בית דוד (דרשות) קט

שני

בית דוד

דרוש י'

במס' מגילה דף י' ע"ב. ר' שמואל בר נחמני פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא. תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והי' לה' לשם לאות עולם לא יכרת תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב בכל הנעצוצים ובכל הנהלולים. יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים. שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינין מרי דיכי. ותחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע. ששרף רפידת בית אלקינו דכתיב רפידתו זהב. יעלה הדם זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה. דכתיב ויהי אומן את הדסה. והי' לה' לשם זו מקרא מגילה. לאות עולם לא יכרת. אלו ימי הפורים וכו'

כבר קדמו אמרינו [בדברינו לפ' בשלח] כי הן האדם הלזה על פני תבל ארצה להיותו מורכב מחומר וצורה והייתה הכוונה האלקיית ביצירתו שיהי' אפשרי וכוחני על הרע בנטותו ממצות ד' ולזאת מהמחוייב שיהי' אפשרי על הרע בשתי חלקי יצירתו אם מפאת חומרו ואם מפאת צורתו כי בזולת זה לא תושלם בו הכוונה בעיקר בנין צורתו שמה ביארנו שכן הוא דעת חז"ל התלמודיים לחלק מחלוקת פיתויי היצר לשתי גדרים והן המה יצרא דע"ז ויצרא דעבירה כי יצרא דע"ז הוא נמשך ונאחז מפאת צורתו. ויצרא דעבירה מפאת חומרייתו. שמה ביארנו שהן הנה עצמן אותן הכינויים המכונים בדברי החכמים והבאים בסוד ד' בשם ס"מ ובת זוגו יען כי מהידוע שהחומר והצורה מתוארים בתוארי זכר ונקבה לבעבור כי הצורה הוא המשפיע והחומר הוא המקבל השפע ולזאת גם שתי אלקי היצר הנאחזים בהמה על שמותם יקראו בשם זו"נ ולזאת כינו אותם חכמי האמת בשם ס"מ ובת זוגו. שמה ביארנו שורש מצות מחיית עמלק אשר נצטווינו עליו בתורה פעמיים. בפ' בשלח ובפ' כי תצ ופעם הסב הדיבור אליו כי מחה אמחה את זכר עמלק כי בו ית' תלוי הדבר ופעם הסב הדיבור אלינו כמצוה ואומר תמחה את זכר עמלק כאלו בנו תלוי הדבר יען כי עיקר ויסוד כוונת מצוה זו להיות כי מהידוע אשר זרעו של עמלק המה מרכבה להס"מ וב"ז כי הוא שרו של עמלק והוא השטן הוא היצה"ר כו' ולכך כל עוד שזרעו של עמלק קיים הנה שרו הוא בתוקפו וחזקתו ופועל פעולתו להסיר ולהדיח רבים מאחרי ד' ובמחייתו של עמלק לעתיד אי"ה יבוטל גם הס"מ הוא השטן הוא היצה"ר כמאמר חז"ל. לעתיד מביא הקב"ה היצה"ר ושוחטו ואז לא יהי' שום מסטין מסית ומדיח ועיקר שורש מחייתו תלוי בנו כי כאשר נתגבר על שתי חלקי פיתויי היצר ההמה אז בהכרח יתבטל כוחו ולזה בא הציווי בתורה פעמיים פעם כמדבר אלינו פעם כמדבר אליו כי על היצה"ר הנמשך מפאת החומר נוכל מעצמינו להתגבר עליו ולהתקומם כנגדו. ולכך הסב הדיבור אלינו תמחה את זכר עמלק. אמנם על יצרא דע"ז הנמשך מפאת הצורה שאינו בחק הכח האנושיי להתקומם כנגדו ולהכניעו מכל וכל. לולי ה' עזרתה לנו. נמשך למה שאמרו חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ואין בכוחינו רק להתחיל בהכנעתו והקב"ה גומר על ידינו. ולזה הסב הדיבור אליו. כי מחה אמחה את זכר עמלק ופרטי הדברים בזה מבואר אצלי באורך בדרוש (לפ' בשלח) בראיות צידקות. ובצירוף ביאורי כמה מדרשי חז"ל. הנלוים לזה כי תדרשנו משם ומצאת

אמנם הנמשך מזה כי בימי אחשורוש אשר גבר עלינו יד המן מזרע עמלק לכלותינו מעל פני האדמה וגם מן השמים הסכימו על ידו כמבואר במדרשי חז"ל. לולי כי תשובה ותפלה וצדקה העבירו את רוע הגזירה כי התגברותו כ"כ מהשיעור יורה הוראה מוחלטת כי חטאו ישראל בעת ההיא בשתי חלקי יצירתם אם מפאת חומרם ואם מפאת צורתם אשר באלה שגבו כח הס"מ וב"ז אשר זרעו של עמלק המה מרכבה לו ולכך גברה ידו עלינו עד לכלה ולהשחית את כל כי בזולת זה כל עוד שלא נתקלקלו בשתיהן רק באחת מהנה לא מצאה ידו לעשות כן וכאשר נתבונן בדברי חז"ל נמצא כי אמת נכון הדבר כי חטאו בשתי אלה כי המן הרשע חקק ע"ז על בגדיו וכולם השתחוו לו חוץ ממרדכי וגם כי נפקד עליהם חטאם הקדום ממה שנשתחוו לצלמו של נבוכדנצר כמבואר במאמרי חז"ל וגם מפאת יצרא דעבירה חטאו אז כי נהנו מסעודתו של אותו הרשע. וגם כי העמיד להם זונות מבחוץ להחטיאם. נמצא כי גדלה אשמתם בשתי אלה הפנים ולזה נתגבר עליהם אותו הרשע בהיותו מזרע עמלק אשר הוא המרכבה לס"מ ולב"ז. וזהו עצמו כוונת חז"ל במגילה [י"א א] באמרם ריש לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנצר דכתיב בי' עלה ארי' מסובכו דוב שוקק זה אחשורוש דכתיב בי' וארו חיווה תנינא דמיא לדוב ותני רב יוסף אילו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות ע"כ והכוונה להם בזה כי מפאת נהימת הארי והוא נבוכדנצר אשר גזר עליהם להשתחוות לצלם והגבירו כח הס"מ מפאת יצרא דע"ז. ומפאת שקיקת הדוב והוא אחשורוש שקרא להם לאכול מזבחו ולהנות מסעודתו והעמיד להם זונות להחטיאם ונתקלקלו בחלק חומריותם מפאת יצרא דעבירה מאלה נסתעף כי מושל רשע על עם דל כי בחטאם בשתי חלקי יצירתם והגבירו עליהם כח הס"מ וב"ז שר של עמלק מזה יצא הממשלה לזרעו של עמלק על ישראל והוא מבואר ונכון. ויען כי חטאם הי' בשתי אלה. לזאת הי' התגברות המן עליהם ג"כ על שתי אלה חלקי יצירתם אם על חומרם. ואם על צורתם יען כי אחרי ההתבוננות בטוב ההשקפה במאמרי חז"ל והוראת הכתובים נמצא כי גזירת המן לא הייתה החלטיית להרוג ולאבד. אפס כי הייתה בתנאי אם יתחזקו