בית דוד (דרשות) קי

עמוד באמונתם. אולם אם יאבו להמיר דתם ישארו חיים על פני תבל ארצה והייתה להם נפשם לשלל ואעידה לי עדים נאמנים ע"ז כי הנה מצאנו לחז"ל (מגילה ט"ז) שדרשו על אותו מקרא כתוב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. אורה זו תורה. וכה"א כי נר מצוה ותורה אור. ושמחה אלו המועדות כמד"א ושמחת בחגיך וששון זו מילה. כמד"א שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפילין וכה"א וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ואר"א אלו תפילין שבראש. ורש"י ז"ל כתב בביאוריו שעל כל אלה גזר המן עליהם. והנה לא ימלט משתי פנים אם הייתה גזירה מיד בטרם הגיע הזמן המוגבל לאבדן או כי אח"כ ואם הי' הגזירה מיד הדבר פלא. כי לא נזכר זה בפסוק לא בכתוב ולא בשום מדרש ממדרשי חז"ל המאריכים לספר תוכן המעשים באריכות מופלג ומצורף לזה כי מרדכי קיבץ כ"ב אלף תינוקות והי' עוסק עמהם במצות העומר ואיך הי' המן מניחו לעבור הדת בפועל נגלה ואם הי' אח"כ על מי יחול הגזירה אחרי כי כולם ילכו לאבדון ואם היתה הכוונה כי באבדון ישראל ממילא יתבטלו המצות א"כ מה נשתנו אלו מזולתם הלא כל התורה בכללה היתה בטילה וגם כי לא יפול ע"ז מליצת המאמר לאמר כי המן גזר על כל אלה. אולם הוא הדבר אשר דברנו שגזירתו לא היתה החלטיית להרוג ולאבד רק על תנאי אם יאבו להפר דתם במה שיפרוט להם מהמצות ישאר חלקם בחיים ואם יחדלו משמוע לו ויתחזקו על אמונתם כי אז נגזר עליהם כלה וגם נחרצה והענין הזה רמז עליו גם במכתביו אשר כתב אל האחשדרפני' והפחות בצוותו עליהם להרוג ולאבד את כל היהודים. והכוונה את אשר ירצה להקרא בשם יהודי דווקא. אמנם מי אשר יעביר מעליו שם ותואר יהודי אינו בכלל הגזירה כי אם לא איפוא זאת יותר הי' נכון אומרו את כל עם ישראל זרע יעקב וכדומה אחרי כי גם משאר שבטים הי' תחת ממשלתו ועל כולם היתה הגזירה וא"כ מדוע תארן בתואר יהודי אולם הייתה כוונתו כמו שהקדמנו והוא ע"ד מה שאמרו חז"ל [מגילה י"ג] קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני וכו' א"ר יוחנן לעולם מבנימין קאתי ואמאי קרי לי' יהודי שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי שנאמר איתון גוברין יהודאין כי' ולכך פרט להם מצות אלו וגזר עליהם כי אם יתרצו להעביר מהן מצות אלו לא יהיו בכלל הגזירה

אולם על השנות מצות אלו יותר מכל זולתן עד אשר עליהן גזר ביחוד ותלה את כלליות חיות. האומה הישראלית בהמה הוא להיות כי ארבעתן האלו נקראו אותות. כמבואר בדברי חז"ל ובכתוב כי התפילין נקרא אות ככתוב והי' לאות על ידכה ושבתות ומועדים נקראו אות כמ"ש חז"ל והמילה היא ג"כ אות הברית. ככתוב והיה לאות ברית ביני ובניכם והמתבאר מדברי חז"ל כי כאו"א מהעם הקדוש הישראליי מחוייב בהכרח להיות רשום בשתים האותות האלו בכל עיתות השנה יום יום לא יחסר המזג. ויען כי אות הברית הוא הרשים בגופן בחיוב בכל עת על כן מהכרח לצרף אליו עוד אות אחד מהאותות האלו ולזאת בימות החול הנה יצורף אליו אות התפילין ובשבתות וימים טובים שהן עצמן אות וא"כ הוא רשום בשתי אותות מבלעדי מצית תפילין ולכך הוא פטור מתפילין בימים אלו. וענין הכרח רשימת שתי אותות אלו היא להיות כי מהידוע כי מצות התורה בכללה נחלקים לשתי גדרים והוא מצות התלוים בעיון המתייחסים לצורת אנושייתו ומצות התלוים במעשה הנעשים ע"י האברים הגופנים המתייחסים לחומרייתו והאותות האלו ג"כ נחלקים לשני אלו הגדרים כי אות הברית הוא הרשום בחומרייתו אשר הכוונה בו להכניע ולהשתיק המיית התאוה הראשיית לכל התאוות אשר יתאוה החומר עליהן ואות התפילין ושבתות ויו"ט המה יורו על הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים אשר הפליא חסדו אותנו לקחת אותנו לו לעם ולקדשנו במצותיו אשר כל אלה הם בלי ספק עיונים שכליים מתייחסים לצורתן כי זה היא שורש פרי האמונה ויסודי הדת בכלל ולזאת בהייתו רשום בשתי אותות אלו יורה כי הוא מקבל עליו עול המצות כולם עיוני' והמצות המעשיות כענין האות הנהוג בעבדים [כמאמר חז"ל ולא העבד בחותם] שהוא לאות היותו מוכן לעבודת רבו לכל אשר יצוהו. ולזאת יען כי המצוות האלי המה שורש כל המצות כולם וקיומם ע"כ התחכם המן עליהם לבטלם כי בזה ינתק מעליהם הקשר האלקי שבין ישראל לאביהם בשמים בביטול כל המצות כולם

ובזה נבוא לבאר דברי המזמור שיר המעלות לדוד לולי ד' שהיה לנו בקום עלינו אדם וכל המזמור כולו שמצאנו לחז"ל שדרשו אותו על המן הרשע. באמרם (מגילה י"א ע"א] רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא לולי ד' שהי' לנו בקום עלינו אדם. אדם ולא מלך זה המן ובטרם נבוא אל הביאור נציעה הצעה אחת והיא

הצעה

היות מהידוע ומבואר לכל משקיפי בספרי הטבע כי אפיסת הכחות הטבעיים והריסתן לא יהי' רק מפאת הפכן ירצה כי כח האש בהיותו בעצם תקפו לבל יחסר מאומה מהאומריים הנושאים אותו ומחזיקים על ידו לא יתכן ביטולו ואפיסתו כי אם בכח ההפכיי הנגדיי לו בטבעו והן המה כוחות המים בכללן ולעומת זה בהפכו כי לחות ורטיבת המים לא יסורו רק בכח החום הבא מהאש וככה לעומת זה בכל הכוחות הטבעיים המושפעים מאת מזרות השמים כסיליהם ומשטריהם. אשר לכל או"א מהם שם הבורא כח מיוחד ומוגבל לא ראי זה כראי זה הנה לא יחלש ולא יופסד שום כח שפעת כל אחד ואחד מהם למינהו רק מפאת המזל הנגדיי לו במערכת הגלגל והפכיי לו בטבעו יען כי כוחות המזלות המה נגדיים והפכיים זה לזה בפרטי כוחותם וסדורם זה לעומת זה במערכה כי הנקודה אשר במערכת הגלגל המורה על מלחמה. הנה הנקודה החונה לעומתה ומבטת נגדה במישור יורה על הפכו והוא השלום וכן הוא בכל יתר הכוחות ודומיהן כאשר הוא מבואר במשפטי מבטי הכוכבים ומאלה יסתעפו ויפרדו כל פרטי התמורות והשנויי' המתהווים על פני כל הארץ כאשר הוא מחויב מפאת סיבוב הגלגל אשר זה ישפיל וזה ירים פעם כה ופעם הפכו ועל אלה נוסדו הכ"ח עתים האמורים בספר קהלת עת ועת וכו' כי כולמו המה דבר והפכו והרצון כי הדברים הנתונים תחת הזמן אשר המה נמשכים משפעת הגלגל וסיבובי לזאת בהכרח לא יעמדו במצב אחד רק כי ישתנו מעת אל עת מהקצה אל הקצה והוא מבואר. ויתחייב מזה כי כל העמים הקדמונים אשר ע"פ כל הארץ בהיות כי כל עצמת כוחם ותקפם אינו רק כפי המושפע עליהם ממערכת צבא השמי' וכל אומה ואומה מהאומות יונק שפע שבע רצון מכח פרטי ומזל מיוחד כחו של זה לא ככחו של זה ככתוב אשר חלק ד' אותם לכל העמים. הנה בהתגבר האחד על האחד להכניעו ולהשפילו תחתיו לא יהי' כן רק באמצעיית סיבות ופרטי כוחות המנגדים בטבעם לכוחות המנוצח אשר בהמה שמו חלקו. ועתקה הצלחתו עד כה כי כן כאשר כח השפעת שרו ומזלו הוא נגדיי לשרו ומזלו של המנוצח. ככה לעומת זה גם פרטי הכחית והסיבות העוזרות אותו ומביאות אותו ל ההצלחה וההתגברות מחוייבות להיות בהכרח מנגדים אל הסיבות הפרטיות העוזרות אל המנוצח ולכוונה זו המשיל ישעי' הנביא ע"ה מפלת מצרים ביובש נהרותם ככתוב [ישעי' י"ט] ונשתו מים מהים ונהר יחרב ויבש והאזניחו נהרות דללו וחרבו יאורי מצור קנה וסוף קמלו ערות על יאור כו' וכל מזרע יאור יבש ונדף ואנו הדיגים כו' ובושו עובדי פשתים שריקות והי' זה יען כי כל עצמת הצלחת פרעה ומצרים ופרטי הסיבות המרוממות קרן הצלחתו הי' מפאת שפעת הנחל העולה ומשקה על פני כל האדמה אדמת מצרים ולזאת עבדוהו וחשבוהו לאלוקה ופרעה התפאר בעצמו היותו מרכבה לי כענין אמרו לי יאורי ואני עשיתיני ולזאת בחזיון מפלתו נאמר כי יבטלו הסיבות המביאות אותו אל ההצלחה כי יחרב ויבש יאורו ובזה יפול באין מקים כי כלו ספו וגם תמו עוזריו וכן