בית דוד (דרשות) קה

משרע"ה לא נתבארה במדרש והי' זה יען כי תשובת דבר זה מבוארת בכתוב עצמו להיות כי אם הי' שחיטת פסח מצרים בקהל עם ועדה בקיבוץ כלליות בני ישראל בפרסים רב ועצום כאשר הי' הענין בפסח דורות בלי ספק כי הי' פרעה משים אל לבו כי דברי משרע"ה באמרו הן נזבח היא טענה כוזבת אמנם כעת כי לא נעשה בפירסום והתקבצות כלליות רק כי כל משפחה ומשפחה עשו כן בפני עצמם בהיותם פזורים ומעורבים בין המצרים עד כי כל אחד מהמצרים הי' נדמה לו כי רק העברי השוכן אצלו בשכונתו הוא העושה כן כמשפט עבדים המתפרצים על אדוניהם כי לבעבור כי הוגד להם כי המה מוכנים לעבודה ע"י זביחת הטלאים מחוץ למדינה לזאת כל אחד בונה במה לעצמו לעשות כן בקרב הארץ. ולא מדעת משה נעשה כן ולכך הי' משה עודנו מחזיק בדבריו כי העבודה בפירסום המכוונת מהם לא יתכן לעשות כן בקרב הארץ וזהו הנרמז בלשון הכתוב משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם הרצון כי כל אחד ואחד יקחוהו למשפחותיו ולא יעשו בפירסום בקיבוץ כלל ישראל יחד וזהו ג"כ כוונת המדרש שהסמיך דרשה זו לכתוב משכו וקחו לכם יען כי בכתוב זה מבואר תשובת דבר זה וזהו עצמת כוונתם שהביאו לקרא דיבושו כל עובדי פסל להיות כי באמת הי' זה להם חרפת עולם וכלימה לנצח לא תשכח לפי מחשבתם אשר הי' נדמה להם שכל אחד מדעתו הי' עושה כן ואעפ"כ לא הי' בידם למחות בהם וכדי בזיון וכלימה מצורף לזה הי' בזה עוד כוונה פנימיות בקחתם למשפחותיהם יען כי הוצרכו להשגחה פרטית לדלג עליהם מבית לבית כאשר הקדמנו לעיל בתשובת הרשע לזאת הי' מההכרח שתהי' שחיטת הפסח ג"כ על אופן זה שכאו"א ימסור עצמו על קידוש שמו יתברך בפרטיית: המורם מזה כי בלתי אפשר הי' להוציא' משם מבלעדי רשיון פרעה. יען כי נאחזו בזוהמת פרעה ומצרים בשתי אלה חלקי פיתויי היצר יצרא דע"ז המיוחס לפרעה ויצרא דעבירה המיוחס למצרים ולזאת הוצרכו לרשיונו. אמנם פרעה הרשע לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה אפס כי עלה על דעתו הנפסדת כי יש בו שום צד אלקות עד כי הוצרכו לדעתו. והנה מתחילה אמר מי ד' כו' לא ידעתי את ד' כי לא ידע משם ד' כלל והי' עושה עצמו אלוקה באופן שאין זולתו אך לבסוף כשראה כי גבוה מעל גבוה שומר וכי יש אלוק' גדול ממנו שהכהו בכל המכות האלה עד כי הוכרח לומר ד' הצדיק. אמנם לא שב עודנה מטעותו מכל וכל רק כי חשב כי גם בו יש צד אלקות וראוי שיעבדוהו בשתוף עכ"פ וזהו כוונת אמרו בסוף כל הניסים כולנה בליל מכות בכורות קומו צאו מתוך עמי כו' ולכו עבדו את ד' כדברכם וברכתם גם אותי שהכוונה הנפסדת הייתה לו בזה שראוי שיעבדוהו ג"כ עכ"פ בברכה וכדומה. ולמען לא יתלכדו ישראל ג"כ ברשת הדעת הנפסדת הלזאת אשר היא שורש פורה ראש ולענה מיצרא דע"ז אשר כבר הקדמנו בפתח אמרינו כי אפילו מיעוט מזה הוא מזיק מאוד ככתוב ואל תהי' סכל כו' לזאת חייבה החכמה האלקיית להטביע את חיל פרעה וחילו אשר הן המה מרכבה ליצרא דע"ז במי ים סוף לבלתי ישאר מהם אף אחד כמאמר חז"ל ע"ז צריך לשרש אחרי' למען יראו כל בשר כי אין בו שום ממשות ח"ו

אמנם לא חייב המשפט האלקיי רק להטביע ולהאביד שאון פרעה וחילו בלבד בהיותם מרכבה ליצרא דע"ז כי גם חילו המיוחדים העומדים על משמרת המלך ופקודתו בכל עת בלי ספק כי היו נמשכים אחריו בדיעותיהם באמונתו האפיקורסיית כמוהו כמוהם והן המה השש מאות רכב בחור כי אילו בלבד המה הנקראים חיל פרעה בהיותם על משמרתו בכל עת: **(הגה"ה כי כי כן הי' משפט המלכים בעת ההיא. וגם היום כן הוא הנהוג במדינות ההמה להיות צבא לא כביר מיוחדים למלך אשר המה פנויים מכל עסקיהם לעמוד על משמרתו המלך ופקודתו בכל עת וכי תקראנה מלחמה בלי ספק כי לא יספיקו המועטים האלה אפס כי כל בני המדינה יוצאים לצבא בהיות כולם מלומדי מלחמה וחיל זה יקרא על שם בני המדינה וכמו כן כאן חיל פרעה המה השש מאות רכב בחור בלבד ויתר אנשי הצבא נקראו חיל מצרים בהיותם תושבי המדינה גרי ארץ בכללה:)** אולם יתר הצבא אשר המה נקראים חיל מצרים אשר לא היו אדוקים במינות כ"כ רק היו שטופי זימה והיו מרכבה ליצרא דעבירה וכבר קדמו אמרינו כי יצרא דעבירה בלתי אפשר להעבירו ולבטלו מכל וכל. לזאת לא חייב המשפט האלקיי להטביעם ולהאבידם ולא הובאו שמה רק לראות במפלתן של פרעה וחילו. למען ידעו כי ה' האלקים ואין זולתו ולא כמו שעלה על דעת פרעה המזוהמת אף אחרי כל המעשים כולם שראוי שיעבדוהו עכ"פ בשיתוף כי יש בו צד אלקות ח"ו ובזה יתבטל כוחו של שרם של מצרים מכל וכל. יען כי האדוקים בעבודתו יטבעו ויאבדו מן העולם והנשארים יראו כי אין ממש בעבודתו ולא יוסיפו עוד עשות כמעשיהם של פרעה וחילו כי בזולת זה הי' אפשר שהנותרים במצרים ימלאו מקום פרעה אחרי העדרו ושוב היו נותנים כח לשרן של מצרים וכל עוד שהשר קיים אי אפשר להוציאם מת"י ולכך היתה הכוונה האלקיית להביא שמה חיל מצרים למען יראו כי אין ממש בעבודתם והבן בדברים האלה כי עמוקים הם. ומעתה עשה אזניך כאפרכסת הסכת ושמע ביאורי הכתובים והתכתן ע"ד מה שפירש הרב בעל מעשי השם בהרבה תוספות מרובה על העיקר משלי בעז"ה. באופן כי יותרו כל הספיקות כולם והוא

כי אמרו ויהי בשלח פרעה כו' ולא נחם אלקים כו' כי אמר פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה. הכווונה כי יען כי הי' צאתם ממצרים ע"י רשיון פרעה כאמור לזאת לא נשלמו באמונתם וכמו שנראה ממה שנא' על שפת הים ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי עד עתה עודינה לא הייתה אמונתם שלימה בה' בהחלט והכל לסיבה הנזכרת יען כי גם המה הי' פוסחים על שתי הסעיפים. אולי יש איזה צד ממשות בדעת פרעה עד כי הוצרכו לרשיונו. ולזאת הי' נקל בעיניהם לשוב למצרים בראותם מלחמה. מה שלא הי' כן אילו הי' צאתם מבלעדי רשיונו. כי אז לא הי' עולה על דעתם לעבור על פי ה' ומשה עבדו. ומצורף לזה כי אילו היו יוצאים בעל כרחו של פרעה. בלי ספק כי היו מתייראים לשוב פן יענשם פרעה על מרדם שמרדו ללכת מבלתי רשותו אולם כעת שהלכו לעבוד' ברשות מעתה לא יענישם פרעה כי אמר יאמרו אליו אנחנו לא חפצנו לברוח רק כי יצאנו לעבוד' כפי הציווי. ומשה הוא הוא אשר רצה להבריחנו. ולזאת לא שמענו בקולו ושבנו עדיך. ולזה יען כי הי' צאתם ע"י רשיון פרעה לכך ולא נחם אלקים. והוא מבואר. ואמרו ויסב אלקים דרך המדבר ים סוף. גם זה מוסב על ויהי בשלח פרעה הנאמר ראשית לו. והרצון כי לבעבור כי עלה על דעת פרעה כי למען השתתפו בשילוחם ראוי שישתתף גם בעבודה ולזאת חייב המשפט האלקיי להטביע שאון פרעה וחילו בים סוף כי ע"ז צריך לשרש אחרי' למען יראו כל בשר כי אין בו שום צד אלקות ח"ו. וגם בני ישראל לא יהיו עוד פוסחים על שתי הסעיפים וישלמו באמונתם בה' וכאשר הי' באמת כן ככתוב ויאמינו בה' וכו' ולכוונה זו ויסב אלקי' כו' בכדי להטביעו. ואמרו וחזקתי את לב פרעה כו' ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' זה מבואר כי לא נטבעו רק פרעה וחילו. וחיל מצרים לא נטבעו רק כי הובאו שמה לראות באבדונו למען דעת כי ה' הוא האלקי'. ואמרו ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב וכו' אל העם. הכוונה להיות כי בענין השבת העם מצריימה הי' נבוך בדעתו אם ישובו אם לא כי בלי ספק הבין במקצת כי בלב ולב ידברו וכוונתם לצאת לחפשי לחלוטין וביותר לפי המבואר במדרש שאמר משה רצונך לכלות המכה ממך. אמור הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדים של הקדוש ברוך הוא. התחיל פרעה צווח. לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם צריכים אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו שנאמר הללו עבדי ד' א"כ כבר סילק ידו מהם אבל זאת לא עלה