בית דוד (דרשות) קיב

הצלחת המנוצח. בהמה יתגבר עליו להוריד לארץ כבודו. ולזה יתואר בתואר רב העליליה ולזה סיים דברו והוא אומרו אשר עיניך פקוחות [כי תואר עין הוא כינוי להשגחה כמבואר אצלי בכמה דרושים הקודמים] על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. והכוונה כי יוכל להתגבר על כל איש ואיש בפרטי כוחותיו ולגמלו כפעולתו אשר לא יוכל ע"ז שום שר וכוכב ומזל כאמור. ואמרו לתת לאיש כדרכיו. וכפרי מעלליו גם זה מבואר כי דרכיו הוא כינוי אל ראשית הרעיון במחשבה תחילה וכפרי מעלליו הוא כינוי אל הפעולות והסובות האמצעיית אשר בהן יוציא פרי מחשבתו אל הפועל והוא מכוון ומתאים מול ראש דבריו באמרו גדול העצה ורב העליליה האחד לקראת האחד

וזהו דבר הכתוב [דברים ל"ב] כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם וד' הסגירם ירצה כי גוי אובד עצות המה מלהבין הדברים ממקור נביעתן מאין נגרים ונובעים המכונה בשם עצה כאשר הקדמנו ואמר אובד לשון הוה יען כי אין זה מגדרם להשיג השגה נפלאה כזאת ולכך הנה הנם בהוה תמיד אובדים עצה ואמר עוד ואין בהם תבונה. הרצון כי גם לזה אין להם תבונה להתבונן מתוך המעשים הנפעלים אשר הוא דבר נקל בערך ההשגה הראשונה. עד אשר אם היו נותנים לב לזה. הי' בכוחם להבין ולהשכיל ועם כ"ז השמן לבם מלהבין וע"ז אמרו לו חכמו ישכילו זאת עכ"פ והכוונה על התבוננות מתוך הפעולה והעילה אשר היא אחריתיית להשגה הראשונה המכונה בשם עצה וזהו אומרו יבינו לאחריתם וסיים אמריו איכה ירדוף אחד אלף וכו' והוא מבואר ואל זה כיוונו חז"ל במדרש אסתר אמרו לאלקים מה נורא מעשיך. מה דחילון אינון מנגנות דילך הנהרגים הורגין את הורגיהן הנצלבים צולבין את צולביהן המשקיעים בים שוקעין את משקיעיהם הוי ברוב עוזך יכחשו לך אויביך את מוצא שמדות טובות של הקב"ה בשפע בפירוי וריבוי הטוב בריבוי החסד בריבוי הרחמים בריבוי הצדקה בריבוי כו'. ועוד הביא שם כמה דברים שהן בריבוי וכולהו ילפי לה מקראי ירצה היות כי ההתגברות הבאה מפאת המזל בכח הנגדיי לא יתואר בתואר נורא. יען כי הטבע מחייבת כן. ומצורף לזה כי עכ"פ לא יירא ולא יפחד מלהתאמץ בתחבולותיו ולהתחזק בכל פרטי כוחותיו בכל עוצם היכולת למען התגבר על שכנגדו אחרי בטחונו כי פרטי התאמצתו והתחזקו בסיבות העוזרות לו לא יהי' לו למוקש. ואם לא יועילו עכ"פ לא יזיקו. אולם ההתגברות הבאה מפאת ההנהגה ההשגחיית אשר היא באותן הסיבות עצמות העוזרות לו כי יהפכו להיות לו למוקש לזאת היא מתוארת בתואר נורא משתי הפנים. הא' מפאת היותה ממעל להקש השכליי אשר הוא מבהיל לבות בני אדם. והב'. יען כי הוא מתיירא מלהשתדל בתעצומות עיזוז כוחותיו פן יהיו לו במוקשי נפשו ולזה סיים ואמר הנהרגין הורגין את הורגיהן והנצלבים כו'. והנשקעים כו' להורות על העילות והסיבות הגומרות ומוציאות המעשה אל תכליתו. כי המה יתהפכו על המנוצח מקצה אל קצה. וזהו כוונת המדרש באמרו מה דחילין מנגנות דילך. והוא מבואר. אילם העמיס דרשתו על מקרא זה יען כי בו נאמר אמרו לאלקים אשר הכוונה על עצם ההנהגה אשר היא לוטה ומעוטפת בשמלת הטבע כי לא תוכר היותה באה בהשגחה מאתו ית' אם לא יתבונן בפרטי העילות והמעשים המתהפכים על המנוצח כאשר הקדמנו ולזה הוסיף עוד בעל המדרש להסמיך לזה ענין הריבויים באמרי הצדקה בריבוי כו'. והכוונה כי כן כאשר הוא רב העליליה אשר העמים זה במאמר מה נורא מעשיך. ככה לעומת זה גם הטוב המושפע מאתו הכל בריבוי כי מכל הכחות הפרטיים למיניהן יוכל להשפיע שפע ברכות. ולזה הוא מתואר בכולם בתואר ורב. ורב חסד. ורב צדקות והרבה עמי פדות וכן בכולם

**(הגה"ה והמדרש הזה איתא גם בשמות רבה (פרשה כ'). אמנם יש קצת הבדל בלשון ביניהם כי שם נאמר בלשון הזה אמרו לפעלא טבא יישר כוחך הנהרגין כו' אולם כוונה אחת ודברים אחדים להם רק כי הך תנא דמדרש חזית העמים עיקר דרשתו לבאר מאמר מה נורא מעשיך. לזה אומר מה דחילין אינון מנגנות דילך וכאשר ביארנו בפנים והך תנא דשמות רבה העמיס עיקר דרשתו לבאר מאמר אמרו לאלקים ולז"א אמרו לפעלא טבא יישר כוחך ועומק כוונתם בזה יען כי מהידוע כי הפעולו' האלוקיי' הבאות בהשגחה לא יומשכו הווייתן להיותם מתנהגי' כן בתמידות בלי הפסק כי אם באמצעיי' ההילול והשבח אשר יתנו תודות לד' על זה כי בזה מוסיפין כח בגבורה של מעלה ע"ד מה שאמר הכתוב באלקים נעשה חיל ופרטי הדברים מבוארים. אצלי באריכות בדרוש [לז' של פסח] קחנו משם אולם הפעולות הנפעלים ע"י המזל לבדו לא יתייחס אליו ההילול להוסיף כוחו אחרי כי אין בידו טובו ואין ביכולתו להוסיף או לגרוע רק כפי החוק הקצוב לו ממעל ולא ישנה את תפקידו כענין אמרינו בברכת הלבנה חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם כו' ולז"א בעל המדרש. כי מליצת אמרו לאלקים אשר הכוונה בו על ההילול זה יורה על הפעולות ההשגחייו' הצריכין אל ההילול להוסיף כח בגבורה של מעלה וזהו אומרו אמרו לפעלא טבא יישר כחך והוא מבואר ועל כי הוקשה לו על תואר אלקים כי מורה על הטבע וא"כ אין שייך בזה ההילול לזה סיים ואמר כי אין הכוונה בכאן על פעולת הטבע לבדה רק על ההשגחה המעוטפת בשמלת הטבע והאות ע"ז ממה שהנהרגין כו' ויצא לו כן ממליצת מה נורא מעשיך וכאידך תנא ומא"ח ומא"ח ולא פליגי ודוק:)** והנה ענין נס פורים מהמבואר כי הי' מהניסים המעוטפים בשמלת הטבע ולא יראו בדיו החוצה בפועל נגלה עד כי המתפקרי' בהשגחה יוכלו להתעקש ולומר שבא הכל במקרה ולסיבה זאת באמת לא נזכר שם ה' במגילה זו בפירוש רק בר"ת וס"ת כאשר האריך בזה בספר יוסף לקח. אולם בטוב ההתבוננות בהצטרף פרטי הסיבות אחת לאחת וכל פרטי סיפורי המגלה מראשה לסופה נראה בעליל כי בא הכל בהשגחה וזה אמנם אם מפאת התחכמותו וערמותו של המן שנתהפכו להיות לו למוקש עד כי המה היו בעוכריו וסיבת מפלתו ואם מפאת פרטי הסיבות האמצעיים העוזרות אותו אל ההצלחה עד כי נתקיים בו נבואת ירמי' הנביא שאמר לתת לאיש כדרכיו. וכפרי מעלליו וכפי אשר ביארנו בכוונתו כי הוא מורה על ראשית המחשבה ועל סוף המעשה אשר בשתיהן ילכד ויפול הנופל בהשגחת ד' מה שאינו כן בנופל עפ"י המערכה והנה מפלתו של אותו רשע בהלכדו בשתי אלה יורה הוראה מוחלטת כי יד ד' הייתה בו להומו ומאתו היתה נסיבה כי הן אמנם כי גם החכם יבוא עתו אשר חכמתו לא עמדה לו להציל נפשו מני שחת. אולם לא יתכן היות כן רק מפאת כי יעשה מעשהו שלא בדעת והשכל ויסכל בדבר מהדברים ועי"ז ילכד ברשת רגלו כאשר קדמו אמרינו בענין חכמי פרעה ואדום ודומיהן והוא ע"ד מה שאמר הכתוב מפר עצת חכמים ודעתם יסכל. אמנם אם יעשה את כל מעשיו בהשכל ודעת ובמועצות נמרצות. ובכל זאת כל עוד אשר ישגיב בכח חכמתו והשכלתו לעשות מעשיהו יהיו המה בעצמם לו לפח ולמוקש וכל ההשתדלות והחריצות אשר ישתדל לבצע את מעשיו הן המה יהיו בעוכריו להפר מחשבתו. ולסכל עצתו לא יתכן היות כן כי אם יד ד' היתה בו להפילו בשחת אשר כרה. ורשתו אשר טמן תלכדו כדבר הכתוב לוכד חכמים בערמם והוא מבואר

וכבר האריך בזה הרב בעל מעשי ד' ויסד ע"ז ספרו יוסף לקח שכל פרי התחכמות המן אשר חשב על היהודים עם כי הוא עשה פעולותיו בהשכל ידעת ובכל זאת המה עצמם היו עצמת הסיבה למפלתו אשר מבלעדו לא היו נלכד בשחיתותם ובעקבותיו נלך. היות מהידוע ענין התחכמותו של המן בדבר העץ אשר הכין לו כאשר הפליגו חז"ל במדרש בחכמת זרש אשתו אשר יעצתו על ככה באמרם שהיו לו שלוש מאות וששים וחמשה בעלי עצה כמנין ימות החמה ובכולם לא היו יודעים לתת עצה כזרש אשתו אמרה לו אשתו אדם זה שאתה שואל עליו אם מזרע היהודים הוא לא תוכל לו אם לא תבוא עליו בחכמה במה