בית דוד (דרשות) קב

המשכלת כי הוא הירוס גדול ליסוד מיסודי האמונה אשר הארץ הקדושה בפרט בזמן שהאומה הישראלית שוכנים עלי' היא מושגחת ומונהגת בכל פרטי הנהגתו מאת הסיבה הראשונה יתעלה. והנה מהידוע ומפורסם בהענישו ית' את עוברי רצונו כגמול ידיהם לשלם להם. ואם הי' החטא מפאת החומר יבוא העונש ג"כ עליו ואם מפאת הנשמה יהי' ענשו על מריו ג"כ בדברים הנובעים אל הנשמה. ומעתה נאמר כי ענין מחלוקת רב ושמואל הוא אם חטא אלימלך ובניו הי' מפאת החומר אם מפאת הצורה ומ"ד מחלון וכליון שמן ולמה נקרא שמן יואש ושרף יואש שנתיאשו מן הגאולה מבואר שדעתו הוא שחטאם הי' מפאת הנפש המשכלת כי נתיאשו מן הגאולה באמר' עזב ה' את הארץ וסילק השגחתו ממנה וא"כ מתחייב שיבוא עונשם ע"ז בדבר הנוגע אל הנפש וזהו אומרו שרף שנתחייבו שריפה למקום שהעונש הזה מתיחס אל הנפש כמאמרם ז"ל ונשמתן נשרפת כו' ומ"ד יואש ושרף שמן סובר שחטאם הי' מפאת החומר ברדפם אחרי תענוגי עוה"ז עד שקפצו ידם מלתת מכל אשר להם מאומה וזהו אמרו ולמה נקרא שמן מחלון וכליון מחלון שנעשה גופן חולין כי בזה הורידו מאוד מדריגת ומעלת חומרם בהמלאות לו חפצו ותשוקתו ויבוא העונש ע"ז בדבר הנוגע אל הגוף ולכן נקרא שמן כליון שנתחייבו כלי' למקום שהכליון מתייחס אל עונשי הגוף כאמרם גופן כלה כו' והוא מבואר ונכון מאוד

והנה אאע"ה לרוב ענותנותו החזיק עצמו כאילו לא נשתלם בהנה ולכן אמר ואנכי עפר ואפר. וזה לאות על עוצם שלימותו כי הי' שפל ועניו בתכלית הענווה והשפלות ודרך גאה וגאון לא ידע כי הגאווה נמשכת מפאת יצרא דע"ז כמאמר חז"ל כל המתגאה כאילו עובד ע"ז ואאע"ה בהתרחקו מזה תכלית הריחוק זה יורה כי לא נמצא בו שום שמץ דופי הנמשך מפאת יצרא דע"ז ולזה אחז דרך ענווה לכנות גופו בשם עפר ונשמתו בשם אפר ולכך זכו בניו לשתי מצות אפר פרה לעומת יצרא דע"ז ועפר סוטה מול יצרא דעבירה כי בקיום שתי מצות אילו יכנעו שתי כוחות הללו וגם המאמר הבא אח"ז יתפרש ג"כ על אותו הכוונה עצמה יען כי בענין אמרו אם מחוט ועד שרוך נעל וכו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם הנה שתי אלה הפנים ימצאו בו לטובה האחד כי זה יורה על התרחקו ממדת החמדה הנמשך מפאת החומר וגם במה שאמר ולא תאמר אני העשרתי כו' זה לאות על חוזק בטחונו בד' כמו שפרש"י כי ד' הבטיחו על ככה להעשירו ולכך אינו צריך לרכושו ומצורף לזה כי רכושו של מלך סדום הי' מאת השפעת המזל בלי ספק לכך לא רצה להנות מזה. רק אשר ישפיע לו ה' מבלי אמצעיית שום שר ומזל. וזהו אמיתת כוונתו במה שאמר ולא תאמר אני העשרתי כו' ירצה שלא תאמר כי העשירות באה אלי ג"כ מהשפעת המזל והוא תכלית הביטול ליצרא דע"ז ולכך זכו בניו לעומת זה לשתי מצוות ציצית ותפילין וכבר קדמו אמרינו כי שתי אלו מכוונים ג"כ לבטל שתי חלקי היצר האלו ומה מאוד יבוא על נכון מאי דסיים בשם ר"מ מפני שתכלת דומה לים כו' ורקיע לכסא הכבוד כו' כי זה יורה בביאור כי כוונת מצוה זו להסתכל ולהשים בטחונו בה' לבדו ככתוב וראיתם אותו ולא לאיזה שר ומזל ח"ו. ולזה נאמר וזכרתם את כל מצוות כי הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה. והוא מבואר ונכון. ומעתה נתבארו דברי המאמר הניצב פתח השער. דאמר להם הקדוש ברוך הוא הוי זהירין בשתי זכירות שהכתבתי לכם תמחה כו' כי מחה אמחה כו' אשר כבר נתבאר כי הכוונה בזה לביטול שתי חלקי פיתויי היצר הללו. ולזה היטב אשר דבר. כי בזה יתייחסו לבניו של אאע"ה שאמר ואנכי עפר ואפר. אשר נתבאר כי זה אות על עוצם שלימותו בביטול שתי כחות אילו כפי המדובר. אשר לכך זכו בניו לשתי מצות אלו אפר פרה ועפר סוטה ולכך אמר משלי אפר ולא עפר. להיות כי ביטול היצר הנמשך מפאת הצורה הנרמז בתיבת אפר הוא מעלה יותר נפלאה על ביטול היצר הנמשך מפאת החומר הנרמז במילת עפר. והכוונה כי אף שעיקר ביטול נעשה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו עכ"ז לזכיותינו מחשב הקב"ה כאלו אנחנו הגומרים בביטולו כי ההתחלה מחשב הקב"ה לגמר וזהו אומרו משלי אפר ולא עפר כי אין בזה מעלה כ"כ ואומרם ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים. גם זה מבואר כי שעבודן של מצרים הי' בגוף ונפש. כי כן כאשר נדבקו שמה בזוהמת מצרים בשתי אלה כאשר ביארנו בביאור הכתוב ואת עירום וערי' ככה לעומת זה גם השעבוד הי' בשתי אלה כאשר הוא מבואר אצלינו בדרוש [לז' של פסח] כי עיקר פרי התחכמות פרעה הי' להדפס ולהרחיקם מעל גבול שלימתם. שים עיניך על כל האמור שם בביאורי דברי המגיד. וירעו אותנו המצרים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו שהכוונה הוא ההתחכמות על שלימותם. ודייק כן בעל המאמר הלזה מכתוב וימררו את חייהם. היות כי קודם לו נאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. א"כ מה הוסיף באמרו וימררו את חייהם. ואם רצונו לבאר פרטי העבודות הקשות אשר העבידו' מצרים יותר הי' צודק אומרו ויעבידו כו' בפרך בחומר ובלבנים כו'. ולזה נראה לו לבאר כי כוונת וימררו חייהם הם החיים הנצחיים. אשר המה החיים האמיתיים. כי חיי העוה"ז אך הבל וריק המה והכוונה כי במה שהעבידום בפרך מררו גם חייהם האמיתיים. והן חיים הנצחיים כי לא הי' באפשריי להם לעסוק בעניני השלימות הנוגעים אל יקרת מעלת צורתם וכמבואר הכל באריכות בדרוש הנזכר שים עיניך ולבך לדברים האלה כי נפלאים המה

ובזה נבוא לביאור פרשה ויהי בשלח עד השירה. ובטרם נבוא אל ביאורו נעורר על הספיקות הנופלים שמה על סדר המקראות והוא

א' יש להתעורר במה שאמר הכתוב ויהי בשלח פרעה מדוע ייחס השליחות לפרעה אחרי כי לא מרצונו שלחם וגם אם נאמר שיש איזה טעם לייחס השליחות לפרעה עדיין לא הונח מה קשר יש לזה עם זה שאמר אחרי כן ולא נחם אלקים כו' כי מה יתן ומה יוסיף לענין מה שירצה להודיענו אח"כ שלא נחם וכו' אם פרעה שלחם או כי מעצמם יצאו ויותר הי' צודק אומרו ויהי בצאת ישראל ממצרים

ב יש לשאול במה שאמר דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות כו' ואמר פרעה כו' וחזקתי לב פרעה כו' כי לא ימלט אם משרע"ה הודיעם הכוונה האלוקיית בהשבתם זאת אם לא. והנה אם הודיעם א"כ למה זה נתייראו וצעקו כשראו מצרים נוסע אחריהם ואם לא הודיעם. היה להם לשאול את פיו לאמר איך נשוב להתקרב אל השונא ואנו משתדלים להתרחק בכל היכולת. וגם מצורף לזה כי למה באמת לא הודיעם אמיתית הכוונה תיכף ומיד ולמה זה יכאיב לבבם חנם

ג יש להבין במה שאמר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ד'. כי מאין יוודע זה למצרים אחרי כי ספו וגם כלו כולמו יחד כמו שהעיד עליהם הכתוב ולא נותר בהם עד אחד. ורש"י בפירושו כתב כי הביא הקב"ה את המצרים שהיו במצרים דרך נם לשם למען יראו במפלתן של אילו. וזה דרך דרש אמנם כפי פשוטו צריך ישוב

ד יש להפליא בדבר הכתוב ויוגד למלך מצרים כו' ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמר כו' כי הדברים סותרים זא"ז בתכלית הסתירה. כי באמרו ויוגד למלך מצרים כו' יראה כי עודנה לא נואש מהם ועודנה מחזיק בתומתו שישובו אחר שלושת ימים כמאמרם דרך שלשת ימים כו' ומאמרו ויהפך לבב פרעה כו' יראה כי כבר נואש מהם לחלוטין רק שעתה נהפך לבו בקרבו. וגם אומרו אל העם אינו מובן ויותר הי' נכון אומרו ויהפך כו' לרדוף אחריהם

ה יש להתבונן בדבר הכתוב וירדפו מצרים אחריהם כי הוא אך למותר. הלא כבר נאמר ראשית לו ויחזק ד' את לב פרעה וירדוף אחרי ב"י וא"כ למה זה חזר ושנה לאמור וירדפו מצרים אחריהם: