בית דוד (דרשות) קד

ממעל זה אינו רק לשבר את האוזן כי החלק לא יתכן רק בגשם המתואר בשלשת רחקיו יתעלה הבורא מזה. העילוי וההבדל. אולם אמיתת עצם הנשמה האלקיית. היא שפע הארה נמשכת מעצמותו יתעלה משמי שמי עליון. עד בואה לתוך חומריית גווייתינו ואדמתינו בסוד יעקב חבל נחלתו. כי היא כדמיון החבל כאמור. וע"י העונות והפשעים אשר חייבין עליהם כרת עושין הפסק וכריתה בחוט החרוז עד כי הוא ניתק ונפסוק מלהתאחד בשרשו ושוב אין לו חלק באלקי ישראל אחרי כי נפסק ממקורו וזהו שאמר הכתוב הכרת תכרת הנפש ההיא. והנה כן כאשר ע"י העונות העצומים יתחייב כרת ע"י עון אחד כמו כן ע"י ריבוי החטאים אף כי אינם גדולים כ"כ עכ"ז לריבויין יוכלו לעשות הפסק בחוט החרוז כדמיון המכה מכה רבה בכלי משחית עצום ונורא בחבלי בוץ העשויים להעמיד הספינה וכדומה כי אז ע"י כה אחת יכרתו לשנים ולא ישנה אולם החותך לאט לאט בסכין או באיזמל קטן הכמות וכדומה הגם כי לא ימהר להכריתו עכ"ז ברבות הזמן ע"י ריבוי הפגמים והחריצים הנעשים בחבל ההיא בכל פעם ופעם לבסוף ניתק ונכרת גם הוא וככה לעומת זה גם ש ריבוי העונות הגם כי אינם מאותן שחייבים עליהן כרת עכ"ז לריבויין יוכלו לפעול כפעולת העון החמור ולזה היטיב אשר דבר שהמע"ה אל תרשע הרבה כו' הרצון כי סכל יאמר על מי שנתעוות שכלו בדיעות ואמונות כוזבות כי הוא היפוך החכם ורשע יאמר על החוטא במצות מעשיות כי הוא היפך הצדיק ולזה אמר אל תרשע הרבה כי כל עוד שאין עונותיו מרובים מזכיותיו אינה נמנה בכלל פושעי ישראל ועודנו לא נפסק מלהתאחד במקורו ושרשו אמנם לענין הסכלות והוא הבלתי מאמין בדיעות האמיתיית לזה לא אמר ואל תהי סכל הרבה כי לענין הסכלות אפילו מקצת מן המקצת יועילו להנתק קשר החוט האלוקיי להפסיק ממקורו ועל כן אמרו ע"ז צריך לשרש אחרי' לבלי ישאר ממנה לא ענף ולא שורש ולא שום רושם כלל [ואין זה סותר להנחתינו שהנחנו לעיל כי תואר רשע יאמר על המרד בענין האמונה ופה פירשנוהו על הרשע במצות מעשיות כי לבעבור כי רובו עונות ושוב אין לו חלק לעולם הבא לזאת גם הוא בשם רשע יקרא. והבן זה] לזה אמר למה תמות בלא עיתך הכוונה כי ע"י ריבוי עונות המסתעפים מיצרא דעבירה או אפילו ע"י מיעוט מן המיעוט הנמשך מפאת יצרא דע"ז. יוכל לגרום שיפסק מלהתאחד במקורו שרשו והיא המיתה בלא ע הנאמרת בכתוב כי בזולת זה הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל וכחול ימים ירבו כאשר הוא נראה בעליל. אולם הכוונה הוא על המיתה האמיתיית והיא מיתת הנפשיי ועל דרך מה שאמרו בהיפוך והארכת ימים. ודרשו רז"ל לעולם שכולו ארוך והוא מבואר והנה ענין פרעה ומצרים ראוי שתדע כי המה שני דברים נפרדים כי פרעה שהי' בימי משה אמגושי הי'. ולא ודע את ד' כאמרו מי ד' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ד' והי' אדוק במינות הרבה עד כי הוא הי' עצם המרכבה ליצרא דע"ז כי עשה עצמו אלוק' לאמר לי יאורי ואני עשיתיני לזאת הכביד את לבו ולא שם לב לכל האותות והמופתים אשר עשה משה במצרים לעיניו יען כי כן הוא ממשפט המינים לבלתי האמין בשום דבר ואף כי הוא נראה בחוש עכ"ז ישתדלו להפך פני הדבר לצד מינות. כאשר העיד עליהן הכתוב כל בואיה לא ישובון ודרשי רז"ל זו מינית ולזה התחכם לקרוא לחרטומים לעשות כן בלטיהם משפט האפיקורסים המשתדלים להפך דברי אלקים חיים אולם כלליות המצרים לא היו אדוקים במינות כ"כ ולכך חרדו לדברי משרע"ה ואמרו לפרעה עד מתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים הטרם תדע כי אבדה מצרים וכן במכות בכורות הביא במדרש שהלכו הבכורים ואמרו לפרעה נפוק עילין עיבראי מביננא ופרעה לא שת לבי לזה עם שגם הוא הי' בכור כמבואר במדרש. אמנם היו שטופי זימה על כן נקראת ערות הארץ והיו מרכבה ליצרא דעבירה. ולהיות כי אבותינו במצרים נדבקו בזוהמת מצרים בשתי אלה אם בענין יצרא דע"ז המיוחס לפרעה ואם בענין יצרא דעבירה המיוחס למצרים כאשר הקדמנו בפתח אמרינו כי על כן הוצרכו להם לדם פסח ומילה יען כי בחטאם היו נותנים עוז ותעצומות לשרו של מצרים לבעבור כי עבדו עבודתו וגם בדם פסח ומילה עודנה לא נגמרה טהרתן כי לא הי' רק לפי שעה שיהיו ראוים קצת לגאולה: אמנם עודנה לא נטהרו מזוהמתן מכל וכל כאשר מצאנו אותם מתלוננים על, שפת הים ככתוב וימרו על הים בים סוף לזאת לא הי' אפשר להוציאן משם מבלעדי רשיון פרעה ופרטי הדרוש הלזה מבואר אצלי באורך בדרוש לז' של פסח קחנו משם] וזוהו הנרצה להם לחז"ל במדרש פ' בא באמרם. דבר אחר משכו וקחו כי' הה"ד יבושו כל עובדי פסל בשעה שאמר לו להקב"ה למשה לשחוט את הפסח א"ל משה רבון העולם הדבר הזה איך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלוהיהם של מצרים הן שנאמר [שמות ח'] הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. א"ל הקב"ה חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו אלהי מצרים לעיניהם שאודיע להם שאין אלהי הגוים כלום. וכן מצינו שעשה שבאותו לילה הכה בכוריהם של מצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן ואכלו והי' מצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלוהיהם שחוטים ולא היו יכולים לעשות כלום שנאמר [במדבר ל] ומצרים כו' הוי יבושו כל עובדי פסל. ובקדמות הרעיון יפלא מאוד על דברי משה רע"ה אשר יראה מהם כי ליראת פרעה ומצרים היה חושש לבל יסקלוהו וזה בלתי ספק אי אפשר להעלותו על הדעת כלל כי מדוע מתיירא בזה יותר מבכל העשר מכות שהביא עליהם הכי בכולם הי' נמלך בפרעה אם להביאם עליו אם לאו ואי' איפוא אמונת לבבו ותום דרכיו עם ד' לשיתירא לאמר ציווי ד' בשביל יראת פרעה. ובמדרש חז"ל מבואר כי בכל עת הי' פרעה אומר אם יבוא בן עמרם אלי אהרגנו אני צולבו אני שורפו. ובכל זה בבואו הי' נאלם דומי' ולא יכול לעשות לו מאומה יען כי דבר ד' סמכתהו. וא"כ למה נתיירא עתה

אמנם לפי המדובר יבוא על נכון כי לא ליראת פרעה הי' אומר כן לבעבור כי הי' יודע משרע"ה כי מבלעדי רשיון פרעה בלתי אפשר להוציאם משם כאמור ולזאת הי' מן ההכרח להטעיתו בבקשת דרך שלשת ימים נלכה ונזבחה לאליקינו ובטענה זו הי' מחזיק עצמו תמיד כי כאשר מר לו פרעה במכת הערוב לכו זבחו לאלוקיכם בארץ השיבו מרע"ה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לד' הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו דרך שלשת ימים כו' הנה כי כל פרי ההתאכמות היה להתעות לפרעה שאינם הולכים רק לעבודה לד' אשר בלתי אפשר שתהי' העבודה בארץ כי הן נזבח כו'. וכמו כן במכת הארבה והחשך כאשר קרא פרעה ל משה תמיד הי' מחזיק בדבריו כי אינם הולכים רק ק לעבודה והכל מפאת הטעם האמור כי לא יתכן שתהי' העבודה בארץ. ולזאת עתה כאשר ציווהו ד' על שחיטת הפסח בתוככי מצרי הוקשה לו הדבר כי עתה יבין פרעה כי מה שאמר לו מקודם שמההכרח שתהי' העבודה חוץ למדינה היא טענה מזוייפת וכוזבת כי אחרי אשר ישחט את הפסח בתוככי מצרים באין מגור ופחד א"כ למה לא תהי' כל העבודה בארץ ובזה יהיה נסתר כל היסוד ונפל הבנין אשר השתדל להתחכם בהטעתו כי ידעו מעתה שאין כוונתם לשוב עוד ודרך מרמה אמרו מה שאמרו ובלי ספק כי לא יסכימו לשלחם מכל וכל כי אם הי' באפשרי להכרחו אל השילוח ההחלטיי א"כ לאיזה צורך נאמרו לו הדברים דרך מרמה. וזהו כוונת המדרש שאמר לי משה להקב"ה האיך אני יכול לעשות הדבר הזה אי אתה יודע שהצאן אלוהיהם של מצרים שנאמר וכו' והכוונה כי כבר הנחתי להם להנחה מוחלטת כי זה הוא מהנמנע שישחטו אלוהיהם לעיניהם. ומעתה יאמרו מצרים משה בדאי הוא ולא יסכימו בשילוחן והקב"ה השיבו חייך שאין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו כו' והכוונה כי בזולת זה בלתי אפשר לגאלן כאשר הקדמנו כי הוצרכו לדם פסח להכניע יצרא דע"ז. אמנם אמיתת התשובה על שאלת