בית דוד (דרשות) קח

לתוך הים על המקום אשר התנשא למעלה בהגיע זמן טביעתם הנה המקום אשר הם עומדים עליו שב אל מקומו הראשון לשכון מצולות בתחתיות ארץ. ולזאת הושלכו כמו מלמעלה למטה. וזהו אמרו ירה בים כי ירה הוא ענין השלכה. אמנם השלישים אשר לא עמדו רגליהם על המקום ההוא לא היתה בהם ענין השלכה רק כי טובעו במי ים סוף בשובן והוא מבואר

ומעתה נבאר קצת דברי השירה המקודשת באמרם אשירה לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הרצון היות כי כבר קדמו אמרינו כי אבותינו במצרים נלכדו ברשת שתי חלקי פיתויי היצר אם מפאת החומר ואם מפאת הצורה ולזאת נשתעבדו ג"כ בשתיהן ולכך הוצרכו לדם פסח ומילה להכניע בהן שתי כוחות היצר האלה אולם כח יצרא דע"ז לא נשלמו ביטולו כי אם על שפת הים באבדין פרעה וחילו אשר הי' מרכבה לו ולזאת גם גאולתם היתה בשתי אלה כי מפאת החומר הנה ניצולו משעבודן של מצרים ומפאת הצורה ע"י נס קי"ס הגיעו לאמונה שלימה ככתוב ויאמינו בד' ובמשה עבדו ונעקר יצה"ר זה מליבן והגיעו לכלל הדעת והאמונה כי ידרוש ד' הכבוד והעבודה מבני אדם מה שלא יאומן כל זה אצל המתפקרים באמרם שלא יתכן שיחפוץ ד' בכבוד משפלי ערך כמונו כאשר לא יתהלל האדם בהתכבדו מאת האיש הצעיר והנבזה כי לא יחשב אצלו לכבוד כלל וכדברי התנא איזהו מכובד המכבד את הבריות ירצה כי אותו שהבריות מתכבדין בקבלת הכבוד מאותו לזה יקרא מכובד כי זה לאות על מעלתו עד שהבריות מתכבדין בכבודו אולם כאשר הגיעו על שפת הים יראו באבדן פרעה וחילו כי עשה ד' נקמות בו על החזיקו עצמו שיש בו שום צד אלקות והתקנא לכבודו נתברר להם ההיפוך מדעת הפילוסופים והרגישו בחולשת טענת הפלוסופים כי אמנם האמת כי במקום גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו ומצורף לזה כי נשמת האדם היא העולה למעלה ראש על כל יצורי העליונים ועיקר מעלתה בהיותה נשואה על חומריית הגוף הנגוף הלזה והיא אפשריית אל הנטי' ועכ"ז תעבוד את ד'. כאשר הקדמנו בפתח אמרינו כי תכלית כוונת הבריאה לא היתה רק בשביל זה עד כי מלאה לבם לכבדו בהלל ותודה לאמר לפניו השירה המקודשת הלזאת וזהו תכלית הביטול ליצרא דע"ז ולזה כללו בשירתן ג"כ שתי אלה אופני גאולתם. כי על ענין הצלתם משעבודן של מצרים אשר השגיח ד' עליהם לריב ריבם. ולעשות משפט להציל עשוקים מיד עושקיהם אמרו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה כי על שם המשפט יתואר בתואר עוז על דרך שאמר הכתוב ועוז מלך משפט אהב והוא מבואר ועל ביטול יצרא דע"ז הנמשך מפאת נס קי"ס. אשר עי"ז נתגדל כבוד ה' בהתפרסם כי התקנא לכבודו. כאמור אמרו אשירה לה' כי גאה גאה כו' כי על שם עשותו קנאה ולבשו נקם להתקנא לכבודו יתואר בתואר גאה וגאון כי כן הוא ממשפט הגאה להתקנא לכבודו. וגם במזמור ה' מלך גאות לבש אשר ביארנוהו מדברי חי"ל כי על קי"ס ידבר נאמרו ג"כ שתי אלה אופני ההילול והשבת כי על עשותו משפט להציל עשוקים אמר לבש ה' עוז התאזר ועל אשר התקנא לכבודו אמר גאות לבש. והוא מבואר

אמנם הקדימו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה בטרם אמרם עזי וזמרת יה יען כי כן נאה להם וכן יאות מדרך המוסר להקדים ההילול הנוגע לכבודי מפאת עצמותו יתברך ויתעלה על ההילול הנוגע להם מפאת הצלתם. וזהו כוונת המדרש באמרו ד"א אז ישיר משה הה"ד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל. ברא אדם הראשון ולא אמר שירה. הציל את אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה וכן יצחק מן המאכלת וכן יעקב מעשו ומן אנשי שכם ולא אמרו שירה. כיון שבאו ישראל על הים נקרע להם מיד אמרי שירה לפני הקב"ה. הוי פי' פתחה בחכמה. ובקדמות הרעיון יפלא היתכן לקדושי ארץ כמוהם שלא נתנו תודה לה' על הטוב אשר גמל אותם ומצורף לזה כי מצאנו לחז"ל שיחסו מזמור שיר ליום השבת לאדם וכמה מזמורים לאברהם אבינו הוא איתן האזרחי הנזכה בתהלים הנה כי גם אבותינו הללוהו. אמנם יובן ע"פ המדובר היות כי הן אמת כי גם אבותינו הללוהו בשירות. אמנם לא הללוהו רק על הטיב והחסד שקבלו מאתו. אולם על הנוגע לכבודו מפאת עצמותי יתעלה לא נתנו שום תודה אבל ישראל בים אמרו שירה על הכבוד הנמשך להקב"ה נתגאה על כל ולא עוד אלא שהקדימו הילול זה על ההילול הנוגע להם מפאת קבלתם החסד וההצלה משעבודן של מצרים וזהו אמרם לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה כיון שעמדו ישראל על הים כו' אמרו שירה לפני הקב"ה כוונת' מבוארת כי עיקר מעלתן של ישראל הוא על אומרם שירה לפני הקב"ה על הנוגע לכבודו מפאת עצמותו ית' ולזה סמכו דרשתם זאת לכתוב פיה פתחה. יען כי גם כוונת הפסוק היא להללם על ככה על אשר מפתח שפתם הי' בחכמה להקדים ההילול הנוגע לכבודו על ההילול הנוגע לישועתם. וזהו אומרו פיה פתחה בחכמה. ירצה בהילול הנוגע לכבודו ותורת חסד על לשונה. הרצון כי ההילול הראוי לאומרו על קבלתם החסד עדיין על לשונה כי לא אמרוהו עד שהקדימו לו השירה הנוגעת לכבודו. והוא נכון

ובמדרש זה אלו ואנוהו אמר להם הקב"ה לישראל בעוה"ז אמרתם לפני פעם אחד זה אלי וכו' אבל לעתיד לבוא אתם אומרים אותו דבר שני פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. הנה כוונתם ג"כ סובב על קוטב זה. היות כי נמצאו פה שתי אלה אופני הגאולה האחת הנוגע לכבודו יתעלה בביטול יצרא דע"ז. והשנית הנוגע להם מפאת הצלתם מכור השעבוד. אשר ע"כ נתנו בשירתם תודה על שתי אלה. כאמור. אמנם לא נתקיימה לעד ולנצח רק הגאולה הנוגעת לכבודו. כי מאז נתפרסם שמו ותהילתו בצאת ישראל ממצרים. גדול שמו בגוים וממזרח שמש עד מביאו מהולל שם ה'. וגם בישראל הגם כי נמצאו כמה דורות שעבדו ע"ז עכ"ז לא פסקה האמונה מבניהם לגמרי כי נמצאו בהם החכמים וחסידים ונביאים ואנשי כנסת הגדולה שהחזירו העטרה ליושנה בביטול יצרא דע"ז. אמנם הגאולה הנוגעת לעצמותם על הישועה הנעשית להם להצילם מכור הברזל והעוני לא נתקיימה לעד מאחר כי חורו ונשתעבדו בעמים בשעבוד ד' מלכיות כהיום הזה. ולזה לא אמרי רק פעם אחד זה אי ואנוהו ירצה על הגאולה הנמשכת לעצמותו יתעלה כי זה אשר נתקיימה כי תואר זה לא יאמר רק על הדבר הנצחיי עד כי ראוי לומר עליו בכל עת כי הוא זה כי אחרי כי נכתבה כן בתורה אשר היא נצחיית לזאת בלתי אפשר לאמור תואר זה אם לא על הדבר הנצחיי. אמנם על הגאולה הנמשכת לעצמותם לא אמרי בשירתם תואר זה יען כי לא הייתה נצחיית. אולם לעתיד לבוא אי"ה כאשר תהי' גם הגאולה הנוגעת לעצמותם ג"כ נצחיית כי לא יהי' עוד גלות אחריו. לזאת יאמרו שני פעמים זה כו'. כי גם גאולת עצמותם יתואר בתואר זה. וזהו אמרם. הנה אלקינו זה קוינו לו כו'. זה ה' קוינו לי נגילה ונשמחה בישועתו. כי מאמר הראשון מוסב על הנוגע לעצמותי יתעלה. ומאמר השני מוסב על עצמת הישועה שתהי' ג"כ נצחיית. וזהו אמרו נגילה ונשמחה בישועתו. ה' יזכנו לראות הגאולה העתידה אי"ה. ונזכה לומר זה פעמיים בתוככי ירושלים. אס"ו: