוס וב"כ, ובטוח אני בשארית ישראל שלא יעשו עולה חלילה ולא יזידון ח"ו נגד חוקי הדת והממשלה יר"ה: