בית דוד (דרשות) קג

עוד זאת יש להבין באותו כתוב עצמו במה שאמר וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי החירות לפני בעל צפון. כי למה הפסיק בסימני מקום המושגים בהודעות מי הם המשיגים. כי וישיגו אותם חונים על הים מוסב על ישראל המושגים. ואמרו כל סוס רכב פרעה מוסב על וישיגו הנאמר ראשית לו וא"כ הי' יותר צודק אומרי וישיגו אותם כל סוס רכב פרעה וכו' חונים על הים על פי החירות לפני בעל צפון. גם זאת יש להבין כי ראשונה אמר וישובו ויחנו לפני פי החירות. אשר יראה מזה כי אינם בסמוך לו ממש ופה אמר עפ"י החירות אשר יורה על הסמיכות ממש

ז יש לדייק במאמר ופרעה הקריב כו' וישאו בני ישראל עיניהם. והנה מצרים ניסע אחריהם כי מליצת נוסע לא יצדק בכאן. כי לשון נסיעה לא תפול רק על הנוסעים זה אחר זה דרך שלום ואהבה וריעות ככתוב נסעה ונלכה. ושניים יסעו. לאחרונה יסעו לדגליהם מה שלא יצדק כ"ז בכאן ויותר הי' נכון אומרו והנה מצרים רודפים אחריהם

ח' יש להתעורר במאמר. ויצעקו בני ישראל אל ק אשר הנראה מהם כי שלימים היו עם ה' להפיל אליו תחינתם ואחריו מה כתיב ויאמרו אל ב אין קברים במצרים כו' לקחתנו כו'. אשר בלי ספק כי דברי תלונות המה. ואינם שלימים באמונתם וא"כ איך נתהפכו באותו רגע מקצה אל קצה

ט' יש להבין במאמרו ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו כו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כי מאמר ואתם תחרישון הוא דבר שפתים אך למותר כי בלי ספק לא יזעקו אחרי היותם נושעים בה' גם מאמר כי אשר ראיתם כו' לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם אינו מובן כי לא ימלט אם הוא ליווי אי הבטחה ואם הוא ציווי אין כאן מקומו להפסיק בענין הבטחת שועתם בדבר הציווי ואם הוא הבטחה. ה הנה אין ההבטחה בשלימות כי יש במאמר הזה שתי כוונות על איזה אופן יהי' או באיבוד המצריים או בהיפוך ח"ו. וא"כ במה תושלם הבטחתם שלא יתיראו:י

י יש לדקדק במאמר ויהי הענן החשך ויאר את הלילה ולא קרב זא"ז כל הלילה כי לא יצדק בכאן לשון ולא קרב כי לא יאמר רק על המשתדלים לקרב עצמם זא"ז ולא עלתה בידיהם כי אז תיפול מליצות ולא קרב לאמר כי לא עלתה בידם השתדלותם. משא"כ במשתדלים לברוח ולהתרחק עצמם כאשר ה הענין בכאן כי בני ישראל השתדלו להתרחק עצמם בכל היכולת א"כ יותר הי' צודק אומרו ולא השיגו זה את זה וכו'

יא יש להתבונן בדבר הכתוב ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה אנה הוליכו ויותר הי' נכון אומרו ויטיל ה' רוח על הים כמו שנאמר ביונה. גם במאמר וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. יש להעיר כי לפי הנדמה הי' לו לומר בהיפוך ויבקעו המים ואח"כ וישם את הים לחרבה כי הבקיעה נעשית מקודם ואחר זה חרבו קרקעית הים למען לא יטבעו בבוץ רגליהם

יב יש להתעורר במאמר ויהם ה' את מחנה מצרים ויסר את אופן כו' וינהגהו בכבידות כו' ויאמר מצרים אנוסה כו' כי לאיזה צורך נעשה הדבר הזה. להנהיגם בכבידות ושיסכימו לנוס מפניהם וכן החלו עשית כפי הסכמתם כאשר נתבאר בכתוב שאח"ז וישב הים כו' ומצרים נסים לקראתי שהכוונה שהמצרים הפכי עורף לנוס ופגעו בהם מי הים בשובם ועל כל אלה יש להשים לב לאיזה צורך נעשה כן כי מה יתן ומה יוסיף אם היו נטבעים דרך הליכתו או דרך חזירתן. וגם לאיזה צורך הנהיגם בכבידות הלא הכוונה הייתה שירדפו אחריהם לא שישובו אחור. ואם הי' זה בכדי שלא ישיגו את ישראל. הלא כל הלילה לא השיגום גם בזולת זה וא"כ הסיבה אשר מנעתם ההשגה בלילה היתה מספקת גם באשמורת. ולמה חדש סיבות חדשות ללא צורך

יג יש להשים לב בכלליות הפרשה כולה על השנות הלשון מפרעה למצרים וממצרים לפרעה כי ראשונה נאמר ויחזק ד' את לב פרעה וירדוף כו'. ואח"ז אמר וירדפו מצרים אחריהם. ואח"ז אמר למאמרו הראשון באמרו כל סוס רכב פרעה כו'. ופרעה הקריב כו'. ושוב חזר לאמור וישאו בני ישראל עיניהם והנה מצרים נוסע כו'. ובכתוב שאח"ז אמר ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם ושוב אמר ואכבדה בפרעה כו' ושוב אמר ויהי באשמורת הבוקר הנה בכל הענין ההוא אין שם זכר לשמו של פרעה זולתו בסופו נאמר וישובו המים ויכסו כו' לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים כו' אשר כל אלה בלי ספק כי לא נפל במקרה ק"ו

יד גם במילת וינער ה' את מצרים בתוך הים. יש להתבונן במליצת וינער ורש"י בפירושיו כ' כאדם שמנער את הקדירה כו' והיא מלה תלמודיית ולא עבריית כי לא מצאנו שורש זה בכתוב רק על המנער דבר מדבר כענין שנאמר גם אני חצני נערתי ככה ינער אלקים נעור וריק אשר כל אלה יתורגם בלע"ז (אפגישאקעלט) מה שלא יצדק כל זה בכאן. וגם הניעור הנזכר במשנ' לדעתי הוא לבעבור כי ע"י מה שמנער הקדירה מהאבק שנפל עליו וכדומה ע"י זה מתהפך המאכל שבתוכה ממעלה למטה לכך הושאל זאת המילה על ענין ההגסה הנזכרת בתלמוד כענין אומרם מוגס בכף וכדומה. אבל לא שיהי' שורש ניעור מורה ע"ז והמילה העבריית אשר הונחה על שורש הלזה הוא ממולח ככתוב ממולח טהור קודש

טו יש להתפלא בכללית הענין איך נואלו שרי צוען חכמי פרעה עצה נבערה, ואיך מלאה לבם לרדוף אחריהם בתוך הים כי לא ימלט אם שהבינו שהי' הדבר דרך נס או לא. והנה אם הבינו שהי' הענין ניסיי בלי ספק כי לא הי' להם לסמוך על הנס כי הי' להם להבין כי לא נעשה למענם כי הלא עיניהם ראי ולא זר כי ישראל הורגלו בניסים בכל העשר מכות שהביא הקב"ה עליהם במצרים. ומרע"ה הוא הי' פועל כל הניסים האלה במטהו. ולזאת גם עתה הי' להם לדעת כי מרע"ה פשה כל זה. למען הציל את בני ישראל ואם נאמר כי נדמה להם שהי' ע"פ דרך הטבע שע"י רוח החזק יקפאו תהומות כאשר הורגל כן במדינת הנוטים לקוטב הצפוני אשר המים יקרשו ונעשים ככפור עד שיוכלו לעבור עליהם ועל גבם בעגלות טעונים משא כבד עכ"ז הי' להם לחוש אולי אין ההקפה חזקה כ"כ. וישראל לבעבור כי אין להם מפלט ומנוס באופן אחר ירדו תהומות אחרי כי בין כך ובין כך אין להם להחיש עזרה. ע"ד שאמר הכתוב וכאשר אבדתי אבדתי ולזאת לא הי' להם לעשות כמעשיהם ומצורף לזה כי הי' להם לחוש אולי ע"י ריבוי המחנות ועוצם התאבקותם והתגבאותם זא"ז כמשפט הנלחמים אשר בלי ספק יולידו חמימות רב ועצום ימה הקר והגלד וישובו המים לאיתנם ולקדמותם כמשפטם להיות נמסים ע"י החמימות וכדומה. ולזאת יפלא מאד על מעשיהם אילו. איך דימו לערוך מלחמה במקום לא עבר בה רגל אדם. היש עיורון וסכלות גדולה מזו

אלו הן ראשי הספיקות אשר ראינו לספק בפרשה זו קצתם עמדו עליהם המפרשים וקצתם אשר הוספתי נופך משלי בע"ה ועוד רבות מספיקות אשר לא ראיתי לפורטם ליראת האריכות יתיישבו לפי דברינו אי"ה

אולם הביאור בכל זה הוא ע"ד מה שאמר המלך החכם בקהלת אל תרשע הרבה ואל תהי' סכל למה תמות בלא עתך וחז"ל הקשו הרב' הוא דלא לירשע הא מעט לירשע אלא מי שאכל שום וריחו נודף יאכל שום אחר ויהיה ריחו נודף. והדרשה תדרש אמנם ע"פ עומק פשוטו נראה לפרש להיות כי מאמר אל תרשע הרבה אינו מאמר מוכרת עד שיקשה עליו הרבה הוא דלא לירשע רק כי הוא נמשך למה שאמר אח"כ למה תמות בלא עיתך אשר היא מיתת כרת הנאמרת בתורה וענין הכרת ידוע כי היא ההפסק וההכרת בעצם הנשמה האלקיית מלהתדבק ולהתאחד בשורשה, יען כי הנשמה האלקיית אינה נפרדת מעצמותו יתעלה. ואף כי הורגלנו לכנותה בשם חלק אלוקה