בית דוד (דרשות) קטז

מפאת גופם שהיו נבלעים חיים אותן העומדים באמונתם ואם מפאת אבדן נפשותם של אותם שאינן חזקים כ"כ באמונתם כי היו נשטפים במצולות מים רבים להתערב את עמי הארצות תחילתן באונס וסופן ברצון. וכל אלה השיגונו. לולי ד' שהי' לנו ועל כל אלה נתן תודות לד' אשר סגר בעד דלתי תאוותו ונתן מעצור לרוחו כי מזה צמחה קרן ישועתינו ולזה לעומת מאמר אזי חיים בלעונו אמר ברוך ד' שלא נתננו טרף לשיניהם אשר ענינו הוא הצלת גופתינו ממות ולעומת שטיפת נפשינו במים הזידונים באונס וברצון אשר אז היינו מוכרחים לעשות כמעשיהם תחילה באונס אמר נפשינו כציפור נמלטה מפח יוקשים הרצון כי הציפור הנלכדת הנה איננה חפשיית בבחירתם לעשות כחפצה זולת ברצון הלוכדה וע"ד מה שאמר המליץ הגדול בנועם מליצותיו והיא אותך כציפור קשורה בידי פח היונק תביט המון ציפרים עפים מימינה ומשמאלה אל קונם עופפו והיא עם חולשת זה הצעיר אשר יעצור בה ולבה בקרבה המס ימס והכוונה כי עתה בהפר עצתו הנה נמלטה נפשינו כציפור מפח ונשארנו חפשיים בבחירתינו עד כי לא עבר עלינו כוס האונס וממילא כי לא בא לכלל הרצון ח"ו והוסיף עוד להלל לד' כי לא די שאנחנו נמלטנו אבל גם הפח נשבר והיא התפכות הגזירה מהקצה אל הקצה אם מפאת החומר אשר עשו בשונאיהם כרצונם מכת חרב והרג ואבדן ואם מפאת צורתם כי רבים מעמי הארץ מתייהדים ועל כולה אמר עזרינו בשם ד' עושה שמים וארץ והכוונה כי הכל הי' מעוטף בשמלת הטבע המכונה בשם עזר (כמבואר בספר אפיקי יהודה] ושעל עצמת הנהגה זאת יכונה בשם עושה שמים וארץ יען כי פעולתם נגזרת ע"י מערכת צבא השמים והנמצאים הארציים ושים לבך לדברים האלה כי נפלאים הם. וגם עיקר גדולת המן בראשיתו. הי' ג"כ ממעל לההקש השכליי כאשר נתבונן בטוב ההשקפה במה שאמר הכתוב אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן וכו' כי מה בצע בהודיע אותנו שהי' גדולתו אחרי מעשה בגתן ותרש אולם בא הכתוב להשכילנו בינה כי כל עוד שלא נתקן חטאם ע"י תשובה ותפילה וצעקה כאשר עשו אח"כ הנה עצמת הסיבה שהי' מחייב גדולתן של ישראל נהפך להם לרוע ונתרומם עי"ז קרן שונאיהם המבקש את נפשם כי לפי הנדמה עפ"י ההקש השכליי כי כאשר הגידה אסתר למלך בשם מרדכי והצילה נפשו מרדת שחת עפ"י מאמר מרדכי הי' המשפט השכליי מחייב שיתן תיכף ומיד יקר וגדולה למרדכי ע"ז ואז הי' מתרומם קרן ישראל בלי ספק ולא הי' מקום להמן לחשוב כזאת על היהודים כי איככה יניח מלך עצום ורב כמוהו מעשה כזאת בלי תשלום גמול והנה הי' מפלאי פלאות תמים דעים ית' שלא די שלא נגמל מרדכי כפעולתו אפס כי נהפכו עליהם סדרי המערכת עד כי ע"י זה נתגדל המן והוא יען כי חשב המלך למשפט כי אחרי כי עיקר הצלתו הי' ע"י אסתר שיש לה איזה התקרבות עם מרדכי יען כי נלקחה מביתו לזאת הגיד לה את זאת והיא גילתה למלך ועיקר הסיבה שהגיעה אסתר עד הלום למלכות. הוא עצת המן אשר יעץ בהריגת ושתי אשר מזה נמשך לקיחת אסתר לבית המלך נמצא כי המן הי' הסיבה בהצלתו ולזאת גדלו המלך על כל השרים וזהו כוונת הכתוב להודיענו כי הכל הי' בהשגחה נפלאה כי כל עוד שלא נטהרו מחטאם הנה אחר הדברים האלה שהי' ראוי להיות סיבת גדולת מרדכי יען כי הוא הי' הסיבה הקרובה להצלתו נתהפך הדבר וגדל את המן אף כי הוא הי' סיבה רחוקה לזה כי ע"י עצתו בדבר ושתי נמשכה לקיחת אסתר המצלת אותו מני שחת וכל זה מפלאי הבורא ית' והשגחתו כי לא פנה המלך אל הסיבה הקרובה וילך אחר עצות מרחוק לגדל את המן. וזהו אמרו אחרי הדברים האלה והוא מבואר כי באמת לא הניח המלך ענין כזה בלא שום תשלום גמול. אפס כי לא גמל את מרדכי רק את המן והוא פלאי. ואשר יורה עוד על עוצם ההשגחה הנפלאה שהי' במעשה הזאת הוא כי עיקר צרתם וגם תוחלת ישועתם הי' הכל נמשך מאליו בבלתי כוונה מכוונת מאת עושיהם כי הדבר הגדול אשר הוא נמשך מאליו מפאת מעשה העושה אשר לא היתה עיקר כוונת העושה לזה זהו לאות והוראה מוחלטת כי הוא בא בהשגחה כאשר הוא מבואר בכתוב בענינו של דוד עם שאול ושם נאמר [שמואל י"ח] ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסוב דוד מפניו פעמיים וירא שאול מלפני דוד כי הי' ד' עמו ומעם שאול סר ושם [פ' י"ט] נאמר ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול. ויך את החנית בקיר ודוד נס וימלט בלילה הוא וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשמרו ולהמיתו בבוקר ותגד לו מיכל אשתו כו' ויש להעיר בזה מדוע בראשונה נאמר ויסוב כו' ובשני' נאמר ויפטר ומדוע לא נפטר ממנו בראשונה להמלט על נפשו ומה יוחיל עוד גם מדוע בראשונה. נתיירא מפניו ושפט מזה כי הנה ד' עמו ואלו בשני' לא נתיירא ממנו כלל ואדרבה השתדל בכל עוז להמיתו. אולם הוא הדבר אשר דברנו כי בראשונה היתה הצלת דוד מאת הכאת החנית שלא בכוונה מיוחדת רק כי כן קרה הדבר במקרה שהסב עצמו לצד אחר כדרך המנגנים שמהפכים עצמם לכה ולכה דרך ניגונם אבל לא הי' מכוין כלל להצלת נפשו כי לא ידע מזה מאומה כי את נפשו הוא מבקש לא מקודם ולא אחרי כן ולזה לא נפטר מלפניו בפעם הראשון להמלט על נפשו ולכך נתיירא מזה שאול כי ראה כי ד' עמו והוא שומרו וצילו. יען כי הצלתו נמשך שלא בכוונה מכוונת מאתו כאשר יורה ע"ז מליצת ויסוב וכן פירש במצודות וז"ל ונזדמן הדבר שהי' דוד מסבב ונוטה מפניו ולא הכהו וזה לאות על השגחת ד' עליו אולם בשני' ידע דוד מזה ונפטר מפניו בכוונה מכוונת ולכך לא שפט מזה כי ד' עמו רק כי תלה הדבר בחריצותו וזריזותו למהר המלט על נפשו אחרי צאת החנית מיד שאול ולזה לא נתיירא מפניו. ואדרבה כי השתדל להוציא פרי מחשבתו להמיתו וכדומה שכן ראיתי במפרשים ומעתה הנה עינינו רואות. כי הדבר הגדול הנמשך מפאת מעשה העושה שלא בכוונה. הוא לאות על השגחת ד' המעוטפת במעשה ההוא וכאשר נתבונן בטוב ההשקפה בעיקר צרתם ותחילת ישועתם. נמצא כי הכל בא ע"ד המקרה שלא בכוונה מכוונת מעושיהם כי עיקר בקשת המן להשמיד את כל היהודים הנה ראשית פרי מחשבתו לא היתה עיקר המכוון מאתו רק אל מרדכי לבדו כאשר הוא מבואר בכתוב במגילה זו ושם נאמר ויהי באמרם אליו יום יום ולא שמע אליהם. ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחווה לו וימלא המן חמה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי. והספיקות בכתובים אילו מבוארים. א. יש להבין מה זה שאמר וירא המן וכו'. ולמה לא האמין להגדתם ומצורף לזה וכי עד הנה לא ראה זה עד שנצרך להגדתם הלא מרדכי הצדיק לא בסתר עשה את הדבר הזה רק בפומבי בפירסום עצום כאשר יורה ע"ז לשון הכתוב ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ולפי הנדמה יותר היה צודק אומרו ומרדכי לא כרע ולא השתחוה. אולם בא הכתוב להורות לנו שמרדכי לא נהג בזה כמנהג האנשים אשר לא יחפצו בכבוד הרב שמבקשים להם תחבולות ומועצות נמרצות שלא יצטרכו לעמוד מפניו ולהדר פניו והיא להמנע עצמם משבת בדרך הילוכו וכדומה לא כן עשה מרדכי הצדיק אפס כי הי' מהדר ומסבב להמצא דווקא על הדרך אשר הוא הולך עלי' ולעמוד לפניו בקומה זקופה להראות לכל שאינו משתחוה לו בכדי להורות לבני ישראל. שאסור להשתחות לו מחשש שמץ ע"ז ולזה אמר לא יכרע ולא ישתחוה ירצה. שהראה עצמו לעין כל בפועל נגלה שלא יכרע ולא ישתחוה לו בשום פנים וא"כ מאחר שהי' הדבר בפירסום כ"כ לא ימלט שגם המן ידע מזה רק שעשה עצמו כלא ידע ואחרי אשר הוגד לו זה מפי אחרים. שוב לא הי' יכול להתעלם מזה וא"כ לא יצדק בזה אומרו וירא המן אחרי הגדתם. אחרי כי נודע לו זה בלי ספק גם מקודם. ב. עוד זאת יש להתבונן. במה שאמר כי הגידו לו את עם מרדכי. וכי עד הנה לא הי'