בית דוד (דרשות) קיח

כי הי' נכסף לדעת מה בלבה ולזאת בלילה ההוא נדדה שנת המלך. יען כי הי' מתהפך בתחבולותיו כה וכה לכוון בחכמתי את תוכן כוונת לבה בשאלתה כאשר הענין הזה הוא דבר נכסף אל כל מין האנושיי כי כל אחד ואחד ישים רוב כוספו ותשוקתו לכוין בחכמתו מחשבת זולתו ולהתנבאות על הדברים בטרם ישמעם. יען כי זה הוא סעיף וענף מגזע מידות התרוממות וההתנשאות להיות נחשב לחכם עדיף מנביא ובפרט למלך רם ונשגב כמוהו אשר לא יחסר לו כל בזולת זה לזאת השקט לא יוכל ותידד שנתו מעיניו בהיותו מתהפך ברעיוניו לעמוד על אמיתת כוונת שאלתה על כל פנים. אמנם על כוונת בקשתה לא שם לבו יען כי הוא מהנמנע לכוון זאת בחכמה כי אופני וסדרי הנהגת המלוכה רבים הם. ואי אפשר לפורטם ולכוון על איזה מהפרט באתה לבקש אך על כוונת שאלתה השתדל בכל עוז לעמוד על כוונתה וכאשר מצא בספר הזכרונות עניני של מרדכי הי' שמח ע"ז כמוצא שלל רב ולזה נאמר וימצא כתיב כי למציאה גדולה נחשב לו ויען כי הוחלט בדעתו היות זה כוונת שאלתה בלי ספק נחו שקטו רעיוניו וסעיפי מורשי לבבו אשר היו נבוכים בדבר הזה עד כה ואחרי אשר הוחלט כן בדעתו מבלי שום ספק התחכם עוד לגמול את מרדכי שטרם תשאל ממנו למען לא יהא לה עוד פתחון פה ושאלתה תשאר מעל. וכהתל באנוש יהתל בה וגם זה הוא דבר הנכסף לכל. כי מי האיש אשר לא יחפוץ בהיתול והתלוצצות כזה כמפורסם ולזה אמר המלך להמן מהר קח את הלבוש וכו'. כי הי' נמהר לעשותו בטרם בואם אל המשתה למען לא יהא מקום לשאלתה והן המה דברי הכתובים והוראתן. כי ראשונה אמר מה שאלתך וינתן לך ביו"ד לבעבור כי דבורו הי' אז ע"ד האמת ולזאת מאמר וינתן לך מוסב הוא עליו כמדבר בעדו ומופסק משלפניו לאמר הגידה נא לי שאלתך וינתן לך מאת פני המלך ולזה בא במילת יו"ד המורה על הזכר. יען כי הוא מוסב על המלך. אולם בשני' שהוחלט בדעתו שכבר מלא משאלתה ואין לה פתחון פה עוד ולזה באו דבריו ע"ד ההיתול וההתלוצצות לאמר מה הוא כעת שאלתך אשר תינתן לך הלא שאלתך נשארה מעל ולזאת קראה בשמה מה שאלתך אסתר המלכה. כמנהג המתלוצצים לקרוא לזולתם בשם גדולתם בעת ליצנותם כאומר עם כל גדולתך היתה לבוז ולזה בא מאמר ותינתן לך בתי"ו המורה על הנקבה לבעבור כי הוא נמשך לשלפניו למאמר מה שאלתך ואיננו מופסק כראשון. רק כי הוא מאמר אחד מקושר ראשו בסופו כלומר מה יהי' כעת שאלתך אשר תינתן לך ולוה בא בתי"ו המורה על הנקבה והוא מבואר. אמנם על הבקשה היו דבריו ע"ד האמת בשני כמו בראשון. יען כי ידע כי לא זה הוא עיקר בקשתה אשר אליו נשאתה את נפשה רק כי הוא לעשות איזה תיקון הכרחיי באופני וסדר הנהגת המלוכה ואינו דבר הניתן מיד ליד ולזה אמר ותעש בתי"ו בראשון גם בשני יען כי הוא דבר הנגמר ע"י השרים והפרתמים העוסקים בזה ולזה יבוא עליו מליצת ותעש [עש וועט גיטאן ווערין] לבעבור כי היא נעשית ע"י אחרים. אמנם על השאלה אשר היא על דבר הניתן מיד ליד יבוא על נכון מליצת וינתן כמדבר בעדו יען כי היא נעשית או ע"י המלך עצמו או ע"י הסריסים המשרתים העומדים לפניו אשר ידם כיד רבם והוא מבואר ונכון. וכמו כן גם המן הי' מתהפך בתחבולותיו לדעת כוונת אסתר בהעלימה את תוכן שאלתה ולמה בחרה בו להיות בחברת המלך במשתה היין יותר מבזולתו מהשרים ולכך עלתה הסכמתו וחשב למשפט אמת שרצונה לבקש על מרדכי להוציאו מכלל הגזירה אשר נגזר על היהודים להשמידם והדבר הזה לא תוכל לשאול מאת המלך לבדו יען כי כבר הוא אינו ברשותו מאחרי שכבר נמכרו לו כולם בכללם וגם מאתי לבדו לא הייתה רצונה לבקש אולי לא ישמע לה בדבר היה ולכך בחרה לשאול מאתו בחברת המלך כי אז לא יוכל להעיז פניו נגד המלך להשיב פניו ריקם ויהי' מוכרח למלאות בקשתה ולפי מחשבתו זאת הנה עיקר המשתה לא עשתה רק בשבילו כי מאתו היא צריכה לבקש והמלך ארח לחברה לו למען יהי' מוכרח למלאות שאלתה ולזה אמר לזרש אשתו ולכל אוהביו אף לא הביאה אסתר המלכה אל המשתה אשר עשתה כי אם איתי ירצה כי אין כוונתה במשתה רק אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך הנה כי דקדק בדבריו כי היא הוא העיקר בקריאה כאשר יירה ע"ז אמרו אני וכו' ולזאת כל זה איננו שוה לי בראותי את מרדכי כי' לבעבור כי בלי ספק כוונתה לבקש על מרדכי ואנכי אהי' מוכרח למלאות בקשתה מהיותה בחברת המלך ונמצא כל יגיעי לריק כי עיקר הכוונה באבדן היהודים היא משנאת מרדכי ואם ימלט מרדכי א"כ למה זה אנכי ולזה התחכמו שיכין העץ בעוד לילה ובבוקר אמור למלך כו' והכוונה שיוגמר הדבר בטרם בואם אל המשתה למען לא יהי' לה על מי לבקש ובזה יובן מאמר חז"ל ארבעה פתחו באף וחשיב להמן א' מהם אשר לכאורה אינו מובן הלא גבי המן אינו התחלת המאמר אולם במש"כ יביא על נכון. והבן

והנה כל זה הי' מעיקרי ותוקפו של נס נמשך למשאחז"ל [סנהדרין כ' ב'] שלש מצית נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה וההרגש במאמר הלזה הוא מבואר כי מדוע בחר בעל המאמר הלזה בשלש מנית אלי לבדנה יותר מכל זולתן מהמצות כי רבים המה מהמצות התלויות בארץ כתרומות ומעשרות והפרשת ערי מקלט ושמטין ויובלות יעוד רבות כהנה עצמו מספר אולם אמיתת כוונתם בזה להיות כי שלוש מצות אלי המה מתאחדי' ומתקשרים ותלויים זה בזה כי לא יתכן בנין בית הבחירה אם לא יוקדם לו ראשית מחיית זרעי של עמלק יען כי בהמ"ק נקרא כסא ה' אשר שמה הי' התגלות מקור ההנהגה ההשגחיית ממעל לאופני וסדרי הטבע כאשר הוא מפורסם מענין העשרה ניסים שהי' בתמידות בבהמ"ק וזה לא יתכן אם לא ע"י מחיית זרעו של עמלק יוקדם לו כי אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק ומחיית זרעו של עמלק לא יתכן רק ע"י מלך כי כן כאשר גם בהפכו נאמר והלבנון באדיר יפול וכמאמר ריב"ז לאספסיינוס כמבואר במס' גיטין שאמר לו שאין בהמ"ק נחרב רק ע"י מלך ככה גם בהפכו כי גם מחיית זרעו של עמלק לא יתכן היות רק ע"י מלך ולזה נקיט בעל המאמר הדברים כסדרן כי ראשונה נצטוו להקים להם מלך ואז ע"י יתואר היות מחיית זרעו של עמלק ואז יהי' מקום לבנין בית הבחירה אשר לא יתכן האחד בזולת האחד וככה היו הדברים כסדרן בבנין בית הראשון. כי ראשונה הומלך שאול אשר הוא הי' מוכן למחות זרעו של עמלק וכמאמר חז"ל גמירי שאין זרעו של עמלק נופל אלא ביד זרעה של רחל שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן. ולכך שאול המלך אשר הי' מזרעה של רחל הי' מוכן לזה ואחר זה נצטווה למחות זרעו של עמלק. ויען כי לא עשה פעולתו בשלימות לכך גמר מחייתן הי' ע"י דוד המע"ה בצקלג ע"י צירוף זרעו של רחל כמאמר חז"ל (בב"ב קכ"ג) ואח"ז נבנה בית הבחירה ע"י המלך שלמה וכמו כן בבנין בית שני מתחילה נתגדל מרדכי עד היותו כמעט בתואר מלך כמבואר בכתוב ובמדרשי חז"ל שהפליגו בגדולתו עד למעלה ראש כעין מלך ואז הי' ע"י וע"י אסתר אשר היתה מלכה באמת מחיית זרעו של עמלק כי כל החמשה ושבעי' אלף שהרגו היו הכל מזרע עמלק ואח"כ נגמר בנין הבית השני. ויען כי קטנה ערך מלוכת מרדכי ואסתר ממלוכת שאול בלי ספק כי מרדכי לא הי' רק כעין מלך והכתוב קראו משנה למלך. וגם אסתר עם היותה מלכה באמת עכ"ז לא המליכוה ישראל. וגם כי לא היתה רק מלכה ולא מלך לזאת גם מחיית זרעי של עמלק הנעשה על ידיהם לא נעשה בשלימות כמו שנעשה ע"י שאול ודוד. כי בעת ההיא כמעט נימח זכרם מכל וכל. ולכך גם הבית השני קטנה ערכו מערך קדושת הבית הראשון כי חסרו בו חמשה דברים העקריים והמקודשים. כידוע

אולם כ"ז הי' בבנין בית הראשון והשני שלא הי' מחיית עמלק בשלימות כי גם בבנין הראשון לא נעשה המחי' בשלימות לזה הי' עיקר חטאו של שאול אשר הי' גדול מנשוא ולא ניתן למחילה יען כי לו הי' עושה המצוה הזאת בשלימות